הזדמנויות
האדם אינו יכול להרשות לעצמו לפספס ולבזבז הזדמנויות היכולות לקרב אותו למקור מודע.
לא משנה כיצד, או באיזו צורה נחשף הוא לאותו מקור: ספר, אדם המציג ומסביר, מורה, בית ספר ועוד.
דבר מה בתוכו אמור 'להרגיש' ולהבין שמדובר בדבר האמתי.
הזדמנויות אלה לא חוזרות על עצמן, ואם חוזרות הרי שבחזרה הבאה הן חסרות בעצמתן וקל יותר לפספס אותן שוב.
בדיוק כפי שלוחות הברית חסרים הרבה בהשוואה ללוחות המקוריים שנופצו.
ואם היה צורך גם בפעם שלישית, מי יודע מה היה חסר בהם ואם בכלל היו מקבלים הזדמנות שלישית.
ללא כל קשר לאותה הרגשה המזהה את המקור המודע, יהיה בנו תמיד מי שייצר סיבות נגד, שקל מאוד להזדהות עימן:
"האדם שהציג לי את החומר, לא נחמד אלי", "הספר כתוב בשפה מתנסת", "הבית ספר דורש כסף", "אני לא מוכן", "שמעתי וקראתי דברים שונים וסותרים", ועוד הרבה אחרים.
ברגע שמזדהה האדם עם סיבות אלה, ומחליט לא להקשיב לאותו קול קטן, הוא מפספס הזדמנות חשובה.
האם זה משנה באיזו צורה מקבל האדם את האפשרות להתקרב לאותו מקור מודע?
האם זה חשוב שהדמיון שלנו באותו רגע טוען שהאדם המציג לנו את הרעיון שלילי אלינו?
כל מגע עם מקור מודע מציב אותנו מול מבחן, כדי לעבור מבחן זה עלינו לוותר על חלק מצורת ההתנהלות שלנו,
לוותר על התמונה הדמיונית שלנו, על איך אנו אמורים למצוא ומה אנו אמורים למצוא.
מבחן זה מסנן את רוב האנשים ופותח את הדלת אל המודע רק לבודדים.
אנשים מעדיפים לבזבז את זמנם במקומות המתאימים לצורת החשיבה התבניתית שלהם,
הדברים מבחינתם תמיד שחורים או לבנים: "המורה תמיד מחייך ונעים אלינו, הוא לא גובה תשלום כי אנשים רוחניים לא צריכים כסף, הוא משרה עלי הרגשה נעימה ובטוחה…"
מקור מודע לעולם לא תבניתי, לעולם לא שחור לבן, ברוב המקרים אדם המגיע לבית ספר מודע יקבל בדיוק את הדבר ההפוך ממה שהוא מצפה.
האדם אינו יכול להרשות לעצמו לפספס ולבזבז הזדמנויות היכולות לקרב אותו למקור מודע.
לא משנה כיצד, או באיזו צורה נחשף הוא לאותו מקור: ספר, אדם המציג ומסביר, מורה, בית ספר ועוד.
דבר מה בתוכו אמור 'להרגיש' ולהבין שמדובר בדבר האמתי.
הזדמנויות אלה לא חוזרות על עצמן, ואם חוזרות הרי שבחזרה הבאה הן חסרות בעצמתן וקל יותר לפספס אותן שוב.
בדיוק כפי שלוחות הברית חסרים הרבה בהשוואה ללוחות המקוריים שנופצו.
ואם היה צורך גם בפעם שלישית, מי יודע מה היה חסר בהם ואם בכלל היו מקבלים הזדמנות שלישית.
ללא כל קשר לאותה הרגשה המזהה את המקור המודע, יהיה בנו תמיד מי שייצר סיבות נגד, שקל מאוד להזדהות עימן:
"האדם שהציג לי את החומר, לא נחמד אלי", "הספר כתוב בשפה מתנסת", "הבית ספר דורש כסף", "אני לא מוכן", "שמעתי וקראתי דברים שונים וסותרים", ועוד הרבה אחרים.
ברגע שמזדהה האדם עם סיבות אלה, ומחליט לא להקשיב לאותו קול קטן, הוא מפספס הזדמנות חשובה.
האם זה משנה באיזו צורה מקבל האדם את האפשרות להתקרב לאותו מקור מודע?
האם זה חשוב שהדמיון שלנו באותו רגע טוען שהאדם המציג לנו את הרעיון שלילי אלינו?
כל מגע עם מקור מודע מציב אותנו מול מבחן, כדי לעבור מבחן זה עלינו לוותר על חלק מצורת ההתנהלות שלנו,
לוותר על התמונה הדמיונית שלנו, על איך אנו אמורים למצוא ומה אנו אמורים למצוא.
מבחן זה מסנן את רוב האנשים ופותח את הדלת אל המודע רק לבודדים.
אנשים מעדיפים לבזבז את זמנם במקומות המתאימים לצורת החשיבה התבניתית שלהם,
הדברים מבחינתם תמיד שחורים או לבנים: "המורה תמיד מחייך ונעים אלינו, הוא לא גובה תשלום כי אנשים רוחניים לא צריכים כסף, הוא משרה עלי הרגשה נעימה ובטוחה…"
מקור מודע לעולם לא תבניתי, לעולם לא שחור לבן, ברוב המקרים אדם המגיע לבית ספר מודע יקבל בדיוק את הדבר ההפוך ממה שהוא מצפה.
