יפה אמרת
וכל הכבוד על הראש הפתוח. הלואי שגם לי היתה הסבלנות להקדיש למוסיקה שנשמעת נהדר לאזני אחרים אבל לא מתחברת לי. הבן הגדול שלי מנסה להאביס אותי כבר שנתיים במוסיקת מטאל, והוא בוחר בשבילי את אלה מבין הלהקות שמכונות "פרוגרסיב מטאל". אני מקשיב למלודיות ומלקק את האצבעות - עד שהגיטריסט מחליט להפוך את הגיטרה שלו לסולם רב שלבים ועולה ויורד בו במהירות כפולה מזו שעלו המלאכים בחלום יעקב. ברגע זה, אני נאטם. לא מצליח לאכול את וירטאוזיות היתר הזו, למרות שברור לי שגיטריסט כזה הוא אמן מצויין (אבל, כנראה, טכנאי הרבה יותר טוב). באשר למוזיקה של הסטרובס, אני יכול להבין את מי שגיטרות אקוסטיות, סיטאר, האמונד דקיק, מלוטרון עצוב וליריקה מהלב ולא מהאוקיאנוסים הטופוגראפיים - לא מזריקים לדמו את כמות האדרנלין הנחוצה לו. עם זאת, לא מעט נערי מטאל חביבים שמבקרים בביתנו לנוכח תחנת הרדיו - מטאל שנפתחה בקומה השנייה, נעצרים לרגע כאשר הם שומעים את הסטרובס ברקע. הם שואלים שאלות, שותקים ומקשיבים שוב ובסוף שואלים: איך זה שלא שמענו עליהם קודם??? אני חייב לציין שזה קרה לי כל-כך הרבה פעמים בעבר, שקיוויתי שזה יקרה גם הפעם איתך. גם אם זה לא קרה עכשיו, אני משוכנע שמי שנותן תשובות כאלה ניחן במידת הרגישות שתביא אותו, במוקדם או במאוחר, להשתכנע שמדובר באחת מלהקות הרוק היצירתיות, המקוריות והאיכותיות ביותר שצמחו מאנגליה של שנות השבעים - וחייה אתנו עד היום. יקי
