הורים שלא מקבלים
היי, אני חדשה בפורום הזה. אני בת 30, וחיה עם בת זוג, קרוב לעשר שנים. סיפרתי להוריי על נטיותיי (עליהן ידעתי מאז ומעולם) עוד לפני ההיכרות עם בת זוגי. הם יודעים כבר כעשר שנים, מתביישים, לא מדברים על זה, מכחישים ובשום פנים לא מסוגלים להשלים. היום אני אם לילד בן שנה, והוריי ואני לא בקשר. הייתי שמחה לשמוע מהורים אחרים, שהיה להם קשה לקבל או אולי לא קיבלו - על מה שעובר/עבר במוחם... במקרה שלי אינני מאמינה שמשהו אי פעם ישתנה ביחסיי עם הוריי או בגישה שלהם לאורח החיים שלי, אך כן הייתי רוצה להבין איך הורה מוותר על ילד, מה עובר בראשו, עד כמה זה נורא בעיניהם ומדוע. תודה לכל מי שמוכן לשתף.
היי, אני חדשה בפורום הזה. אני בת 30, וחיה עם בת זוג, קרוב לעשר שנים. סיפרתי להוריי על נטיותיי (עליהן ידעתי מאז ומעולם) עוד לפני ההיכרות עם בת זוגי. הם יודעים כבר כעשר שנים, מתביישים, לא מדברים על זה, מכחישים ובשום פנים לא מסוגלים להשלים. היום אני אם לילד בן שנה, והוריי ואני לא בקשר. הייתי שמחה לשמוע מהורים אחרים, שהיה להם קשה לקבל או אולי לא קיבלו - על מה שעובר/עבר במוחם... במקרה שלי אינני מאמינה שמשהו אי פעם ישתנה ביחסיי עם הוריי או בגישה שלהם לאורח החיים שלי, אך כן הייתי רוצה להבין איך הורה מוותר על ילד, מה עובר בראשו, עד כמה זה נורא בעיניהם ומדוע. תודה לכל מי שמוכן לשתף.
