אחרי הפעמון!
*תמיר מסתכל על המצלמה.*
תמיר: "הקונצרן? הם לא פה. לא, הם לא יגיעו. אני פה לבד. בחרתי לדבר לבד. *נאנח* כשהייתי קטן, אני ואחותי תמיד הסתכלנו על אבא שלנו בהערצה. הוא היה הגדול מכולם. רצינו להיות כמוהו. רצינו להצליח כמוהו. אני נכשלתי. היא הצליחה. הייתי מלא בהמון מרירות, המון שנאה בגלל זה. אבל עם כמה שנלחמתי מול אחותי, עם כמה שנלחמתי מול אבא שלי, עם כל היריבות... את הדברים האלה פתרנו בינינו. ותמיד ידענו לשים את זה בצד כשמשהו בא לאיים על הבית."
*תמיר מוציא שטרות וזורק על הרצפה.*
תמיר: "כל הכסף שבעולם לא שווה אם אין לך בית. בית זה לא משהו שקונים, יוצרים אותו. וזה, IWP, זה הבית שמשפחת קונפינו בנתה. עם משפחת אלאלוף, ומשפחת רוזן, ביחד! אני גאה בזה שאני הבן של דובי קונפינו! אני גאה בזה שאחות שלי היא ספיר קונפינו! ולא משנה כמה ויכוחים היו לי איתה, הבית במלחמה. IWC מאיימים עלינו. ואתם יכולים לקחת לי את ליאן, את הטעות תבינו אחר כך. ואתם יכולים לקחת לנו את גפן. ואתם יכולים לקחת לנו את טייפון. ואתם אפילו יכולים לפצוע לנו את האלוף שלנו. אבל לא תיקחו לנו את הכבוד. בחיים של כל בן אדם מגיע הזמן שהוא צריך לבחור. ואני בחרתי. אני IWP. זה בדם שלי. אני מודה שאולי זה לא נראה ככה בדרך כלל, כי גם אני שוכח את זה לפעמים, אבל זה המצב."
*תמיר מסתכל על השטרות.*
תמיר: "אביגיל לוטן. כל הכסף שבעולם לא שווה אם אין לך בית. אבל את קנית לעצמך בית. אז במלחמה בין הבית שנקנה לבית שנוצר, לבית האמיתי... איך אנחנו אמורים להפסיד בדיוק? לא כל עוד אני חי."
*תמיר הולך משם ובועט בשטרות.*
