הזהב של קחמרקה
יאקוב וסרמן
בהוצאת תשע נשמות/2017
מגרמנית :הראל קין
הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1928 .
"תומאס מאן כתב על ספר "הזהב של קחמרקה","הנובלה היפה ביותר בשפה הגרמנית במאה הנוכחית"
מהיכן אתחיל חשבתי בליבי,הספר כול כך מטלטל,מניע את אמות הסיפים של הלב ולא רק מהבט אחד הבט העלילה,ישנם הבטים נוספים למשל -כדרך הכתיבה.
הסופר יעקוב וסרמן הוא המספר,ובגוף ראשון מביט עמוק לתוך הלב,ללב שלו ושל הדמויות המשפיעות בסיפור ומתאר בדיקנות:מחשבות,תשוקות,יצרים,החלטות,התלבטויות,ובעיקר את דרך התנהגות הבזויה שלו כחיל בגדוד הספרדי,ושל חבריו,מול הפרויאנים בני האינקה אותם באו לשדוד,להכניע,ולהרוס את חייהם.השנה 1532.
מלך אימפרית האינקה אטוואפלה נשבה בשבי גדודי הספרדים בדרך עורמה. מטרה אחת הציבו לעצמם היוצאים להרפתקאה המסוכנת,להלחם נגד בני האינקה ולהשתלט על הזהב.לבזוז,לשדוד,לפגוע,שלל לקחת זהב,זהב,ועוד זהב .
בדמיונם ראו כבר הספרדים את עצמם כעשירים,מכובדים בעלי השפעה ושליטה, שינוי שכול אחד מהם חלם.
החלום של העושר היה הכוח המניע של הגדודים,החלום היה זה שהפעיל את הרגלים בדרך הארוכה,את היד על ההדק שפגעה באנשים תמימים,ישרי דרך,...לאסוף עוד זהב ...להרוג את המלך ... .
וסרמן הסופר המספר,כאמור כחיל בצבא הגדודי של ספרד לא חומל על עצמו הוא היה כאחד מהם,ומיטב לתאר את המתחולל בליבו מול ערמות הזהב.
"אבל אז התרסקה התודעה שלי לנוכח הכפילות המזוויעה הזו:תשוקה ואימה,תאווה וחרדה,מראה הזהב ומראה המוות".
יש לציין שבשונה מחבריו ודמות נוספת מהגדוד ,ארנדדו דה סוטו, הוא חש רגשי עצב ומועקה כלפי המלך האציל
"דמות האנוש שלו מילאה אותי במבוכה ,משהו מוזר כול כך בתמימותו , במיסתורין שלו משהו שאי אפשר להסיר ממנו את המבו והמחשבה ושכיסה אותי במעטה עכור "
סופו של המלך היה רע ומר,גורלו לא שפר עליו,חייו היו נתונים בידי מפקד רודף בצע ואכזר,גנרל פרנסיסקו פיסארו.
המוות והיחס המשפיל,ההרס הטולטלי בילידי פרו,השבר והפגיעה באחר,מעלה תהיות רבות על בני האדם,אלו שאיבדו מצפון,רגישות,חמלה וכבוד לאחר השונה,באשר אדם הוא אדם.
לקחים לא הופקו,ההיסטוריה חוזרת על עצמה ובגדול.הסופר נרצח בתקופת השואה .
ממליצה לקרוא את הספר,
להנות מדמותו מלאת ההוד של המלך אטוואפלה, ומדרך חייו מסורת תרבות והשפעתו על העם .
מהבדלי החשיבה הערכית של המלך וראייתו את הלוחם הספרדי העומד מולו ומשאלתו ביזה
מהשאלות הפילוספיות הקשות העולות ומדירות שינה בעולמינו.
מזמינה .
יאקוב וסרמן
בהוצאת תשע נשמות/2017
מגרמנית :הראל קין
הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1928 .
"תומאס מאן כתב על ספר "הזהב של קחמרקה","הנובלה היפה ביותר בשפה הגרמנית במאה הנוכחית"
מהיכן אתחיל חשבתי בליבי,הספר כול כך מטלטל,מניע את אמות הסיפים של הלב ולא רק מהבט אחד הבט העלילה,ישנם הבטים נוספים למשל -כדרך הכתיבה.
הסופר יעקוב וסרמן הוא המספר,ובגוף ראשון מביט עמוק לתוך הלב,ללב שלו ושל הדמויות המשפיעות בסיפור ומתאר בדיקנות:מחשבות,תשוקות,יצרים,החלטות,התלבטויות,ובעיקר את דרך התנהגות הבזויה שלו כחיל בגדוד הספרדי,ושל חבריו,מול הפרויאנים בני האינקה אותם באו לשדוד,להכניע,ולהרוס את חייהם.השנה 1532.
מלך אימפרית האינקה אטוואפלה נשבה בשבי גדודי הספרדים בדרך עורמה. מטרה אחת הציבו לעצמם היוצאים להרפתקאה המסוכנת,להלחם נגד בני האינקה ולהשתלט על הזהב.לבזוז,לשדוד,לפגוע,שלל לקחת זהב,זהב,ועוד זהב .
בדמיונם ראו כבר הספרדים את עצמם כעשירים,מכובדים בעלי השפעה ושליטה, שינוי שכול אחד מהם חלם.
החלום של העושר היה הכוח המניע של הגדודים,החלום היה זה שהפעיל את הרגלים בדרך הארוכה,את היד על ההדק שפגעה באנשים תמימים,ישרי דרך,...לאסוף עוד זהב ...להרוג את המלך ... .
וסרמן הסופר המספר,כאמור כחיל בצבא הגדודי של ספרד לא חומל על עצמו הוא היה כאחד מהם,ומיטב לתאר את המתחולל בליבו מול ערמות הזהב.
"אבל אז התרסקה התודעה שלי לנוכח הכפילות המזוויעה הזו:תשוקה ואימה,תאווה וחרדה,מראה הזהב ומראה המוות".
יש לציין שבשונה מחבריו ודמות נוספת מהגדוד ,ארנדדו דה סוטו, הוא חש רגשי עצב ומועקה כלפי המלך האציל
"דמות האנוש שלו מילאה אותי במבוכה ,משהו מוזר כול כך בתמימותו , במיסתורין שלו משהו שאי אפשר להסיר ממנו את המבו והמחשבה ושכיסה אותי במעטה עכור "
סופו של המלך היה רע ומר,גורלו לא שפר עליו,חייו היו נתונים בידי מפקד רודף בצע ואכזר,גנרל פרנסיסקו פיסארו.
המוות והיחס המשפיל,ההרס הטולטלי בילידי פרו,השבר והפגיעה באחר,מעלה תהיות רבות על בני האדם,אלו שאיבדו מצפון,רגישות,חמלה וכבוד לאחר השונה,באשר אדם הוא אדם.
לקחים לא הופקו,ההיסטוריה חוזרת על עצמה ובגדול.הסופר נרצח בתקופת השואה .
ממליצה לקרוא את הספר,
מזמינה .