וזורמים הימים...חולפים...ושוב אתה אומר לעצמיך " מה יש להתלונן."..יש לנו גג. ואוכל לא חסר . מוקפים בים של ירוק וזריחה אל המרפסת כל בוקר......לא חיבים לאיש כלום.זה אמור להספיק...............הרי בנינו זה היה החלום. איכשהוא ציפית שתבחרי לקחת בו חלק..........תמים.
זה הזמן להתחיל לבנות חלומות חדשים... כשהישנים מתנפצים... נשמע שאתה עובר תקופה לא קלה. חזק ואמץ, כל ירידה היא לשם עליה... וחוזר חלילה. תלתלים (שוב המחזוריות הזו...)
לי אישית התנפצו החלומות הגדולים ביותר שהיו לי. הייתי במצב נפשי קשה ביותר ואני מבינה אותך. תנוח, קח את הזמן. אבל בסוף יהיו לך חלומות חדשים. בלי חלומות חיינו לא שווים, תמשיך לחלום עוד ועוד. אוריאנה
אדם חוזר וקציר יומו צנוע הוא ודל ועל גבו צרות החול עומסות לו כמגדל הוא לפניו רואה פתאום את שתי עיניה של בתו והוא אז שר והן איתו שרות הללויה. הללויה וזה השיר עולה מכל פינות העיר כשהאדם ושתי עיניי בתו שרים הללויה. אדם בונה את בנייניו מהבל וקלפים יומיום טורח ועמל, יומיום הם נטרפים אבל אל מול חורבן קלפיו עולה השמש מעליו והוא אוסף אותם אליו ושר הללויה. הללויה וזה השיר עולה מכל פינות העיר כשהאדם אוסף את כל קלפיו ושר הללויה. אוריאנה
ספורים ימי לפני האל יודע הוא ... (לא זוכר מה) (וכאן חסרה לי עוד שורה בזיכרון - אבל השורות הבאות הן) אך כשיגיע סוף התווי אנעל בשקט את חיי ושיר חדש צעיר וחי יושר הללויה הללויה וזה השיר עוד יעלה מכל העיר והוא צעיר והוא צלול וחי ושר הללויה. שלך, האלי.