הורים.....
הייתי אמורה לסוע השבת... עם אנשים שממש רציתי להיות איתם למקומות שרציתי להיות בהם.. תכננתי הכל,הודעתי למי שצריך להודיע,הכנתי תיק ואפילו שק"ש (אני מאלה שיש להם ולא יוצא להם להשתמש בו) חמש דקות לפני שיצאתי מהבית..עשהבית כבר נקי (אני ניקיתי) האוכל מוכן לשבת (אני בישלתי) ואמא עומדת במטבח ומבדרת משהו פתאום היא נופלת. אני זורקת את התיק מהגב ורצה אליה עוזרת לה לקום ולהתיישב על כיסא. מתברר שפתאום היא "ראתה שחור בעיניים" ולא יכלה לעמוד. היא חולה ויש לה דלקת ראות חריפה והיא ביקשה ממני להישאר ולא לסוע. נשארתי ואני פה מכינה כוסות תה ומעודדת. ומה שאני שואלת (ואולי זה קטנוני) זה למה אני בלי מחשבה שניה או אפילו רשונה מוכנה לוותר על מה שאני רוצה בשבילה והיא לא תלך לכיווני אף לא סנטימטר. למה אני הבת היחידה פה שמחזיקה את הבית ועדיין היא תוותר עליי בלי מהיסוס אם אני "אצא מהארון" (זה לא ניחוש זה מנסיון) מתסכל נורא..
הייתי אמורה לסוע השבת... עם אנשים שממש רציתי להיות איתם למקומות שרציתי להיות בהם.. תכננתי הכל,הודעתי למי שצריך להודיע,הכנתי תיק ואפילו שק"ש (אני מאלה שיש להם ולא יוצא להם להשתמש בו) חמש דקות לפני שיצאתי מהבית..עשהבית כבר נקי (אני ניקיתי) האוכל מוכן לשבת (אני בישלתי) ואמא עומדת במטבח ומבדרת משהו פתאום היא נופלת. אני זורקת את התיק מהגב ורצה אליה עוזרת לה לקום ולהתיישב על כיסא. מתברר שפתאום היא "ראתה שחור בעיניים" ולא יכלה לעמוד. היא חולה ויש לה דלקת ראות חריפה והיא ביקשה ממני להישאר ולא לסוע. נשארתי ואני פה מכינה כוסות תה ומעודדת. ומה שאני שואלת (ואולי זה קטנוני) זה למה אני בלי מחשבה שניה או אפילו רשונה מוכנה לוותר על מה שאני רוצה בשבילה והיא לא תלך לכיווני אף לא סנטימטר. למה אני הבת היחידה פה שמחזיקה את הבית ועדיין היא תוותר עליי בלי מהיסוס אם אני "אצא מהארון" (זה לא ניחוש זה מנסיון) מתסכל נורא..
לא יכלתי לסוע באמצע השבת גם כי לא היה איך להגיע לצפון וגם כי אני גרה ביישוב דתי ושתדלת לא לצאת באמצע שבת.