נתנאל 123456
New member
הורים
אני חושב על כך וגם חשבתי כבר לפני שנים רבות, שהלוואי שהם היו נעלמים מן העולם והכי טוב של היו בכלל נולדים.
או מבאים אותי, כי אני הייתי כמו צעצוע, בני זונות מה אני צעצוע? מחלפים אותי? נוגעים ואז נותנים לי סטירה? מי הם בכלל?
למה לא הורדתי אותם מעל הגב? למה אני בכלל מנסה לראות בהם טוב? כי הם תולעים ועדיף לסלק אותם מחיי, אבל אהבה כמה
שהיא רצופה בשנאה כמה שהיא משונה, אני בראשי חושב למה לא שרפתי אותם, למה לא פשוט הצתתי למה הקשבתי לו? למה נעמדתי
דום אז, שהוא צועק עלי שאני ליד הגז ומנסה לפוצץ את הבית? אם הם מנסים לקחת אותך לפחות תקח אותם בחזרה כך חשבתי, למה לא הרעלתי
אותו כבר לפני שנים?: למה הכל בתוך הראש עטוף, בדמינות על הרצח הזה? שאני מתכנן אבל אין אני לא יכול לפועל? הם שועלים, נחשים בתוך הארון מחכים בכל פינה ואני לא מצליח לדעת מתי העראס יחדור לגופי, מתי הם צוחקים מתי הם מתכוונים לטוב ומתי לרע, אני חושב על זה למה? לא מסרו אותי שנולדתי, למה הייתי צריך לסבול אותם? הם אכלו אותי, האכילו אותי בלוקשים שאני האשם, הם הכו אותי,
התעללו בי נפשית פיזית ותמיד לא הראו טיפנת של אהבה ואמרו כסימה " לחם מים" על מצכם זה מונח את נשמתם אני לא מבקר כי אין, זה אבי
תמיד אין רגש, תמיד אתה רוצה לראות אותו בא עליך, וחולם על יחס, ואין הוא כמו קרח, כסף ועוד כסךף וכבוד, כמה אני שונא אותו כמה אני מתעב
אותו וכמה אני אוהב אותו, אז החיים שלי סבוכים, הורים שלי עשו לי הרבה רע, אבל הם לימדו אותי דבר אחד אל תסמוך על אף אחד לעולם על איש. תהיה תמיד לבד, ותמיד אבל תמיד תדע שהכל שקר, תלחם ואל תנסה להראות רגש, תהיה פסיכופת כי זה אתה ,אתה החיה. זהו אני מסיים את מילותי, הכול מציף אותי, הכול אוטם אותי לחדר הזה, אני שומע קולות, את האות שקורא לי, לברוח למהר לקפוץ מעל לחבל, לתת להם טעימה אחרונה, ולוותר על חלומי לחיות בשלום, זהו היה שלום.
אני חושב על כך וגם חשבתי כבר לפני שנים רבות, שהלוואי שהם היו נעלמים מן העולם והכי טוב של היו בכלל נולדים.
או מבאים אותי, כי אני הייתי כמו צעצוע, בני זונות מה אני צעצוע? מחלפים אותי? נוגעים ואז נותנים לי סטירה? מי הם בכלל?
למה לא הורדתי אותם מעל הגב? למה אני בכלל מנסה לראות בהם טוב? כי הם תולעים ועדיף לסלק אותם מחיי, אבל אהבה כמה
שהיא רצופה בשנאה כמה שהיא משונה, אני בראשי חושב למה לא שרפתי אותם, למה לא פשוט הצתתי למה הקשבתי לו? למה נעמדתי
דום אז, שהוא צועק עלי שאני ליד הגז ומנסה לפוצץ את הבית? אם הם מנסים לקחת אותך לפחות תקח אותם בחזרה כך חשבתי, למה לא הרעלתי
אותו כבר לפני שנים?: למה הכל בתוך הראש עטוף, בדמינות על הרצח הזה? שאני מתכנן אבל אין אני לא יכול לפועל? הם שועלים, נחשים בתוך הארון מחכים בכל פינה ואני לא מצליח לדעת מתי העראס יחדור לגופי, מתי הם צוחקים מתי הם מתכוונים לטוב ומתי לרע, אני חושב על זה למה? לא מסרו אותי שנולדתי, למה הייתי צריך לסבול אותם? הם אכלו אותי, האכילו אותי בלוקשים שאני האשם, הם הכו אותי,
התעללו בי נפשית פיזית ותמיד לא הראו טיפנת של אהבה ואמרו כסימה " לחם מים" על מצכם זה מונח את נשמתם אני לא מבקר כי אין, זה אבי
תמיד אין רגש, תמיד אתה רוצה לראות אותו בא עליך, וחולם על יחס, ואין הוא כמו קרח, כסף ועוד כסךף וכבוד, כמה אני שונא אותו כמה אני מתעב
אותו וכמה אני אוהב אותו, אז החיים שלי סבוכים, הורים שלי עשו לי הרבה רע, אבל הם לימדו אותי דבר אחד אל תסמוך על אף אחד לעולם על איש. תהיה תמיד לבד, ותמיד אבל תמיד תדע שהכל שקר, תלחם ואל תנסה להראות רגש, תהיה פסיכופת כי זה אתה ,אתה החיה. זהו אני מסיים את מילותי, הכול מציף אותי, הכול אוטם אותי לחדר הזה, אני שומע קולות, את האות שקורא לי, לברוח למהר לקפוץ מעל לחבל, לתת להם טעימה אחרונה, ולוותר על חלומי לחיות בשלום, זהו היה שלום.