הו רציוס

Grimsom

New member
הו רציוס

ראיתי שנדחקנו לעמוד שני, ולכן אני חוזר על תשובתי כאן (עם תיקון קטן שעלה על דעתי מאז כתבתי את ההודעה הראשונה - מה ארבע שעות שינה עושות למחשבתו של אדם...). אריסטו אכן כתב דיאלוגים בתחילת דרכו - ומהם שרדו רק מספר פרגמנטים (דרך כתביהם של פילוסופים מאוחרים יותר). קיקרו, למשל, משבח את סגנונם המשובח של הדיאלוגים הללו וטוען כי הם עולים על אלו של אפלטון. אני עדיין עומד על דעתי, שללא ביטוי פרטיקולרי אין לדבר קיום ממשי. כל אחד מהביטויים שהזכרת מתקיים ברמה אונטולוגית של ממשות רק אם יש לו ביטויים פרטיקולריים ברמה זו. אלהים קיים ממש רק אם תכונותיו מתממשות - אחרת מדובר בבדיה שבדו בני אדם (הוכחה לממשותו של מעמד הר סיני, למשל, יכולה להוות ראיה טובה לקיומו של האל העברי). האפס קיים ממש כרעיון, "כנמצא רוחני", בזכות ביטוייו הפרטיקולריים במתמטיקה. כך גם אינפיניטסימל, "אהבת נצח", "צדק לכל" (השניים האחרונים בשל ביטוייהם הפרטיקולריים בהגות ובספרות). רעיון של "אהבת נצח" קיים גם אם אין אהבת נצח כזו בממשות, אלא כמטאפורה. אם אנחנו מקבלים את קיומם של נמצאים רוחניים, אין שום הכרח שהביטויים הפרטיקולריים שלהם יהיו חומריים - מספיק שיקבלו ביטוי פרטיקולרי במחשבה. נמצאים רוחניים יכולים להיות גם פרטיקולריים בפני עצמם, כפי שטען למשל פלוטינוס [-כאן התיקון: למעשה פלוטינוס אינו ראשון לטעון בזכות נמצאים רוחניים הפרטיקולריים. רעיון זה קיים כבר אצל אפלטון, המתייחס לאידיאות כאל ישים פרטיקולריים, על אף תוכנם הכללי (ראה, למשל, בדיאלוג פרמנידס). פלוטינוס היה הראשון לטעון שקיימים גם ישים מושכלים של פרטים, דהיינו שקיים לא רק מושכל של אדם, אלא גם מושכל של סוקרטס]. העניים אינו שונה מהדוגמה של הספר - על מנת שהר הקסמים יתקיים ממש כספר במובנו הרוחני, למשל, אין צורך בקיום ממשי של בחור בשם הנס קאסטרופ, ששהה בבית המרפא עד מלחמת העולם הראשונה. מספיק שהסיפור התקיים במחשבתו של תומס מאן, ושאחרים ניגשו אליו דרך הספרים הפיזיים.
 

Grimsom

New member
הבהרות

הו רציוס, הנה ההבהרות שביקשת (בהודעתך שגלשה יחד עם השרשור כולו לעמוד השני): ראשית, בנוגע לדיאלוגים האריסטוטליים, אתה יכול לפנות לכרך האחרון (כרך 12, אם אני לא טועה) של תרגומו של רוס ליצירותיו של אריסטו (נדמה לי שההוצאה היא של אוקספורד). תמצא שם תרגומים למה שנותר מהדיאלוגים. אם אין לך גישה לספריה אקדמית, אני יכול להפנות אותך לערכים אינציקלופדיים על אריסטו הנמצאים ברשת ומאזכרים את הדיאלוגים (ראה קישורים מצורפים). את ההפניה המדוייקת לקיקרו, לצערי, לא הצלחתי למצוא. באשר לצירוף המלים "קיים ממש", הוא נועד להבחין בין קיום במציאות, לקיום ברמה של מראית עין, אשליה, או פנטזיה בלבד. כך, להוביטים קיום בעולמו הדמיוני של טולקין - אך אין מדובר בקיום ממשי, אלא קיום ברמה של פנטזיה. לא כיוונתי לשום ריבוד אונטולוגי אחר. בנוגע לאלוהים - לא כיוונתי לאף אחד מסוגי האלוהים הללו במיוחד (על אף שהדוגמה שהבאתי מתייחסת לאלוהי ישראל). מבחינתי אין זה משנה אם המדובר באלוהים הספרותי, הדתי, או אלוהי הפילוסופים (שלמיטב ידיעתי, אינו ביטוי מקורי של בלבן - שנינותו של בלבן אחראית למספיק פנינים משל עצמה, אין צורך לנכס גם את של אחרים). לשיטתי, ישנה מציאות אחת, והאלוהים הקיים בה (קיים בה ממש, ולא כפנטזיה אנושית בלבד) הוא זה שתכונותיו מתממשות בה. ובנוגע להר הקסמים - בזמן בו טרם היה "הר הקסמים", מעמדו האונטולוגי היה בדיוק זה - של חוסר קיום. במהלך יצירתו הוא לבש צורה, התממש, עד הגעתו לקיום מושלם. מבחינה אונטולוגית, כל התהליך הזה מתרחש ברמה אונטולוגית של ממשות - גם אם קיום מלא יש לספר רק עם השלמת יצירתו (שאז התמלאו כל תכונותיו).
 
אני מתנצל על כך שאני

ממשיך להטרידך בשאלות - מטרתן האחת היא להיות בטוח שאני עומד על כוונתך. מאחר והבחנת בין קיום במציאות כקיום ממש לבין זה של מראית עין, אני לא מצליח לראות כל הבדל קיומי בין עולם ההוביטים של טולקין לבין העולמות שבוראים תומס מאן או כל סופר אחר - כולם בדויים. אגב, וכאן אנחנו חוזרים לספר הפיסי (ואני לא מתעניין בהרכבו החומרי ואם הוא נייר או יחידת מידע אלקטרונית/מגנטית או כל דבר אחר), הממשות הרוחנית שאתה מייחס לספר בדבריך הקודמים איננה משמעותית כלל אם הוא לא קיבל ביטוי פיסי שכן הספרים שברוחך אין להם כל מעמד אונטולוגי לאדם כלשהו מלבדך אם לא שיתפת מישהו בהם ועל כן אין להם כל מציאות אובייקטיבית. אשר על כן, להציג את הספר כיש רוחני היא אמירה משמעותית אך ורק אם יש לו מקבילה פיסית ו/או תודעות נוספות הנושאות אותו, אם זה בכלל אפשרי שכן כולם צריכים להחזיק אותו כולו בתודעתם כדי שנוכל לומר עליהם שהם מחזיקים ספר בתודעתם אינני מנכס דבר לפרופ' בלבן - יש לי ראיונות מוקלטים שערכתי איתו עבור ספרי "הלוגיקה של הראיה האונטולוגית" שם הוא משתמש בו רבות. אם אתה חושב שהוא לא הקופירייטר של המושג, אשמח לדעת מיהו. מעניינת אותי במיוחד תפיסתך את אלהים (ומהדברים שכתבתי למעלה אתה יכול להבין שזהו נושא שאני עוסק בו רבות). למה אתה מתכוון "שתכונותיו מתממשות" - אילו תכונות?
 

Grimsom

New member
God as one of us

1. אתה לא מצליח לראות הבדל בין השניים כי לשיטתי אין הבדל שכזה. אין כל הבדל קיומי בין עולמו הפנטסטי של טולקין לעולמו הריאליסטי למראה, אך עדיין בדיוני, של תומס מאן - שניהם מתקיימים ברמה של מראית עין ולא במציאות. 2. אני לא יודע מהי "ממשות רוחנית משמעותית". ייתכן וללא ספר פיזי, לא תהא ל"ספר הרוחני" השפעה רבה בעולם. אם הספר קיים במוחי בלבד, אבל אני יכול לחזור עליו, מלה במלה, בפניך (הדגש כאן על יכולת, לא מעשה בפועל) - אני לא רואה מדוע אין לו מציאות אובייקטיבית. יש לבורחס סיפור על מוצא להורג, שאלוהים מקפיא עבורו את רגע ההוצאה להורג ומותח אותו על פני שנה, על מנת שיוכל להשלים (במחשבתו בלבד) מחזה שהחל בכתיבתו. לדעתי, עם השלמתו, מחזה זה קיים ממש (אם נתייחס רגע לצורך הדיון, אל המסופר בסיפורו של בורחס כמאורע המתרחש במציאות). 3. עד כמה שאני יודע, כבר פסקל דיבר על ההבדל בין מה שהוא קרא לו אלוהי הפילוסופים לאלוהי אברהם (ייתכן אפילו שהביטוי גם אינו רשום על שמו, אלא על מישהו קדום יותר). בלבן פשוט השתמש בביטוי מקובל בפילוסופיה (אני בטוח שבלבן יוכל לאשר לך את זה). 4. אין לי תפישה סדורה על אלוהים, ולא התיימרתי להציג אחת כזו בתשובתי אליך. התכונות שאמורות להתממש הן אילו שמי שטוען לקיומו של אותו אל משתמש בהן לתיאורו של האל (מבחינה זו אלוהים אינו שונה מכל נמצא אחר). באופן אישי, אני בד"כ מתייחס אל אלוהים בעיקר כאל "מוסד חברתי", או מבנה תרבותי.
 
מסקנותי מדיון זה:

1. כדי שספר יוכל להחשב כיש (רוחני) באותו מובן שהעפרון שמונח על שולחני נחשב ליש (פיסי) חייבת להיות לו אפשרות ביטוי פיסי (גם חזרה בקול היא ביטוי פיסי). אחרת (אם אין אפשרות ביטוי פיסי), קיומו הוא סובייקטיבי בלבד, בעוד שלעפרון קיום אובייקטיבי שאינו תלוי כלל בתפיסתי אותו. 2. אינני סבור שכל הבדיות שוות מעמד שכן פו הדב הוא אמנם בדיה ספרותית בעוד שהספר אותו חיבר פו הדב הוא בדיה על בדיה, ומרתה גיבורת הספר אותו חיבר פו הדב היא בדיה מסדר שלישי. 3. אינני מכיר את הביטוי אצל פסקל אבל אין זה נושא חשוב דיו בעיני בכדי לדון בו. הסכמנו כבר, כך אני חושב, שזהו ביטוי מבריק בכך שהוא מאגד תחתיו מושאים שונים מאוד. 4. אם נתייחס ספציפית לאלהי היהודים ולי"ג עיקרים לרמב"ם הנחשבים לתמצית האמונה היהודית והמקובלים ככל הידוע לי על כל קהילות ישראל ולכן הן חלק מכל סידור תפילה: עיקר ב: ... הוא יחיד ואין יחידות כמוהו..., עיקר ג: ....אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל, הרי ש: א. תפישתך את האלהים ככל נמצא איננה תואמת את אלהי היהודים ולכן יש ב. להכיר בכך שיש סוגי אלהות שונים ואם תטען שאותו אלהים שמתואר כך תכונותיו אינן מתממשות בהתאם לתיאורו ולכן אתה דוחה את קיומו או את אפשרות קיומו, אוכל אני להשתמש בטיעונך שמרגע שתפישת אלהים זו שכתבתי לעיל כבר בתודעתך יש לו קיום ואפילו מציאות אובייקטיבית מפני שאתה יכול לחזור לפני בקול רם על דברים אלה. במלים אחרות ובפשטות למען הקיצור, לפי תיאורך את מה שקיים במציאות האובייקטיבית, מרגע שמישהו תיאר בפניך תפישת אלהות כלשהי, אינך יכול יותר לכפור במציאותה ואפילו לא במציאותה האובייקטיבית.
 

Grimsom

New member
אפיקורס

לא אתייחס בפירוט לטענתך שעיקרי האמונה של הרמב"ם מקובלים על הכל - רק אומר שלמיטב ידיעתי, אין קונצנזוס לגבי היות ליהדות עיקרים כלל. מכל מקום, אכן מקובל ביהדות שהאלוהות מופשטת (כך אני מבין את המלים "ואין לו דמיון כלל") - ואין בכך כדי להוציאה ממבחני. אם אין כל תכונה, רוחנית או חומרית, באמצעותה אני מכיר, או עשוי להכיר, את האל - הרי שאינו קיים ממש. אני כלל לא בטוח שאלוהות מופשטת אינה מקבלת כל תכונה. איני סבור שעמדה זו תהא בלתי מקובלת גם על יהודי אורתודוכסי. אל חסר תכונות הוא אל שלא נתן תורה ונבואה לעמו - וזהו בוודאי לא אלוהי ישראל, שהרי אלו מתכונותיו. היהודי יודע כי אלוהים קיים משום שזה התגלה בפני אבותיו במעמד הר סיני, ודבר ההתגלות נמסר מאב לבן. ללא התגלות, לפי אמונה זו, לא היתה יהדות והכרה של האל. ולמסקנתך הסופית. אתה אומר כי מרגע שיש תפישת אלהים בתודעתי יש לו קיום ומציאות אובייקטיבית. ואני מסכים. מרגע שאני תופש את אלהים הוא קיים בדעתי - כרעיון, כפנטזיה. קיום זה הוא אובייקטיבי: לא אני בלבד יכול להחזיק בתפישה זו, אני יכול למסור אותה גם לאחרים. אבל כל עוד לא הוכח קיומו של אל כזה במציאות - לא כפנטזיה, אלא כנמצא המתקיים ברמה אונטולוגית של ממשות - אין כל ערובה שתפישתי אמיתית. בקיומה של התפישה במקרה זה איני יכול לכפור. בקיומו של האל - בודאי ובודאי שאוכל לכפור.
 

lmatan1

New member
../images/Emo52.gifעל כניסה לדלת פתוחה

גם אותי מענינת במיוחד תפיסת המושג שניתן להשגה ונקרא אלוהים וכמו כן איזה מן התכונות הוא האציל לנו בני התמותה שמתממשות לנגד עינינו כל יום ואנחנו לא שמים לב האם האמת לא מצליחה לתעתע בנו ולהציג לנו רסיסי חויות שאפשר להשלים מהם תמונה מהימנה, גלה לנו מרשמך ברשותך יא רציו,
 
בשמחה,

אך אני רוצה לומר שהטכניקה בה אנו משתמשים כאן להעברת מסרים מחייבת קיצור נמרץ שלא אחת קורה שהוא בא על חשבון התוכן והיכולת להעביר תכנים מדוייקים, כך שהדברים שאני כותב כאן בדר"כ וגם עכשיו הם פחות ממה שאפשר להעלות על קצה המזלג. מהעיסוק שלי בראייה האונטולוגית גיליתי (מה שגילו רבים וטובים ממני לפני) שכדי להכריע בשאלת קיומו של אלהים יש להכריע במספר נושאים תחילה וביניהם (אם כי אלה לא כולם): א. מעמדה של הלוגיקה. האם כח ההגיון שלנו הוא כלי תקף להסברת העולם? האם אין אנו "חוטאים" בניסיון לעשות רציונליזציה של עולם שפועל באופן לא רציונלי (להבדיל מאי-רציונלי)? במלים אחרות, עד היכן מגיע כחה של הלוגיקה, אם אנחנו בכלל מסוגלים לציר את קווי המתאר שלה? ב. מהו קיום בכלל והאם יש לו סוגים שונים? חלק ניכר מהדיון שלי עם Grimsom הוא ניסיון להבהיר את תפישתי שישנם סוגי קיום שונים. מתיאורו הבנתי שהוא מבחין רק בין שני סוגים אותם הוא מכנה קיום ממש וקיום אשליתי. אני מבחין בהרבה דרגות שונות של קיום ביניהן הקיום הפוטנציאלי (אריסטו) כגון קיומו הפוטנציאלי של האלון בתוך הבלוט. ג. האם קיום הוא תכונה של עצם או מהותו? על נושא זה נטושה מחלוקת פילוסופית רבת שנים ויש לבחור עמדה לפני שניגשים לעסוק בראיות בנושא קיום. אם להתייחס ספציפית לשאלתך, הרי שהראיה האונטולוגית הותיקה ביותר שידוע לנו עליה (סנט אנסלם) בהצגתה הפשטנית מאוד היא ראיה הטוענת שקיומו של אלהים נובע ישירות מעצם המושג. שוב, אני מתנצל על פשטנות היתר, אלה לא מילותיו של אנסלם - אם הייתי מציג את דבריו בלשונו הייתי גם צריך להביא את דברי הפרשנות להם ואין כאן מקום למגילות כאלה: מאחר ואלהים הוא הישות הטובה ביותר שאנו יכולים להעלות על דעתנו, הרי שישות כזאת טוב יותר אם תהיה קיימת בפועל, ומכאן אלהים כישות הטובה ביותר חייב להיות קיים בפועל. מאידך, ואני מתנצל בפני כל קורא שהזכרת מושגים מסוג זה גורמת להפ מפח נפש: מאחר והשטן הוא הישות הרעה ביותר שאנו יכולים להעלות על דעתנו, ומאחר וישות זו רע יותר אם תהיה קיימת בפועל, הרי שהישות הרעה ביותר קיימת בפועל.
 

lmatan1

New member
היבטים שונים למשמעות אחת../images/Emo39.gif

מן הקל אל הכבד שאלות מה הכוונה בראיה אונטולוגית רק בכח ההגיון והמודעות אפשר להסביר את העולם מה הכוונה בהבנת הקיום הרי יש אין ספור צורות של קיום כל מה שקיים בכל צורותיו הוא בר קיום אם תודעה מסוימת לקיומו, מה הכוונה שהקיום הוא תכונה או עצם לפי הבנתי כל דבר קיים בנוי מחומר ומסוג של תודעה או נפש אם תרצה שהביטוי הגבוע ביותר של יצור בעל תודעה או נפש הוא בו האדם .,,,ואם אלוהים מיצג את הטוב ולעומתו השטן מיצג את הרע אז כל שעלינו לעשות זה להדבק בטוב ולהתרחק מהרע ומאחר ושני הכוחות המנוגדים הללו דומים אם לא נכוון את עצמנו לטוב ניפול אוטומתית לזרועות הרע לדעתי המח שלנו שולח לנו מסרים כוזבים לגבי מהות קיומינו אם לא נאמן את המח לראות את הטוב הרי המח לא נח עף פעם הוא בלי מודע יפנה לרע מה שאומר שסומא עלינו להיות בשליטה כל הזמן או לפחות לתרגל את המח ועל שיטות התרגול בדמיון מודרך בפעם הבאה אני מקוה שהייתי מובן לפחות השתדלתי להיות מובן,
 
הראיה האונטולוגית היא

הראיה לקיומו של האל. האמנם רק בכח ההגיון אפשר להסביר את העולם? אולי אתה ואני נסכים על כך, אך אני תוהה אם כל אדם דתי יסכים. האם הגורו (בחר לך שם) יסכים איתך שההיגיון מסביר את העולם? קרוב לוודאי שלא. גילברט רייל אמר בכנס של החברה האריסטוטלית (אם אני לא טועה ב- 1956) "העולם איננו חייב לפעול בהיגיון, אנחנו חיבים". כמובן, שאין הסכמה גורפת על הקביעה הזאת, אלא שהיא מנסה להזהיר שיכולתנו לחשיבה הגיונית, אם כל כמה שאנו מעריכים אותה, אין לנו ערובה שיש לה תוקף לגבי העולם. הרי הניסיון להסביר את העולם באורח רציונלי שיטתי מניח הנחות מראש לגבי טבעו. לגבי ה"מודעות" שהתייחסת אליה, אינני יודע מה מקומה שהרי איננו מזהים את ההיגיון עם מודעות. באשר לקיום ואין ספור צורותיו כפי שכתבת, אתה יכול לקחת לך כאתגר לשכנע את Grimson, אדם רציונלי, שיש אינספור צורות קיום, ולהשתמש לשם כך בכח ההיגיון. גם הוא משתמש בכח ההיגיון אך הוא הגיע למסקנה שיש רק שתי צורות קיום, לא אינספור. אין ספק שהנחות היסוד שאתם מחזיקים בהן, שונות. ובאשר למקומו של המח, כיצד תבחין בין מסר אמיתי לכוזב? מהי ה"חותמת" שמסר כוזב נושא עימו על פיה תקבע אם הוא אמיתי או כוזב? ואם תרצה, שאלה יותר קשה מהשאלה האחרונה, נניח שיש לך אבן בוחן להבחין בין האמתי לבין הכוזב, האם קביעתך לגבי תפישתך את האמיתי והכוזב חלה בהכרח גם על העולם?
 

lmatan1

New member
מענין לענין באותו ענין הגיון ו,,,,

מודעות הם המדריכים שלנו בקבלת החלטות תחושת אחריותהיא הגורם העיקרילכך שאנשים משנים ערכים, מה זאת אומרתהעולם אינו חייב לפעול בהגיון ואנחנו חייבים על פי איזה הגיון אנחנו פועלים אם לא חיקוי של העולם מה אנחנו ממציאים את החיים ,האמת היא שאנחנו מסלפים את המציאות מאחר והאגו הפרטי שלנו מתיחס לחיים באופן שהכוונה היא שיצא לי מזה משהו ואו מה יגידו עלי אחרים או מה אני מרוויח מזה, ולאו דוקא התיחסות כללית,רק השתחררות מודעת מן האגו יכולה לחבר אותנו לעולם וליצור אינטראקציה אם האלוהי הכללי שהרי האלוהים הוא הכל אבל גם בתוך כלום,
 

Grimsom

New member
ההוכחה האונטולוגית לקיומו של השטן

ככל הידוע לי, ההוכחה האונטולוגית לקיומו של השטן אין מקורה באנסלם, אלא בדיונים משנות החמישים בכתבי עת לפילוסופיה אנליטית, שניסו ליישם את הוכחתו של אנסלם לקיום האל על השטן. וראה Waldman, Philosophical Studies. 1959; 10: 49, (המאמר המוקדם ביותר שראיתי בנושא) המתייחס למאמר מוקדם יותר באותו עניין.
 
ואכן, זה מה שאני טוען,

ולכן, לאחר ההוכחה האונטולוגית של אנסלם כתבתי "מאידך" והמשכתי בפיסקה חדשה, וכל מה שמשם ואילך איננו כמובן משלו אלא נועד להציג נגזרת "בלתי רצויה" המבוססת על אותו רעיון עצמו.
 

lmatan1

New member
בקר טוב ברק קמת מוקדם להוכיח,,

את האוונטה ומאידך זו נגזרת בלתי רצויה המבוססת על אותו רעיון עצמו,,,,,,,,,, תגיד ברק האם לדעתך אתה כותב את המילים או שהמילים כותבות אותך שזה גם נגזרת של אותו רעיון עצמו.
 
בוקר טוב גם לך ניסים

אינני בטוח לגבי התשובה לשאלתך. אני לא יכול לכפור בכך שאני נפעל בכח ההיגיון ושהמלים אין אבני הבנין בהן אני נאלץ להשתמש כדי להביע משהו. אם הייתי אמן, אולי הייתי יכול להשתמש באמצעים אחרים. אני מסכים שאינני רואה הפרדה ביני לבין דעתי, אך אני רואה את דעתי כחלק ממני מפני שיש לי דברים בנוסף אליה (תחושות, תפיסות, היסטוריה), אך אני אינני חלק מדעתי.
 

lmatan1

New member
ברק הבנתי שאתה גם מנגן גם אני

שמעתי פעם משפט יפה כשאדם מנגן עד איכן נשמעת נגינתו פירשו חכמים ,מסוף העולם ועד סופו מה משמעות המשפט התמוה כביכול הנל הוויברציות של הניגון יוצרות צליל אין סןפי מעבר למה שהאזן שלנו יכולה לשמוע,כמו אבן שזורקים במים ונוצרים עיגולים מסביב ועד אין סוף, מה זה אומר לנו שאומרים העולם מתקיים מהבל פיהם של תינוקות שלא חטאו האם זה אומר שהבל פה של חוטאים מבוגרים הורס את העולם לא הבנתי ממך איך יתכן שאתה כותב שאינני חלק מדעתי האם הכונה שאתה יצאת מדעתך אני בכוונה משחק אם המילים כי המילים שכותבות אותך לא יורדות לסוף דעתך ולכן קשה להבין ,אולי ננסה ראשית כל לגבש עמדה או רעיון אחד שאנחנו יכולים להסכים עליו ולהמשיך צעד צעד בנסיון להבין איש את חברו לצורך חיבור וגיבוש האנרגיה ואולי עוד רעיון כל אחד מאיתנו הוא יחיד חסר אונים לעומת הטבע אם היתה מתגבשת קבוצה של 10 אנשים שחושבים אותו הדבר ומדברים אותו הדבר ומתכוונים לאותו הדבר היה אפשר לשנות את העולם,
 
ניסים, על איזה רעיון יחיד אתה רוצה

להסכים תחילה? אשמח אם תציע. לגבי מה שכתבת במקום אחר, האם אתה סבור שהיותנו חושבים באורח הגיוני כופה את העולם לנהוג באורח הגיוני? כמאמר השיר "מה איכפת לו לים שהעץ הוא ירוק?". ולכן, מה איכפת לו לעולם ששאני חושב בהגיון? חלק ניכר מספקותי נובעים מרעיונותיהם של האמפריציסטים הבריטיים וממשיכיהם המודרניים - אף שאינני מקבל את דיעותיהם, הם בהחלט הצליחו לפעור סדקים בדברים שייחסתי להם ודאות ובטחון. כיצד המלים יכולות לכתוב אותי? להערכתי רק בעיניך כמתבונן המכיר אותי רק דרך המלים שאני כותב. לגבי אני שאינני חלק מדעתי - הכוונה בכך היא שדעתי איננה השלם שאני חלק ממנו אלא להיפך - האני כולל בחובו את דעתי (הכרתי), תחושותי, רגשותי, זכרונותי, רצונותי וכו'. מוכרים לי הציטוטים שהבאת אבל, אם היה ים אינסופי לא היו מתפשטות בו אדוות לאינסוף שכן החיכוך מקטין את גודל האדווה עד שהיא מתאיינת וכך גם לגבי תנועת קול באוויר. לכן, אני מתייחס ל"מסוף העולם ועד סופו" במובן של משל ובמובן שהוא רוחני יותר מאשר פיסיקלי.
 

lmatan1

New member
מה זה הוכחה לקיום הכל קיים נקודה

איזה הוכחות אתם מחפשים שמישהו אחר יגיד לכם מה נכון או מה לא נכון מה הכונה להוכחה האונטולוגית המילה יוצרת אצלי תחושה לא טובה משהו כמו אוונטה בצורה לוגית,היום יותר מתמיד מתחדדת השאלה בעקבות מדע הקואנטום האם ההתערבות שלנו או ההתנהגות שלנו משפיעה על הטבע או שהטבע ואנחנו יוצרים אינטראקציה שמושפעת אחד מן השני וזו השאלה שחשוב להבין ,
 
ראשית,

מדוע "מישהו אחר"? הרי אנו עוסקים בכך כאן בכח ההיגיון שלנו. שנית, מה עניין תחושה לכאן? האם תחושה היא מדד למה נכון ומה לא? כל מאמץ, גם כזה שאנחנו יודעים שהוא מועיל לנו (כמו התעמלות) יכול לעורר תחושה לא טובה (הרבה יותר נעים לנוח) - האם לכן טוב לא לעסוק בו? אתה הצעת את תרגול המוח - רוב האנשים חיים טוב לפי תחושתם, בלעדיו. האם גם מזה אפשר להסיק שהם פועלים נכון? לכן, התחושה שדיברת עליה, לא נראה לי שאפשר לסמוך עליה כאבן בוחן למשהו. המדע פושט ולובש צורה כל הזמן עם פרדיגמות ותיאוריות חדשות. לכן, ייחוס למדע ערכים מוחלטים של אמת למדע, מסתבר לאורך זמן כבלתי ריאלי.
 

lmatan1

New member
בקר טוב שוב אני מנסה להבין ברצינות

אם התחושה לא מדד לכלום ואם המדע מסתבר כבלתי ראלי אז על איזה אוונטה לוגית אתה מסתמך בדיוק רוב האנשים גם חיים טוב בלי לוגיקה.
 
למעלה