אחרי הפעמון!
*יותם מסתכל על המצלמה בכעס.*
יותם: "ביקשתי קצת זמן אוויר. אני בדרך כלל לא מבקש כלום, אבל הפעם חרגתי ממנהגי. אתם מבינים, עומד לקרות משהו. משהו חשוב. לפני המון שנים התחלתי להתאבק פה וראיתי את ניסים סיידא. התלהבתי. אני רציתי להיות כמוהו. עברו מאז כמה שנים, והנה. אנחנו נלחמים על האליפות."
*יותם חושב לעצמו.*
יותם: "אני לא האמנתי שאני אגיע לזה. אבל תקשיב לי, ניסים. אני לאחרונה למדתי שלא משנה מה אתה רוצה, הדרך לא סלולה, צריך ללכת ולקחת את מה שרוצים. אבל יש חוק קטן מאוד. חוק חשוב מאוד. לא רק בהיאבקות... אלא בכל דבר, כל דבר! שבן אדם עושה! החוק הזה הוא זה: אתה לא פוגע בכבוד של בן אדם. אני יודע עכשיו כמה נתתי לך לעשות את זה. אבל עומד לבוא רגע... ואני יודע שאין בינינו כזה הפרש, אבל למדתי את זה מחכמים יותר ממני... עומד לבוא רגע, ניסים סיידא, בחיים שלך ובחיים שלי... כשכבר לא יהיו מצלמות. לא יהיה עוד שידור. לא יהיו אנשים שיתלהבו ויגידו שאתה האלוף. גם אם אתה תצא מהספורט הזה, או שיסחבו אותך ממנו, או שלא תצא ממנו חי."
*יותם מסתכל ישירות למצלמה.*
יותם: "העניין הזה הוא שהכבוד שלך הוא כל מה שיש לך. זה מי שאתה. וניסים... אני אשאל אותך פעם אחת. האם הרצון הזה לחסל אותי... להיות אלוף... לרדת עליי שאני לא שווה לך... כל הכבוד שלי שאתה גומר. האם כל מה שאתה אומר לי ועושה לי... זה שווה את מה שאני עומד לעשות לך? אני שואל אותך... איך אתה תגמור אחרי הקרב שלנו?"
*יותם מרים גבה.*
