אחרי הפעמון!
*יואב מלטף את הכיסא שהוא מחזיק.*
יואב: "יום אחד ישבו אנשים מאוד חשובים והבינו שחלק מהמפה ריק. הם החליטו להביא קצת אנשים לשם. לבנות קצת בתים. לסלול כביש. וזה הכול. יותר מזה- הם לא חשבו. לא חשבו מה יהיה איתם, איך הם יתפרנסו... העיקר שעל המפה זה קיים. אבל יותר מזה. קיימות שני ערים גם בתוך הערים שלנו. חלק אחד זה החלק של טוהר רוזן ובר פוזנר... יותם, בטח. ובוגדים כמו ניסים ואודי, ואפילו גיא, מנסים להצטרף לשם. בן אדם מפורסם קרא לזה 'ההגמוניה שאינה מודעת להגמוניותה'. הגמוניה?! מי כאן ההגמוניה?!"
*יואב מרים את הכיסא.*
יואב: "אתה מספר לי בטלוויזיה על מה שאני עושה?! על מה שאני חושב?! אתה עוד אומר שאתה משלנו?! זה לא איפה נולדת- זה איפה נשארת! זה לא מי שנולדת, זה מי שנשארת, ואתה מדבר בטלוויזיה, רגוע, מדושן- כמה קל! השבע עושה מחקרים על הרעב! וזה מה שאני מנסה להגיד- שליד אותה הגמוניה יש עיר שלמה שלא סופרים אותה בכלל! היא שקופה לגמרי, היא מקופחת, ועוצרים אותה במשטרה ומשתמשים בה רק כשצריך. אבל לי נמאס. אני ניסיתי לזרום עם המערכת, אבל בואו אני אספר לגיא אשכנזי משהו על המערכת שהוא ירד עליה- האינטרס שלו נמצא במערכת! המערכת רוצה משהו וזה מה שעוזר לו! ואני ניסיתי להשתלב, אבל כשהמערכת לא הייתה צריכה אותי, היא זרקה אותי. ועברה לאודי."
*יואב זורק את הכיסא.*
יואב: "תזרקו את כל ההבטחות לפח. שמעתי את כל ההבטחות מטוהר, שמעתי מבר, שמעתי מכולם! וניסים, גם בר תזרוק אותך כשזה יתאים לה! עכשיו זה התור של הדפוקים האמיתיים. ומה שראיתם בזירה זה כלום לעומת מה שיהיה פה! המהפכה כבר פה!"
*יואב מרים אגרוף.*
