ניסיון להסביר
גם אצלי, הורי אהבו מאוד את בעלי לשעבר (שהיה נשוי לי רק 5 שנים ומאד מזמן). אבא שלי מעריץ אותו עד היום, בגלל שהוא שוטר גיבור וחזק... (איתי הם אף פעם לא הסתדרו). אפילו כשהוא נחשף בקלונו, במעשים מכוערים ביותר כלפי וכלפי בנו לאחר הגירושים, הם התאכזבו ממנו רק קצת, ומהר זה עבר להם והם העדיפו לשכוח את מה שעשה. טוב, לדעתי זה פשוט: אני התחתנתי עם "ההורים שלי", כמו כל נערה פגועה נפשית ממערכת יחסים מעוותת עם ההורים. היא נמשכת למי שמייצג את הדמות המוכרת של ההורים - מעביר ביקורת, שולל, בלתי מוסרי, שקרן, פחדן וחסר אחריות. הוא דומה להם באופי. למה שלא יתחברו אליו? אצלי מאד הפריע להם לאורך כל הדרך המורכבות הנפשית שלי, והמוסריות הגבוהה שלי. הם כל הזמן תקפו את הצורך שלי בהגינות ובאמון, כי לא ממש התאים להם לעמוד בסטנדרטים מינימליים של הגינות ואמינות. האינטליגנציה הגבוהה שלי והאינטליגנציה הרגשית בפרט איימו עליהם בגלל חוסר השליטה שלהם על היכולות שלי, ובגלל קינאה פשוטה, והם העבירו עלי ביקורת אינסופית וסימנו אותי כבעייתית ופסולה עוד לפני שדיברתי מילה. הוא הגיח לחייהם, והם מצאו מנוח לכף רגלם באישיותו השטחית, בנטייתו לשקר ובחוסר מוסריותו הכללית. בנוסף, הוא מיד גילה שאני "מוזרה, בעייתית ומשונה" (ולזה הוא נמשך, כי כך הוא יכול להרגיש חיובי, חשוב, ובעל ערך - אני נושאת בתפקיד האדם השלילי שבבית), והחל להעביר עלי ביקורת ולהאשים אותי בבעיות. הם מצאו בכך חיזוק לעמדתם כלפי, ומכנה משותף הדדי... כמובן שגם הוא בז להם ולא סבל אותם, כי הם מאוסים על כל סביבתם. אבל זה לא שינה את ההתייחסות (וגם לא העובדה שהתגרשנו והוא גרם סבל גדול לי ולבנו/נכדם). כי הוא היה חייל חשוב בצבא הקבע, ואח"כ עבר למשטרה וקיבל שם אותן דרגות שהיו לו בצבא, כך שהתחיל מעמדת פתיחה חשובה מאד! (ובכלל לא משנה שהוא נכשל גם בנישואיו השניים, ופשט רגל פעמיים בעסקים שהחזיקו מעמד בדיוק יומיים, ובורח כל חייו מההוצאה לפועל בשקרים ורמאויות...). ההורים שלי בכלל לא יודעים מהו תחום העיסוק שלי. זה פשוט לא מעניין אותם. הפעם הראשונה שאבא שלי שם לב שהוא לא יודע במה אני עובדת, היתה לאחר שכמה פנסיונרים התרברבו כ"א במקצועו של בנו, ואחד מהם (אבא שלי) גילה שהוא לא יכול להתרברב במקצועיותי, כי הוא בכלל לא יודע מה אני עושה... הייתי אז בת 36, ומאחורי 18 שנות עבודה במחשבי סדר דפוס וגרפיקה...