הורים והוריהם

[NewH]

הקשבת לה והחלטת שסיבותיה

לא חשובות. לא ניסית ללכת לקראתה, למצוא פשרה (שתחכה זמן מסויים, שתחשוב על זה חודש ותדברו שוב, או כל מה שמתאים). למה היא היתה צריכה לוותר על משהו שרצתה בגלל שאת לא רצית? לא על כל דבר יש הצדקה להטיל ווטו.

 

[alona 9]

אופסס, נראה לי כי גם התקשורת בינינו

לקויה.. מניין לך אם נסיתי ללכת לקראתה?,באם לא נסיתי למצוא פשרה?, האם אנחנו מכירות? פתחת בהודעה,בקשת לשמוע דעות,לגיטימי שאינך מסכימה עם כל דעה, האם יש הצדקה לחנך? כשאזדקק לפסיכולוג,אדע לאן לפנות.

 

[NewH]

סליחה

זו היתה שאלה ולא קביעה ולא ניסיתי לחנך. ונראה לי שדי קשה לפתח כאן דיון

 

[אנילה1]

NewH הילד מתעקש כי כל החברים

שלו עושים את זה. וגיל ההתבגרות הוא גיל אופיני של עדר. העצמיות שלהם עדיין לא מגובשת, ולכן הם חייבים לעשות מה שכולם עושים בכדי להיות מקובלים. ילדים לא אוהבים להיות יוצאי דופן בעיני חבריהם.

 

[אנילה1]

אלונה בתך יכולה להסיר את הקעקוע

בלייזר.

 

[גלבועא]

אני לא הלכתי לשרשור המקור

הגבתי למידע שהבאת כאן. אני נגד חיפוש אשמים במערכות יחסים. "אשמים" זה מתכון נהדר למתחים, כעסים וויתור על אחריות. יש בעיה, איך בדיוק חיפוש אשמים או חיטוט ב"מניעים וסיבות" יפתור אותה בדיוק? הנטיה לפסיכולוגיזציה מוגזמת של קשיים במערכות יחסים מוגזמת, לא תורמת לפתרון ממשי של בעיות. מהי הבעיה? אפשר להגדיר אותה? מתוך הכרת הבעיה יבוא גם הפתרון. בהצלחה

 

[NewH]

אני לא מצליחה להבין למה אתה מגיב

כי התשובות שלך לא ממש מתחברות למה שאני חושבת שכתבתי. כנראה שיש לנו בעיות תקשורת קשות

 

[גלבועא]

כנראה לך יש בעית תקשורת

כי לי אין בעית תקשורת עם הטקסט שאת כתבת. אני לא בדיוק מצליח לזהות דברים אחרים בטקסטים שכתבת, שאת רומזת-אומרת-מתיחסת אליהן. אבל שמתי לב שלא רק אתי יש לך בעיית תקשורת, אז אם עם שנים יש לך - כדאי שתבדקי את עצמך.

 

[NewH]

הבעיה שלי היא איתך בלבד

בעיה שאני קוראת אותך ואתה נשמע לי מאוד מתנשא, מחנך ופטרוני. "תבדקי את עצמך"- זה בערך אחד המשפטים היותר מגעילים שמישהו יכול לכתוב. אתה לא מחנך שלי ולא פסיכולוג שלי. כשכתבתי לך- "אז יש לי הרגשה שממש לא הצלחתי להבהיר את השאלה שלי"- זה היה כי מאוד השתדלתי לא לכתוב לך את מה שאני כותבת עכשיו, אבל עכשיו נראה לי שזה רלוונטי אף יותר. בהחלט יש לך בעית תקשורת איתי- אחרת קשה לי להבין את העובדה שאתה מתיימר להיות קורא כליות ולב ויודע בדיוק מה אני מרמזת וחושבת. אין לי בעית תקשורת עם אלונה (אם אליה התכוונת) אלא בעיה כשכתבתי בלי סימן שאלה וזה נשמע כמו קביעה ולא כמו שאלה ולכן ברור לי לגמרי למה היא הבינה אותי אחרת ממה שהתכוונתי.

 

[גלבועא]

אז עכשיו את מרגישה מצויין

עדיין, המתקפה האישית הזו לא מסבירה לי מדוע אני לא מצליח להבין את מה שאת כותבת. אז מה דעתך להסביר את עצמך מחדש?

 

[NewH]

אני לא מרגישה מצויין

אני לא נתקלת באנשים כל כך פטרוניים בפורומים לעיתים קרובות, וזה לרוב לא גורם לי להרגשה מצויינת. יחסית לאדם שלא חושב שצריך לחפש אשמים, מיהרת מהר מאוד להחליט שיש לי בעיה. ואיבדתי ענין להסביר את עצמי מחדש.

 

[ה ר מ י נ ה]

קודם כל כדאי להחליף את המלה "אשמה"

ב"אחריות". ילדים יודעים בדיוק מה דעתם של ההורים בנושאים "שנויים במחלוקת" כמו, למשל, קעקוע, או קיום יחסי מין וכו'. לכן, אם הצעיר יודע שההורים מתנגדים, הוא לא יתייעץ איתם ולא ישתף אותם , ובמקרים רבים, כשמתעוררת בעיה, כמו למשל הריון לא מתוכנן, יעדיפו הצעירים לשתף חברים או אנשי מקצוע מאשר את הוריהם. יש הניח שאמה של הצעירה מתנגדת לקעקוע, ושתגובתה לעצם הענין תהיה שלילית. זאת, כמובן הסיבה לחוסר השיתוף מלכתחילה והחשש לספר עכשיו. מדובר כאן בענין חינוכי, ולא של הילדים. הורים שאינם מסוגלים לטפל בבעיות שונות בלי להאשים ובאופן לא שיפוטי (אמרתי לך, למה...? וכו') מדכאים את נכונות הילדים שלהם לשתף אותם בנושאים המטרידים באמת. הורים רבים נוהגים בשיטת "בת היענה". מה שהם לא יודעים לא מתקיים, והצעירים, במידה רבה בעל כורחם, משתפים פעולה ומסתירים.התוצאה הבלתי נמנעת היא חוסר כנות והתרחקות בין הצעירים והוריהם שתלך ותגדל ככל שהצעירים מתבגרים ובודאי כשהם עוזבים את הבית.

 

[NewH]

נכון, האחריות היא הנקודה המשמעותית

כפי שכתבתי התחלתי את השרשור כאן כשאני כבר "באמצע" השרשור המקורי. ושם היה שימוש במילים קשות לתאור מה שהבת עשתה- "הונאה" ו"חוסר כבוד". ומכאן הבחירה בשימוש במילה "אשמה".

 

[ה ר מ י נ ה]

אגב, איפה זה "שם"?

 

[pf26]

פורום הורים למתבגרים

 

[אנילה1]

גיל התבגרות הרבה ילדים מסתירים

דברים שונים מההורים שלהם. זה ממש נורמלי. הבן שלי היה סוחב לי סיגריות מהתיק ומעשן בבית שימוש. הוא סיפר לי את זה עכשיו כשהוא כבר בעצמו אבא. נראה לי שהוא פחד מהתגובה שלי אז, והיום כבר לא. אני כמובן צחקתי היום. אבל אז בטח הייתי כועסת עליו. לדעתי הוא פחד מהתגובה שלי. אם הבת לא יכולה לספר לאמה על הקעקוע שלא תספר עכשיו אלא כשהיא תרגיש שהיא יכולה לעמוד בכעס של האם. חוץ מזה קעקוע זה לא כזה ביג דיל היום. בכל אופן עשיית הקעקוע היה אקט של מרד ותחושת עצמאות של הבת. וזה מראה שהנערה ממש נורמלית. התקשורת בין הורים לילדים משתפרת כשעוברים את גיל ההתבגרות. לדעתי בסביבות גיל 30. זה במשפחות רגילות. יש מצבים שיש נתק בין הורים לילדים. אבל זה לא הרוב.

 

[אלמוגית 5]

בד'כ מסתירים או משקרים מפחד

התגובה. גם מבוגרים משקרים ומסתירים כאשר פוחדים מתגובה.