the starry night
New member
הו מה יהיה מה יהיה...
בקצרה, נפרדתי מחבר שלי לפני חודשיים בין הייתר, כי החלטתי שאני לא מסוגלת לזוגיות כרגע, למחויבות - לא כי אני מפחדת ממונוגמיה אלא כי כרגע, עם עצמי, אני לא מסוגלת לדרישות ולציפיות. אני לא רוצה שיחכה שאתקשר, לא רוצה שיצפה להיפגש איתי. אני לא רוצה להביא אותו הביתה ולא רוצה להכיר אותו לחברות שלי. אבל אני כן צריכה מישהו שירצה אותי. שיהיה שם מידי פעם כשקר ובודד..
שבוע שעבר נפגשתי עם ידיד שלא ראיתי מלא מלא זמן, תמיד היה לנו חיבור ממש טוב. הוא מן נפש תאומה שכזאת שאפשר לדבר איתה על הכל. אז ישבנו ביחד וקישקשנו איזה שלוש שעות וממש נהניתי, הייתה שיחה ממש טובה, ופתאום קלטתי שאני נמשכת אליו. אף פעם לא חשבתי עליו באיזושהי צורה כזאת, תמיד הייתי חלק מזוג.
הוא סיפור בפני עצמו ומסיבות שלו, הוא גם לא מעוניין לקיים קשר רציני ולשניה וחצי חשבתי לעצמי שזה מושלם. מישהו שאני יכולה לדבר איתו. זה לא סטוץ לטובת נטו פיזיות- זה לא מה שאני רוצה. הוא מקסים, ואני מכירה אותו וסומכת עליו והוא מבין מאיפה אני באה והוא יודע למה לצפות.
ואז הוא הלך ופתאום קלטתי שכל הזמן היה לי ברור שהוא נמשך אלי (סופר מתנשא מצידי) אבל כנראה שזה לא ככה ובעיקר נשארתי מבולבלת.
הוא התקשר כמה פעמים אחרי ואני קצת דחיתי אותו כי הייתי צריכה לחשוב, כי הסיטואציה הפתיעה אותי. ואז בסוף סיפרתי לו מה עובר לי בראש כדי שיבין למה נעלמתי והדגשתי שזה בסדר ושאני מצטערת שאני מעמידה אותו במצב לא נוח אבל הוא לא צריך לדאוג.
זה לא אשמתו שאני מרגישה ככה, הוא לא עשה שום דבר וזה בסדר שהוא לא מרגיש כמוני. ושייקח לי קצת זמן אבל אנחנו בסדר..
ואז הוא התחיל לגמגם ולהגיד שהמצב הוא לא כמו שאני רואה אותו, שזה יותר מורכב מזה. ובסוף הוא פשוט פלט שהוא כן מעוניין והוא גם חשב על זה בעצמו אבל זה מרגיש לו כניצול כי אני עוד פגיעה ומבולבלת מאז הפרידה.
ועכשיו אני עוד יותר מבולבלת כי אני חושבת שזה לא פייר להחליט בשבילי אם אני פגיעה או לא. להחליט שאני מן ייצור אומלל ושברירי ולכן כל אינטרקציה איתי תיהיה בגדר ניצול. זה לא הוגן אבל אני גם יודעת שאין לי סיכוי לשכנע אותו.
ועכשיו אני כבר מתחילה לחפור אבל המחשבות ממשיכות להתרוצץ אז תוותרו לי
, אולי אני באמת פגיעה ושברירית. אולי אני צריכה איזשהו ריבאונד כדי להמשיך הלאה אבל אני לא לחלוטין מבינה מה רע בזה. ואם הוא מעוניין ואנחנו באותו ראש, אז למה לא?
ועכשיו כשאני יודעת שהוא בכל זאת נמשך אלי, אין סיכוי שנוכל לחזור לידידות הנייטראלית שהייתה לנו קודם.
ואני מעוצבנת ומתוסכלת ואני לגמרי תקועה בצרות הקטנות והחסרות חשיבות שלי ובכל זאת, למה החיים מסובכים כל כך?!
בקצרה, נפרדתי מחבר שלי לפני חודשיים בין הייתר, כי החלטתי שאני לא מסוגלת לזוגיות כרגע, למחויבות - לא כי אני מפחדת ממונוגמיה אלא כי כרגע, עם עצמי, אני לא מסוגלת לדרישות ולציפיות. אני לא רוצה שיחכה שאתקשר, לא רוצה שיצפה להיפגש איתי. אני לא רוצה להביא אותו הביתה ולא רוצה להכיר אותו לחברות שלי. אבל אני כן צריכה מישהו שירצה אותי. שיהיה שם מידי פעם כשקר ובודד..
שבוע שעבר נפגשתי עם ידיד שלא ראיתי מלא מלא זמן, תמיד היה לנו חיבור ממש טוב. הוא מן נפש תאומה שכזאת שאפשר לדבר איתה על הכל. אז ישבנו ביחד וקישקשנו איזה שלוש שעות וממש נהניתי, הייתה שיחה ממש טובה, ופתאום קלטתי שאני נמשכת אליו. אף פעם לא חשבתי עליו באיזושהי צורה כזאת, תמיד הייתי חלק מזוג.
הוא סיפור בפני עצמו ומסיבות שלו, הוא גם לא מעוניין לקיים קשר רציני ולשניה וחצי חשבתי לעצמי שזה מושלם. מישהו שאני יכולה לדבר איתו. זה לא סטוץ לטובת נטו פיזיות- זה לא מה שאני רוצה. הוא מקסים, ואני מכירה אותו וסומכת עליו והוא מבין מאיפה אני באה והוא יודע למה לצפות.
ואז הוא הלך ופתאום קלטתי שכל הזמן היה לי ברור שהוא נמשך אלי (סופר מתנשא מצידי) אבל כנראה שזה לא ככה ובעיקר נשארתי מבולבלת.
הוא התקשר כמה פעמים אחרי ואני קצת דחיתי אותו כי הייתי צריכה לחשוב, כי הסיטואציה הפתיעה אותי. ואז בסוף סיפרתי לו מה עובר לי בראש כדי שיבין למה נעלמתי והדגשתי שזה בסדר ושאני מצטערת שאני מעמידה אותו במצב לא נוח אבל הוא לא צריך לדאוג.
זה לא אשמתו שאני מרגישה ככה, הוא לא עשה שום דבר וזה בסדר שהוא לא מרגיש כמוני. ושייקח לי קצת זמן אבל אנחנו בסדר..
ואז הוא התחיל לגמגם ולהגיד שהמצב הוא לא כמו שאני רואה אותו, שזה יותר מורכב מזה. ובסוף הוא פשוט פלט שהוא כן מעוניין והוא גם חשב על זה בעצמו אבל זה מרגיש לו כניצול כי אני עוד פגיעה ומבולבלת מאז הפרידה.
ועכשיו אני עוד יותר מבולבלת כי אני חושבת שזה לא פייר להחליט בשבילי אם אני פגיעה או לא. להחליט שאני מן ייצור אומלל ושברירי ולכן כל אינטרקציה איתי תיהיה בגדר ניצול. זה לא הוגן אבל אני גם יודעת שאין לי סיכוי לשכנע אותו.
ועכשיו אני כבר מתחילה לחפור אבל המחשבות ממשיכות להתרוצץ אז תוותרו לי
ועכשיו כשאני יודעת שהוא בכל זאת נמשך אלי, אין סיכוי שנוכל לחזור לידידות הנייטראלית שהייתה לנו קודם.
ואני מעוצבנת ומתוסכלת ואני לגמרי תקועה בצרות הקטנות והחסרות חשיבות שלי ובכל זאת, למה החיים מסובכים כל כך?!
