חס וחלילה
אני לא מזלזל בעשיה, אני חושב שהעשיה לא הייתה מספקת, לא שהיא לא הייתה. הקו הלבן והאגודה למלחמה באיידס זה מצוין, אבל תסכים איתי שהשינויים שקרו פה ב20 שנה האחרונים הם פי אלף יותר משמעותיים ומהותיים מהשינויים שקרו פה ב20 השנה הקודמות. בין 1967 ל1987 (ונגיד שלפני 1967 בכל העולם המצב היה חרבנה) כמעט שום דבר לא השתנה. הוקמו כל מיני ארגונים מחתרתיים יותר או פחות, אבל מבחינת איציק ההומו משדרות (או מסעודה הלסבית מירוחם) לא השתנה כלום, כל מה שקרה - קרה רק בתל אביב בין אלה שבכלל הכירו את הנעשה. אלה שלא הכירו המשיכו להתאבד כי חשבו שהם לבד. בין 1987 ל2007 לעומת זאת, קרו המון דברים משמעותיים בצורה מהותית: * הוצאת משכב זכר מחוק העונשין 1989 * חקיקת חוק כבוד האדם וחרותו וחוק אי מניעת הפליה בתעסוקה * הפסקת אי גיוס לצה"ל בגלל נטיה מינית (הוראה של רבין מ1993, שלקח איזה 10 שנים עד שיושמה באופן מלא) * בג"צ דנילביץ * הקמת הבית הפתוח בירושלים (הייתי עד באופן אישי לתהליך הזה, למרות שלא השתתפתי בו באופן פעיל) * נבחרי ציבור הומואים (מיכל עדן, איתי פנקס, יניב ויצמן, עוזי אבן, ניצן הורוביץ, סער נתנאל - כולם חוץ מוויצמן נבחרו מטעם מרצ, דנילביץ היה מועמד לכנסת בבחירות הקודמות מטעם שינוי) * תמיכת עיריית תל אביב בקהלה (שעכשיו נראית ברורה מאליו, אבל לפני 10 שנים כשמיכל עדן, הMILK שלנו, נכנסה למועצה - זאת הייתה מהפכה של ממש) * ח"כ הומו ראשון (אפילו שרק לשלושה חודשים, עכשיו זה כבר יהיה לקדנציה מלאה, כמה שזה לא יהיה) * מצעדי הגאווה (בהתחלה רק בתל אביב, אחרי זה גם בירושלים, כולל נסיון רצח ב2005, וכניעת הקהילה לדרישה להכניס את ההומואים לגטאות ב2006 בעקבות נסיון הרצח) שזאת הנראות האמיתית. * הכרה במוסד ידועים בציבור עבור ההומואים * פסיקת מזוז לגבי ירושה של זוגות הומואים (שני הדברים האחרונים עלולים בקרוב לרדת לטמיון בעקבות חוק ברית הזוגיות של ליברמן) כל זה היה כאן ועכשיו, למרות שהיה יכול להיות כאן ואז. אבל אז אנשים פחדו (ואני מבין את זה, אבל אם היו פוחדים פחות ומעריכים את עצמם יותר - זה היה מגיע, כמו שזה הגיע עכשיו). הבעיה עם מדינת ישראל היא ששום דבר מכל מה שקרה פה לא מובטח להמשיך לקרות פה אפילו בעוד חודשיים. תיכף תבוא ממשלת ימין קיצוני+חרדים ותחוקק חוקים שיבטלו את הכל, ובניגוד לארה"ב אין לנו שום דבר שמגן על הזכויות, לא שלנו ולא של אף אחד אחר, ואפשר למכור אותם תמורת מליארד יותר או פחות לישיבות. וזאת לא אשמתו של דן לחמן, אלא של כל הדור שלו, ושל הדור לפניו, שלא דאגו לעשות את מה שהיו אמורים לעשות תוך חצי שנה מהקמת המדינה - חוקה לישראל. אבל - כמו שאמרתי, סטינו מהדיון.
