חארטה ברטה בכוס מים!
ה"ה דנקנר את מרגלית הם מן הפובליציסטים וקובעי דעת הקהל בעלי המשקל הסגולי הגבוה בארץ. למרות זאת, ולמרות החיתות הגואה, שגם עיוור, אילם וחרש אינו יכול להתעלם ממנה, החרישו השניים הללו עד כה (ואני שם נפשי בכפי שהם יחרישו גם הלאה!). הם לא פצו פה בימי ההוללות של פואד (בן אליעזר) ובניו, בימי יוסי גינוסר ההוללים והצבועים, בימי שמעון שבס מעוררי הבחילה וגם למראה שחיתויות משפ' שרון על סניפיה - הם שותקים כדג במים. מאמרון נידח זה הנו מחוייב המציאות, שכן גם הקוראים והחסידים השוטים ביותר אינם יכולים לטמון הראש בחול ולאמר "הכל טהור". מאמרון זה בא למעשה כדי להתחסד ולאמר: "אנו חסרי פניות, אנו כלבי השמירה של הדמוקרטיה". איזה כלבי שמירה ואיזה דמוקרטיה!!!??? מדובר פה בזוג עיתונאי חצר מצוייצים, שכמו רוב העיתונאים בארץ (ניתן לספור על כף היד את הנאמנים לעצמם. ולמעט אמנון יצחק, הללו אינם נמצאים בעיתוני "הזרם המרכזי") הם פועלים כגולש גלים טוב: "מזהים את הזרם ורוכבים עליו". והזרם מהו? זה הוא הזרם של ה-P.C, של "הבטון-טון", של יושבי ה-"קפה או-לה" של יהודה מכבי והלונדון מיניסטור. של ה-"ביסטרו" (עאלק...) של אזור התעשיה בהרצליה פיתוח, של בית הטכסטיל ובית אסיה, של "בעלי הממון וההון", של השחורדיניות המסולקנות המתגלגלות על ג'יפי-מנהלים מדושני ניקלים למספרות בכיכר המדינה! זה הקהל שקובע את סגנון הכתיבה של החבר'ה הללו. לכן אני לא מתרגש. גם "התקף היושר" הפתאומי הזה יעבור להם. סמוך.