הורים יקרים

הורים יקרים

אני כותבת את ההודעה הזאת (היא יותר מכתב האמת) אחרי שבכיתי 3 שעות היום בגלל תגובות שקיבלתי מהורים פה בפורום. שעות בכי שנוספו לעוד שעות בכי שבכיתי בעבר שוב בגלל תגובות שקיבלתי פה בפורום. בעקבות הפגיעה שספגתי היום עלו בי תהיות על הנוכחות שלי בפורום, תהיות בהן אני רוצה לשתף אותכם. קוראים לפורום "פורום אוטיזם אספרגר וPDD" מבחינתי הוא בקיצור הפורום של הספקטרום האוטיסטי ובפורום הזה להערכתי 85% אחוז מההודעות לאחרונה (בחצי שנה הזאת) עסקו בצורה זו או אחרת בחסרונות של הספקטרום- בכמה קשה לגדל ילדים שבספקטרום וכו, מה15% אחוז שנשאר , הודעות שדיברו בצורה חיובית על הספקטרום אני לא אגזים אם כתבתי חצי ככה שממה שאני רואה פה בפורום מעטים מאוד האנשים וגם זה ממש לא תמיד שמתייחסים אל הספקטרום בצורה חיובית מבחינת השאר הספקטרום הוא חיסרון ואדם על הספקטרום הוא פחות טוב או חיסרון או מקשה על הוריו או כל דרך אחרת שתגדירו אותו, כלומר תגדירו אותי-אני על הספקטרום. לא קל לי להיות בפורום כזה, ממש לא אבל הפורום חשוב לי, הילדים שלכם חשובים לי- גם אני הייתי בגילם ושהייתי בגילם היכולות התקשורתיות שלי היו יותר נמוכות והתפקוד שלי היה יותר נמוך, אתם חשובים לי- חשוב לי להכניס קצת אופטימיות לחיים שלכם - לא כל הספקטרום הוא אוטיזם קלאסי יש דרגות שונות ויש גם אנשים כמוני ויותר מתפקדים ממני, חשוב לי לתת לכם נקודת מבט שונה על דברים כי לפעמים זה מה שצריך בחיים חשוב לי להיות פה. אבל לכל דבר יש גבול גם ליכולת ספיגה שלי של הפגיעות ממכם. אני מרגישה שנורא קל לכם לכתוב באיזה רמת תפקוד נהדרת אני נמצאת וכמה אני מתקשרת ואיזה יופי זה ולציין את מה שמאוד נכון , שיש לא מעט אנשים על הספקטרום שמתפקדים הרבה פחות ממני ומצד שני לצד כל הדברים האלה שאתם כותבים אתם כועסים על זה שאני לא מביעה אמפתיה - על זה שאני חלק מהספקטרום כי הבעת אמפתיה זה חלק מהספקטרום, זה קושי שלא תלוי ברמת תפקוד זה קושי שקיים גם בתפקוד הכי גבוה והכעס שלכם פוגע בי מאוד. אני לא מוכנה יותר להיפגע ואם זה אומר שאני אצטרך לוותר על הפורום הזה שכל כך חשוב לי , אז אני לא חושבת שתהיה ברירה , זה מה שאעשה , בצער רב אבל בהבנה שזה מה שישמור עליי , ימנע שעות רבות של בכי , בכי שלא מגיע לי. השאלה היא האם אתם מוכנים לוותר, האם אתם מוכנים לוותר עליי?, על האמת שלי, על מי שאני כאן בפורום? האם אתם מוכנים לוותר על דיאלוג אמיתי ביני - נערה מהספקטרום לבינכם, האם אתם מוכנים לוותר על הזכות (וזו זכות) לקבל עוד דעה על דברים מסוימים , דעה לפעמים מנוגדת משלכם שתביא איתה מחשבות שעוד לא חשבתם שאולי יביאו גילווים שעוד לא גיליתם ? האם אתם מוכנים לוותר על כל זה רק בגלל שאותה נערה- אני- לא מסוגלת להביע אמפתיה לפעמים שצריך. אני נורא אשמח לתגובות מכולם, בעקבות התגובות אחליט על המשך צעדיי. נסיכה
 

גאמי

New member
נסיכה../images/Emo47.gif

אומר לך כמה דברים. קראתי אותך, יש ביננו שיחות לא מעטות לפעמים. אני מרגישה שאת מייצגת היטב את בני, אין ספק. את יודעת מה הבעיה עם אנשים רהוטים שכמותך? לעיתים שוכחים שיש להם קושי. רואים אדם אינטליגנטי, עם תחומי ידע מקיפים ויכולת התבטאות בלתי רגילה ושוכחים שמעבר למילים מסתתרת נפש של אספית, שחלק מתגובותיה עשויות להתפרש לא נכונה, תוקפניות, קשות ובכלל כל שעשתה הוא להיות מה שהיא יכולה. אני רואה את בני כפי שהוא עושה זאת לא פעם, כאשר הוא יכול לבוא למחנכת ואלי ולומר לי מספיק כבר לבלבל את המוח הבנתי, או שהוא מגיע לאנשים וצועק להם "אמא שלי פולניה"...מה שנכון....או שהוא מגיע לשכנה שלי ואומר לה: "אמא שלי נורא עייפה למה את מתקשרת בצהריים, את משגעת אותה". אילו לא הייתי יודעת הייתי אומרת שזו גסות רוח, אך מצד שני אני יודעת שחוסר היכולת לסנן מה פוגעני ומה הוא סתם אמת הוא מהות הקושי שלו. אישית אני למדה ממך כל יום מחדש. אך אני יכולה מאוד להבין את הכאב שחשים הורים מסויימים כאשר הם כותבים שקשה להם ואת כותבת מנקודת ראות שלך כנערה וכאספית משהו שעשוי להתפרש בעיניהם עלבון כי הם רואים בזה שיפוט. אני יכולה להבין את האטמות הזו כאשר אתה שומע בעצם משהו שכל כך לא ניתן לשמיעה, משהו שעשוי להתפרש כ"אתה לא הורה ראוי" גם אני באם היו נאמרים דברים הרומזים על כך , הייתי אוטומטית נאטמת. אני יודעת גם שכאשר את אומרת זאת, אין כוונתך באמת לומר להורה שהוא לא ראוי, אלא מה שאת אומרת בעצם הוא עד כמה כל הורה שאומר משפט שעשוי להפרש כמשהו קשה יכול לפגוע בך אישית כאילו היית את הילדה הנמצאת שם בסיטואציה. האיכפתיות הדאגה והאמפטיות לא קיימות לדעתך? האם את באמת מאמינה שלא רואים את הדאגה האמיתית שלך? אני אומר לך מה אני רואה: אני רואה בחורה שלא רק שאיכפת לה, כואב לה כאב אמיתי מתוך דאגה שרק אנשים רגישים יכולים לחוש, אך לעיתים חסרה את היכולת לקבל עמדה השונה משלה, או סותרת את שלה, דרך אגב יש רבים וטובים כאלה והם לא חייבים להיות אנשי הספקטרום. אמרתי לך משהו ואומר אותו כאן כי הוא חשוב גם אם חושפני. הלוואי נסיכה יקרה, הלוואי שלאמי היה מקום כזה להוציא בו את כאביה ואת קשייה כאשר הייתי ילדה, יתכן שאז הייתי גדלה באקלים נוח יותר מבחינת היחס שלה. נורא כואב לספר כאלה דברים אך חשוב לי שתביני את החשיבות שיש במקום זה כמקום פריקה להורים אבל כן גם לך, לכן מה שכתבת כל כך חשוב ונכון, המקום הזה רצוי שיהיה מקום סובלני גם לאנשים שדעתם פחות מקובלת. זה חשוב לדיאלוג אמיתי. חיבוק ענק גלית
 

koykoy

New member
נראה לי שמאחר

ואת עדיין לא בתפקיד של הורה אלא בתפקיד של הילד כל תגובה "שלילית" שלנו כלפי הילדים שלנו נחווית אצלך בעוצמות קשות וההזדהות שלך עם הילדים גובה ממך מחיר כבד. אני חושבת שאת מאוד תורמת לנו בפורום כי ממך אנו שואבים ידע על נקודת מבטם של ילדים על הספקטרום, אבל לצערינו בפורום אנו מביעים גם רגשות שליליים וזה אנושי ,ואני בטוחה שזה קשה לך לראות את זה ,אבל גם לנו כהורים לפעמים קשה ותאמיני לי שאין מי שאוהב את ילדינו יותר מאיתנו ,ככה זה בהורות דרך אגב גם עם ילדים רגילים. ואחרי שתתגברי על הכאב והעצב תזכרי שגם אותך בסה"כ אוהבים גם הורייך וגם ההורים בפורום וקורה שאת מרגיזה אותם כי הם חווים אותך כשיפוטית.
 
נסיכה יקרה,

התלבטתי מאד אם לענות לך. הרי אני לא אם לילד בספקטרום ולא נמצאת על הספקטרום בעצמי. (למרות שלא מעט הורים ציינו שהם לא לחלוטין בטוחים שאין אצלי משהו מהספקטרום בגלל היכולת לקרא את ילדיהם,, לפעמים, בדייקנות) בכל זאת אכתוב לך ולו רק כדי להבהיר מעט את העננים שמערפלים לך כרגע את הנפש. תיראי. לפעמים בסיטואציות מסויימות אני נמנעת מלהגיב למרות שאני אדם עם דעות ברורות, למרות שאני אמא (X3), רק בגלל שעד שאתה לא נמצא בדיוק, אבל בדיוק במקום של הכותב אי אפשר לדון אותו, וגם אי אפשר להבין בדיוק את הרגשות, תחושות, ומצוקות. אני מבינה שכואב לך כאשר לדעתך נעשה עוול. אבל את בהחלט לא יכולה לשים את עצמך במקום הורים, ואפילו לא במקום הילד שלהם, כי למרות שאנחנו עוסקים בילדים שכולם קבלו אותה תווית- "הספקטרום האוטיסטי" הם שונים בתכלית האחד מהשני. תסכימי איתי שלכל אדם יש אישיות משלו, הבנויה מתכונות משלו, פיסיולוגיה משלו, יכולות וקשיים הפרטיים לו, וזאת למרות שכולם אוטיסטים. ולכן- אל לנו, לכולנו, לשים את עצמנו במקום שיפוטי- וזה דבר שאני קוראת אצלך לא פעם. חוץ מזה- החכמה תמיד היא לספור עד 10 (לפחות). לפעמים יש נטייה להגיב במיידי. ובחיים צריך שיהיו אינהיביציות.. ברקסים... גם אם אני ממש לא מסכימה לדברי מישהו, אני אשתדל לעדן את התגובה שלי ולא להיכנס בו בכל הכח. למה? כי זה מעורר אנטגוניזם ולא פונקציונלי בכלל. (אותה אמא למשל, שכתבת לה, לא היתה צריכה באותו הרגע לקבל הטפה, אלא חיבוק.בשביל זה היא כתבה, אני בטוחה שתחושה רעה יש לה משלה, לזה היא לא זקוקה לנו). אולי זה עוזר לנו הונטילציה, אבל בהחלט לא מצליח לשנות דברים אצל בן השיח שלנו. בקיצור- את מאד חשובה לפורום. את נבונה, עוזרת, משקפת, מפרשת, בהחלט חשובה לכולם. רק מעט סבלנות, אהדה, אמפטיה, וברקסים לא יזיקו, ואני בהחלט יודעת שגם מאובחנים כאספרגר מסוגלים ללמוד להשתמש בתכונות אלו אם לא ממקום רגשי הרי שממקום רציונלי. רונית ולגרין קלינאית תקשורת
 

dd19

New member
../images/Emo8.gif ואמרו חז"ל 'אל תשפוט אדם אחר

עד שתגיע למקומו'. אני רוצה גם להוסיף שגם הבן שלי וגם אני צריכים להפעיל את הראש ולחשוב כדי לזהות רגשות של האחרים.הצד החיובי שזה בדרך כלל מצליח.הצד השלילי - זה מעייף.
 

doroniz

New member
החשיבות והחיוניות שלך

שלום לך נסיכה, נוכחותך כאן חשובה לי עד מאוד. כך גם כתבתי לאספים אחרים שהשתתפו בפורום בעבר. את מתורגמנית הכי טובה שיכולה להיות לנו בכדי להבין את ילדינו. כולנו יכולים ללמוד ממך ומשאר חברייך שבספקטרום איך נראים החיים מהצד של הספקטרום. עם זאת לעיתים דברייך פוגעים ומעליבים ואני חושב שזו זכותנו ואפילו חובתנו להעיר לך על כך. לי באופן אישי חבל שאת נפגעת מהדברים כ"כ חזק. הייתי רוצה ללמוד איך אני יכול להעיר ואולי גם להאיר לך כך שתוכלי ללמוד מההערות ומההארות למקרים הבאים. אני מקווה שאני כותב כאן גם בשמם של הורים אחרים. הלואי הלואי שתוכלי להתגבר ותחליטי להישאר איתנו. דורון.
 

mayarel

New member
נסיכה

אני מאוד מקווה שתמשיכי לכתוב כאן. אני נתרמת ממך ואת גם מוצאת חן בעיני כאדם צעיר ומעניין מאוד. אני לא מרגישה שיש כאן אנשים שיש להם זכויות יותר מלאנשים אחרים. בהחלט שמחה כשאוטיסטים מגיבים כאן כדי להעשיר את הדיון, ואת הבולטת שבהם. אני מבינה מצד השני את ההורים שהביקורת והשיפוטיות מפריעה להם. אני בטוחה שגם לך מפריעות הביקורת והשיפוטיות שלנו ההורים. חבל שהרבה דברים מאבדים את הכיוון של שיחה, התייעצות, תמיכה והופכים לעוד קרב בין אגו אחד לשני. גם אני ניהלתי פה הרבה מאבקים על דברים שנידמו לי עקרוניים, והחלטתי לחדול. לא את זה אני רוצה בפורום. גם אם במחיר אי השמעה של דעתי. יש את השיר המקסים הזה של גלי עטרי.. תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שייה לך טוב.. מגיע לך שיהיה לך טוב חמודה. אני אשמח אם זה יהיה בפורום כי אז אני אמשיך להנות מדעותיך, אבל אם המחיר כבד לך מידי, זה לא שווה את זה. בכל מקרה אשמח להמשיך להיות בקשר,
מאיה
 

shirkoosh1

New member
נסיכה יקרה

יש לך מקום חשוב בפורום, אבל, מה שמפריע לי הרבה פעמים בהודעות שלך זה השיפוטיות את ההורים. העובדה שבגלל שאת אספרגרית את מניחה מראש שהילדים האוטיסטים בתפקוד הנמוך רואים וחושבים כמותך. להם יש קשיים גדולים פי כמה משלך, ולהורים שלהם שמכירים אותם טוב יותר מכל אדם אחר קשה לעיתים לפענח את רצונותיהם, אז למה את חושבת שאת יכולה לראות את הדברים דרך עיניהם? הספקטרום האוטיסטי הוא עצום וחובק בתוכו ילדים עם שלל בעיות שונות ורמות תפקוד שונות בתכלית השוני זה מזה. אני קוראת את רוב ההודעות בפורום והרבה פעמים בוחרת לא להגיב משום שלמרות שיש לי ילדה על הספקטרום האוטיסטי, יש מצבים שהורים מתארים כאן ואני לא נתקלת בהם. לכן אני חשה שאין לי מה לתרום ואין מקום לדעתי בנושא. ואני חושבת שאת צריכה להבין שזה תקף גם לגבייך. אמנם את תויגת כשייכת לספקטרום האוטיסטי, אבל את נמצאת על קצהו הגבוה ביותר של הספקטרום ומן הסתם לא מכירה אחוז גדול מהבעיות שהורים כאן נתקלים בהם. יש הבדל עצום ממש בין אספרגרים לאוטיסטים, כמו שניסיתי לרמוז לך בעבר בצ'ט, ולכן את לא יכולה לייעץ או להביע דעה מנסיונך לגבי בעיות כאובות שהורים מעלים כאן, ואת אישית לא מכירה מקרוב. את בהחלט יכולה לייעץ ולסייע כשמדובר במקרים של ילדים בתפקוד גבוה ואני מאמינה שהורים (ואני ביניהם) ישמחו לשמוע דעותיך לגבי בעיות של ילדיהם.
 

shirkoosh1

New member
ועוד דבר

את צעירה מאוד, עוד לא חווית אמהות, ואת לא יכולה אפילו לדמיין כמה קשה ומאתגר זה להיות הורה לילד שאובחן כאוטיסט. כשאת כותבת כאן פשוט כמו שאמרה רונית : "תלחצי על הברקסים", תחשבי פעמיים כשאת קוראת הודעה כואבת ודומעת של הורה ומתכוונת להגיב. לפעמים, עדיף לא להגיב מיידית (או בכלל) אלא לשקול את התגובה ולנסות להיות אמפאטי לרגשות האדם שכתב את אותה ההודעה.
 
לנסיכה

ההתיחסות אל אוטיזם כאל בעיה חברתית תקשורתית בלבד יכולה הייתה לגרום לי להשלים עם זה. אבל כשלילד יש בנוסף בעיות התנהגות, בעיות רגשיות, בעיות בלימודים (למידה איטית מאוד, בעית קשב קשה), בעיות בהתארגנות, בעיות בעצמאות, זה לא עושה לי את החיים קלים יותר למרות האהבה הרבה שאני מרעיפה עליו. קחי בחשבון גם את העניין שהפכתי למעסיקה של 3 סייעים, מנהלת חשבונות, ניהול מאבק על הזכויות מול הרשויות ושירותי הבריאות/ חינוך - החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. הפורום הוא המקום להוציא קיטור, להקשיב לאחרים, לנחם ולהתנחם. אני שמחה שאת בפורום על מנת להראות לנו צדדים אחרים, ואני גאה בך על ההתמודדות שלך עם האוטיזם. אבל מי שרץ עם הילד לטיפולים בשעות אחה"צ או עובד איתו בבית באופן קבוע (ולאחר 9 שעות עבודה מידי יום) זו אני. ומה לעשות - אצל אחוז מאוד גבוה מההורים לילדים בספקטרום זו השיגרה. חברות שלי חוזרות מהעבודה לנוח ואני יכולה רק לחלום על זה.. ודרך אגב - כאם לילד אוטיסט - אני מקווה שהבן שלי יגיע אי פעם לרמת התפקוד שלך (גם אם יצליח להתבטא כמוך בכתב ארגיש סיפוק רב) ואני באמת שמחה לראות דרכך שאוטיזם זה משהו שהולך ומשתפר מבחינת התפקוד. חשוב לי שאת כאן. אני שואבת ממך המון עידוד.
 
נסיכה יקרה../images/Emo140.gif

כתבו לך כבר דברי חוכמה, ואין לי הרבה להוסיף, אבל היה לי חשוב לחדד כמה דברים: קשה לי עם זה שאת לוקחת כל מה שנאמר אישית נגדך. מותר להורים לספר על הקשיים שלהם ו"להוציא קיטור". אם לא כאן אז איפה? מה לעשות נסיכה יקרה, גידול של ילד בספקטרום מלווה גם בקשיים, בדאגות ובתסכולים. אין זה גורע מהאהבה שאנו מרגישים כלפי ילדינו...אז בבקשה נסי שלא לקחת אישית כל דבר שנאמר כאן. הכוונה היא ממש לא לפגוע בך, אלא לשתף לקבל עידוד ותמיכה מהורים אחרים כשקשה. לגבי זה שדברייך פוגעים בהורים...האמת היא שלמדתי לסנן. אני יודעת שאת לא מתכוונת לפגוע, ומבינה שאת מאוד רגישה...אז, דברים שאת כותבת, שיכולים להתפרש כפגיעה, אני מקבלת בחיוך של הבנה. הלוואי וכל ההורים יכלו ללמוד ולקבל כך את דברייך. בקיצור- למדתי לאהוב אותך יקירה, ואני קוראת כל הודעה שלך. מקווה מאוד שתישארי, אך כמו שמאיה אמרה...אני לא רוצה שתיפגעי ותבכי ממה שנאמר כאן. אם קשה לך מדיי, החליטי מה שטוב בשילך אוהבת ומחבקת
 
אשאר

התגובות כאן נורא שימחו אותי והראו לי שוב את העובדה שכן יש לי כאן מקום, וכן יש כאן אנשים שמודעים לעובדה שאני מבינה את ילדיהם כי אני במובנים מסוימים כמו ילדיהם ואני בעברי חויתי חויות דומות. לצערי קיבלתי אותן יחסית ממעט אנשים אבל בחיים החשוב הוא לא הכמות אלא האיכות וכל אותם אנשים שכן כתבו לי הם בלי ספק אנשים שאני מאוד מעריכה ומכבדת ואלו האנשים בסופו של דבר גמרו לי להחליט להישאר. אני חייבת תודה ענקית לגאמי על כל המאמצים שעשתה בשבילי , היא אישה מיוחדת שאני כל כך מאושרת שהיא נמצאת בפורום הזה ומנהלת אותו. ואני אשמח לעוד תגובות כמובן
 

rri1

New member
נסיכה יקרה, יקרה,

אני נורא שמחה שאת נשארת!!! כולנו מרוויחים ב ג ד ו ל ! ! ! . כמו שכבר אמר דורון : הפורום הזה זקוק לך. רננה
 

גאמי

New member
נסיכה!

תודה לך על המילים החמות, הן הגיעו ביום לא קל בכלל עבורי וחיממו בדיוק את המקומות שהצטננו לי ביממה האחרונה. שמחה עד מאוד שאת נשארת, לאמיתו של דבר דמעות בעיני. יופי.
 

doroniz

New member
החלטה טובה לכולנו

שמחתי מאוד לקרוא את החלטתך זו. אני משוכנע שכולנו נהנה מתרומתך לפורום. דורון.
 

sky

New member
לנסיכה היקרה תודה

על כך שאת נותנת לנו ההורים זוית ראיה אחרת של הדברים. זוית ראיה רגישה מאוד, אמיתית מאוד וישירה מאוד. לא חייבים שכולם יסכימו עם כולם וטוב שכך, הדעות שלך בהרבה מקרים שונות משלנו ההורים ולא רק בגלל שאת על הספקטרום אלא בגלל גילך הצעיר ובעיקר בגלל שאת רואה את הדברים לא כהורה אלא כנערה. שמתי לב בכמה מקרים שיחסו לתגובותיך פרשנות של את מהספקטרום ולכן את מגיבה כך, כאמא לבת שאינה על הספקטרום בת 22 ועוד בת שאינה על הספקטרום בגיל העשרה, יוכלתי לשמוע אותן מגיבות כפי שאת הגבת מבלי להיות אוטיסטיות . בקצור, אני אוהבת את מה שאת כותבת, לדעתי מגלה רגישות מופלאה, לומדת ממך המון, נותנת לי המון כוח ותקווה, את עוד צעירה , אבל צריכה להתמודד עם אנשים בעלי דיעות שונות משלך שלפעמים מביעים את דעתם בצורה לא כל כך נעימה, אני מקווה ששאבת כוח ובטחון מהתגובות שקבלת כאן כדי להתמודד עם זאת בהמשך. לפעמים מרגיזה אנש
 

שירדני

New member
לנסיכה

קודם כל, אני שמחה שאת נשארת כי אני קוראת תמיד את הודעותייך ונתרמת מהן רבות. אני רוצה לספר לך משהו אישי כדי שתצליחי להבין אותנו ההורים כאן. כשהייתי קטנה (בגיל הגן ) אחי התינוק חלה במחלה מאד קשה, ואושפז במשך 6 חודשים רצופים בבית חולים, ואימי היתה לצידו בכל אותה התקופה( ואבי היה מחליף אותה מידי פעם אחרי העבודה) היא השאירה אותי אצל סבתי האהובה ומידי פעם הם היו חוזרים לחופשים של סופ"ש הביתה. בכל פעם שאימי היתה עוזבת אותי אצל סבתי הייתי בוכה שעות בחלון- "אמא,אמא..." וכל זה היה ממש קשה לי. שנים כעסתי על אימי שעזבה אותי, וכשהתבגרתי קצת שאלתי אותה- למה עזבת אותי? והיא ענתה בדמעות- לא יכולתי לעזוב את אחיך במצב כל כך קשה, תביני אותי... וכאב לי עליה, ידעתי שגם לה היה קשה באותה מידה. בכל אופן, השנים עברו (והכל היה בסדר עם אחי), התחתנתי, נולדה לי ילדה, ואחריה בני ששנה שעברה(בגיל 2) אובחן אוטיסט. נאלצתי לעזוב את ביתי אצל אימי כדי לקחת את בני לטיפולים. כל פעם שהלכתי איתו לכמה שעות טיפולים אחה"צ, ביתי היתה בוכה אחרי "אמא, אמא...", ואני- ליבי היה נקרע לגזרים, כי פתאום הפכתי להיות אמא שלי! פתאום הבנתי אותה באמת. מה שרציתי להגיד זה שפשוט הגעתי למצב שלה פחות או יותר ולא שפטתי אותה יותר. בני היום בן 3 בתפקוד גבוה, ואני אפילו בתור אמא לילד PDD לא מתיימרת לשפוט את ההורים לילדים בתפקוד נמוך, אף על פי שכל ילדינו פה תחת אותה קשת אוטיסטית. את בחורה חכמה ונבונה , ואני מאד שמחה שאת נשארת, חשוב לי לקרוא את דברייך ואת דברי האוטיסטים הבוגרים בכלל כדי להבין טוב יותר את בני ואת קשייו.
 
למעלה