ארווין קליין
Member
לרוב האנשים מתבוננים אל הזיקנה שקופצת עליהם, כבעיה שאין לה פיתרון. משהו שאי אפשר לרפא או להילחם נגדו. אבל עלינו להבין שאנו לא הגוף שלנו, ואפילו לא התודעה למה שקורה לנו, אלא אנו נשמה נצחית. אם נבין שכל מה שקורה בעולמנו הם הדברים הנכונים שצריכים לקרות, ונוכל להתבונן בעצמנו כעד השקט, זה המתבונן במי שמתבונן, לא נזדהה יותר עם הבעיה, אלא נמצא את החופש לחיות טוב, גם בעת זיקנה. שום דבר לא קורה במקרה, לכל דבר תכלית וכל זמן שאנו חיים, סימן שיש לנו מטרה להגשים.
יש אנשים המתבדחים על התופעות המוזרות, החדשות, שהזיקנה מביאה אתה ויש שלא מסוגלים לצחוק על זה. ההבדל בין אלו לאלו, היא שהראשונים יכולים להתנתק מהגוף שלהם, ההולך ומזדקן ולהתחבר לרוח שבתוכם, והופכים לעד השקט, זה המתבונן בבעל התודעה שבעצמו מתבונן במה שקורה לו. אבל לא מנקודת מבט של סבל וכאב, אלא מזאת המודעת לרוח שבתוכו, לעצמו האמיתי, שהוא יותר מאשר הגוף הזה.
והרי תורת הקוונטם הוכיחה, שאנו, בתור צופים, קובעים את מה שקורה לנו. פשוט אסור לנו להזדהות עם הבעיה שלנו, אלא לפתח גישה של העד השקט., ואז נהיה מאושרים בדיוק כמו שאנו חושבים שאנחנו צריכים להיות. לא בתור הגוף שלנו, אלא בתור הנשמה, שיודעת שכל מה שקורה לה, הוא בדיוק מה שאמור לקרות. להשלים עם הזיקנה, אבל לא להרגיש זקן. צריך להתבונן בה, אבל לא להזדהות אתה.
במקום לצפות שיקרו לנו כל הדברים הרעים, המיוחסים לזיקנה, הבה נצפה לדברים טובים בלבד. הבה נדמיין את עצמנו כמאושרים עם השנים הרבות שאנו צוברים. עצם הגישה הזאת, של ציפיה לדברים טובים, תשחרר אותנו מהחשש והחרדה של הזיקנה. הבה נצפה לטוב ונשנן לעצמנו: "כל הדברים הטובים שאני חושב עליהם, בדרכם אליי, ואני פתוח לקבל אותם בהכרת תודה"!
יש אנשים המתבדחים על התופעות המוזרות, החדשות, שהזיקנה מביאה אתה ויש שלא מסוגלים לצחוק על זה. ההבדל בין אלו לאלו, היא שהראשונים יכולים להתנתק מהגוף שלהם, ההולך ומזדקן ולהתחבר לרוח שבתוכם, והופכים לעד השקט, זה המתבונן בבעל התודעה שבעצמו מתבונן במה שקורה לו. אבל לא מנקודת מבט של סבל וכאב, אלא מזאת המודעת לרוח שבתוכו, לעצמו האמיתי, שהוא יותר מאשר הגוף הזה.
והרי תורת הקוונטם הוכיחה, שאנו, בתור צופים, קובעים את מה שקורה לנו. פשוט אסור לנו להזדהות עם הבעיה שלנו, אלא לפתח גישה של העד השקט., ואז נהיה מאושרים בדיוק כמו שאנו חושבים שאנחנו צריכים להיות. לא בתור הגוף שלנו, אלא בתור הנשמה, שיודעת שכל מה שקורה לה, הוא בדיוק מה שאמור לקרות. להשלים עם הזיקנה, אבל לא להרגיש זקן. צריך להתבונן בה, אבל לא להזדהות אתה.
במקום לצפות שיקרו לנו כל הדברים הרעים, המיוחסים לזיקנה, הבה נצפה לדברים טובים בלבד. הבה נדמיין את עצמנו כמאושרים עם השנים הרבות שאנו צוברים. עצם הגישה הזאת, של ציפיה לדברים טובים, תשחרר אותנו מהחשש והחרדה של הזיקנה. הבה נצפה לטוב ונשנן לעצמנו: "כל הדברים הטובים שאני חושב עליהם, בדרכם אליי, ואני פתוח לקבל אותם בהכרת תודה"!