הורים
שלום, אני בן 16 ולומד בכיתה י"א. אני נמצא בפרויקט מחוננים, סיימתי בגרות במחשבים שנה שעברה והשנה אני מרחיב כימיה ופיזיקה. בעבר גיליתי עניין רב בכימיה, אבל המקצוע הבית ספרי מרגיש לי כמו ספרות, ואני רוצה לפרוש מהמקצוע. דיברתי עם הוריי, שסירבו בתוקף והתחילו לצעוק שאני מחפש דרכים להתחמק מכל דבר ומשחק כל הזמן. אני מרגיש שלא אכפת לה ממני, אלא רק שיהיה להם בן שהם יוכלו להשוויץ בו. לפני כשנה וחצי אמרתי להם שאני מרגיש שלא אכפת להם ממני, הם כעסו ואמרו שזה לא נכון וכביכול ניסו לגרום לי להרגיש יותר טוב, כמובן שהם המשיכו בהתנהגות המגעילה שלהם ועד היום הם מנצלים את הצייתנות שלי. אחי הקטן בן 12 מוגדר גם הוא כמחונן, אבל הוא במילים עדינות שרץ עצלן ומעצבן, כמובן שהוא מקבל כל מה שהוא רוצה ברגע שהוא פותח את הפה, גם אם יש קצת תלונות מצד ההורים. יש לו גם אחות תאומה, לא מחוננת ובעניין ההתנהגות יחס מההורים נמצאת איפשהו ביננו. הוריי הרבה פעמים מעבירים ביקורת על היותי אפאתי במקום לנסות להבין אותי או אפילו להסביר לי איך אני יכול להיות נחמד יותר לאנשים, ונראה שהם לא מרוצים מקשרי עם 3 מתוך 4 חברי הקרובים (יש לציין שאני בקושי מדבר עם אנשים פרט אליהם). ל3 ציונים נמוכים משלי, ואילו לרביעי גבוהים יותר. שנה שעברה היה לי ממוצע 93, בעוד שהכי גרוע מבין חברי עמד על 85, כך שלא מדובר על תלמיד בעייתי במיוחד, אלא אחד שלא מצליח בלימודים רק באופן יחסי לכיתתנו. אשמח לדעת איך אוכל לפנות אליהם ולהעביר אליהם את דעתי מבלי שוב לחטוף על הראש או שידחו את דברי כאילו אמרתי אותם כבדיחה.
שלום, אני בן 16 ולומד בכיתה י"א. אני נמצא בפרויקט מחוננים, סיימתי בגרות במחשבים שנה שעברה והשנה אני מרחיב כימיה ופיזיקה. בעבר גיליתי עניין רב בכימיה, אבל המקצוע הבית ספרי מרגיש לי כמו ספרות, ואני רוצה לפרוש מהמקצוע. דיברתי עם הוריי, שסירבו בתוקף והתחילו לצעוק שאני מחפש דרכים להתחמק מכל דבר ומשחק כל הזמן. אני מרגיש שלא אכפת לה ממני, אלא רק שיהיה להם בן שהם יוכלו להשוויץ בו. לפני כשנה וחצי אמרתי להם שאני מרגיש שלא אכפת להם ממני, הם כעסו ואמרו שזה לא נכון וכביכול ניסו לגרום לי להרגיש יותר טוב, כמובן שהם המשיכו בהתנהגות המגעילה שלהם ועד היום הם מנצלים את הצייתנות שלי. אחי הקטן בן 12 מוגדר גם הוא כמחונן, אבל הוא במילים עדינות שרץ עצלן ומעצבן, כמובן שהוא מקבל כל מה שהוא רוצה ברגע שהוא פותח את הפה, גם אם יש קצת תלונות מצד ההורים. יש לו גם אחות תאומה, לא מחוננת ובעניין ההתנהגות יחס מההורים נמצאת איפשהו ביננו. הוריי הרבה פעמים מעבירים ביקורת על היותי אפאתי במקום לנסות להבין אותי או אפילו להסביר לי איך אני יכול להיות נחמד יותר לאנשים, ונראה שהם לא מרוצים מקשרי עם 3 מתוך 4 חברי הקרובים (יש לציין שאני בקושי מדבר עם אנשים פרט אליהם). ל3 ציונים נמוכים משלי, ואילו לרביעי גבוהים יותר. שנה שעברה היה לי ממוצע 93, בעוד שהכי גרוע מבין חברי עמד על 85, כך שלא מדובר על תלמיד בעייתי במיוחד, אלא אחד שלא מצליח בלימודים רק באופן יחסי לכיתתנו. אשמח לדעת איך אוכל לפנות אליהם ולהעביר אליהם את דעתי מבלי שוב לחטוף על הראש או שידחו את דברי כאילו אמרתי אותם כבדיחה.
הכל עניין של זמן תבין, אם תבוא ותסביר להם בפעם הראשונה אל תצפה להבנה כלשהי מהם (זה הכי טבעי שההורים הכי לא מבינים)...לאט לאט...אם צריך אפילו תמרוד ולאט לאט הם יבינו...יכעסו בדרך אבל יעשו עם עצמם חשבון נפש קצרצר ויבינו שוואלה זה דווקא רעיון לא רע... תסביר להם שאם הם באמת אוהבים אותך ואתה באמת כל כך חשוב להם אז הם צריכים לעודד אותך גם לבלות מדי פעם