הוסטל זה לא בית

ענתנוי

New member
הוסטל זה לא בית

הוסטל זה מוסד, פתוח או סגור, שיש לו חוקים משלו שמשרתים את הצרכים של הארגון או העסק שמפעיל אותו ולא את הצרכים של אלו שחיים בו.
אדם שחי בהוסטל מוותר מראש על עצמאותו, או שהיא נגזלה ממנו מראש ע"י הוריו, והם מוותרים עליה במקומו.

המצב כיום הוא כזה שכל האוטיסטים מועמדים לחיים כאלו, ואם "חוק האוטיסטים" של אלו"ט יעבור אז כל האוטיסטים יחויבו לוותר על עצמאותם.
אלו"ט לא המציאה את החוק הזה, היא רק נכנעה לו וזו הסיבה שלמרות כל הכוונות הטובות, הארגון הזה לא פועל לטובת האוטיסטים ולא משתף אותם בקבלת ההחלטות.

ואם הארגון הגדול והחזק ביותר בארץ לא מסוגל להתמודד עם רוע הגיזרה, איזה ארגון או סתם קבוצת אזרחים שאכפת להם יכולה להילחם במפלצת הזאת?

כמה נתונים, מתוך עלון של ארגון "בזכות":

1. "מידת החופש והשליטה של אדם על חייו נתגלתה במחקרים בינלאומיים כשמשתנה המשמעותי ביותר לניבוי רמת האושר של האדם. יותר מרמת הכנסה, מצב בריאות או תכונות אופי".

2. "בישראל יש למעלה מ-40,000 אנשים תחת אפוטרופסות. דו"ח של הכנסת קובע כי שיעור האפוטרופוסים בישראל גדול מאד לעומת מדינות אחרות. כ-5000 איש מוכרזים מדי שנה כ"חוסים". 90% מהמינויים הם לכל החיים. 50% מהאפוטרופוסים לא מגישים דו"חות לאפוטרופוס הכללי." (כלומר, לא נמצאים תחת פיקוח).

3. "מעל 140 מדינות, בהן ישראל, חתמו על אמנת האו"ם לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות אשר כוללת הכרה בזכות לכשרות משפטית מלאה (סעיף 12). בעקבות החתימה מדינות רבות עורכות שינויים מרחיקי לכת בחקיקת אפוטרופסות, ועוברות ממודל של 'קבלת החלטות חלופית' על ידי אפוטרופוס למודל של 'קבלת החלטות נתמכת'. בחלק מהמדינות בוטל מוסד האפוטרופסות."

4. "אפוטרופסות נועדה לתת מענה לחשש מפני ניצול אבל ברחבי העולם היא הפכה למזוהה עם ניצול ורשלנות. בישראל נחשפו בשנים האחרונות שלוש פרשיות ניצול, גניבה ורשלנות מצד תאגידי אפוטרופסות. החלשת האדם תוך שלילת כשרותו המשפטית רק מגדילה את פגיעותו". (וזה עוד בלי להביא בחשבון את כל המקרים שלא הגיעו לבתי משפט ואת אינספור מקרי ההתעללות על כל סוגיה שנפוצים כל כך במוסדות סגורים).

5. "יש חלופות רבות לאפוטרופסות". "'תמיכה בקבלת החלטות' הנו השירות המרכזי אשר מחליף ברחבי העולם את השימוש באפוטרופסות. מדובר בשירות של תמיכה, ליווי וייעוץ אשר ניתן לאנשים כדי שיוכלו לממש את רצונותיהם".

ארגון בזכות מתחיל בימים אלו מיזם לפיתוח שירות חדשני לאנשים עם מוגבלות - תמיכה בעצמאות כחלופה לאפוטרופסות. המיזם נקרא "סעיף 12" - עצמאות לאנשים עם מוגבלות.
מועד ההתחלה: יולי 2014.
קהל יעד: אנשים עם מוגבלות תחת אפוטרופסות.
תקציב שלב א' - 1.2 מליון ש"ח.
שותפים: אגף הרווחה בעיריית ירושלים. בית איזי שפירא. נציבות שוויון זכויות. 2 מכוני מחקר בינלאומיים.

פרטים נוספים: יותם טולוב, מנהל המיזם. 054-4998290. 02-6221283. [email protected]
 

asa112

New member
לצערי הרב

לכן אני מתפוצצת כל פעם כששומעת ביתוי "מסגרת מתאימה".

מי מחליט שלאנשים עם צרכים מיוחדים צריכה להיות "מסכרת מתאימה " במקום בית ?
 

randy1982

New member


 
מי החליט

ישנה מפלגה שהחליטה בהסכם הקואליציוני,
אליהם צריך לבוא בטענות ולדרוש לשנות את הסעיף שעוסק בבתים לחיים ולדרוש העברת ה17 אלף שקל לאוטיסט עצמו על מנת שיכול לנהל בעצמו את חייו בדירה של עצמו, בצורה
שהוא יקבע לעצמו, בצורה שטוב לו ולא באיזה הוסטל ששם הוא יחייה חיי סיוט שכלא זה זהב לעומת ההסוטל,ה מהות האוטיסטית לא מתאימה
לחיי הוסטלים!!
שום אגודה או עמותה לא תדאג לזה אלא לכיס של עצמה!
 
שום ארגון ושום עמותה

שיש לה נגיעות פוליטיות תביא מזור לבעיה,
הוסטלים זה לא מקום לאוטיסטים, אוטיסטים צריכים לחיות בתוך הבית שלהם, המשאבים צריכים להיות
לתת להם לחיות בצורה עצמאית בתוך הבית ללא תכתבים של שום עמותה או ארגון, כולם מונעים מתוך אנטרסים!
 

טסרקט

New member
לא בהכרח

יש מקרים שאנשי מקצוע מנסים לשכנע הורים שילד יצא לגור בהוסטל, בטיעונים שונים כמו למשל "עצמאות" או בתקופות שיש לילד קשיים והורים פונים לייעוץ יש מקרים שמנסים לשכנע הורים שהפתרון הכי מוצלח לכל הבעיות איתו הוא הוסטל, אפילו אם מדובר בילד קטין, ואפילו אם להורים אין בעיה כספית או בעיה אחרת שיהיה עוד כמה שנים בבית.
(אולי זה באמת פתרון עבור חלק מהמשפחות, לא יודעת, מה שאמרתי רק כי עד כמה שידוע לי לא מגיעים להוסטל אך ורק במקרים שאין שום ברירה, ומה שחבל שאם אכן מדובר בפתרון הכי סביר לבעיות שונות, למה הוסטל לא אמור לשמש עבור הדיירים כבית, גם מי שמגיע לשם כי אין ברירה, אין סיבה שיסבול שם).
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הוא בהחלט אמור לפעמים זה קורה, ולפעמים ממש לא.
אותו דבר אפשר להגיד גם על מגורים עם המשפחה-
לפעמים זה הדבר הטוב והנכון, ולפעמים לא.
 

טסרקט

New member
כשמגורים עם המשפחה אינם ראויים להקרא בית

אז מקום כמו הוסטל מיועד כדי לספק את המענה. אבל מה יעשה מי שהמגורים עם משפחתו אינם בית, וגם הוסטל אינו בית בשבילו?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הוא בצרות גדולות
במיוחד אם הוא לא ממש יכול להסתדר בעצמו מול האנשים האלה ולמצוא לעצמו בעצמו בית, ומשפחתו לא עוזרת לו למצוא.
 

ענתנוי

New member
הוסטל לעולם לא יהיה תחליף לבית

אנחנו זקוקים למשפחה, ואם המשפחה הטבעית לא מתאימה צריכים לחפש משפחה חלופית שיכולה לתת מענה לצורך הבסיסי ביותר בתמיכה ואהבה.
אני מאמינה שחייבים קודם כל לנסות לעשות את הכל כדי לתמוך במשפחה המקורית כשמדובר בילדים צעירים, כי אין תחליף להורים ורק אם באמת אין שום ברירה להעדיף אומנה או דיור משותף במבנה משפחתי.

כשמדובר במבוגרים, הצורך להחליף את המשפחה המקורית הוא מובן מאליו, וצריך רק לפתוח את הראש ולהבין שהמודל הזוגי המסורתי לא מתאים לכולם.

ההבדל בין פתרון של דיור שיתופי במבנה משפחתי להוסטל הוא עקרוני: הוסטל הוא מוסד, כלומר עסק, שהאינטרסים של הארגון שמפעיל אותו חשובים יותר מהאינטרסים של האנשים שחיים בתוכו. "משפחה" זו קבוצת אנשים שדואגת לאינטרסים של עצמה, ואם יש הבדלים משמעותיים ביכולת תפקוד זה רק לטובה - כל עוד שומרים על זכותם של כל החברים להביע את דעתם ולהשתתף בקבלת ההחלטות שנוגעות לעצמם ולמרחב המשותף. (גם אם הם לא מדברים...)

המבנה העסקי היחיד ששומר על העיקרון הזה הוא "קואופרטיב", וזו האלטרנטיבה שאני מתחילה לפתח, כתחליף למצב הקיים.
 
בהחלט. הוסטל אמור כן להיות בית.

או בית זמני לכמה שנים, כהכנה לחיים יותר עצמאיים, או בית לטווח ארוך אם זה מה שמתאים למישהו. זה לא אמור להיות רק פיתרון של אין ברירה.

די ברור מהסיפור שהובא כאן שלפעמים בפועל הוסטל מאוד רחוק מלהיות בית, בכל מובן מהותי. אבל זה עדיין מה שאמור להיות...
 

dina199

New member
ולצערי זה המצב כמו שכוונות טובות

לא אמורות להביא לגיהנום
.
ואם במבחן התוצאה הן הביאו לגיהנום מה זה משנה שהן היו `כוונות טובות` ?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
במקרה כזה זה לא משנה, אבל לא חושבת שכדאי להניח שזה המקרה היחיד,
כלומר שזה מה שבהכרח קורה.
יש אנשים שכן מרגישים בבית בהוסטל בו הם גרים.
 

dina199

New member
מצויין שיש אנשים שמרגישים טוב. אבל זה לא פותר

את הבעיה של אנשים שמרגישים רע. יש להם סיבה רצינית ביותר להרגיש רע
זה כמו להגיד לאדם עם כאב שיניים (או כל מחלה אחרת אפילו הצטננות) : 'מה אתה מתלוננן שאתה חולה, הרי יש אנשים בריאים'.
רוב הסיכויים שמי שיגיד את ,זה יגיד את זה מכוונות טובות (כשהוא למשל מקווה שאותו אדם יבריא במהרה כי כל פי רוב אנשם מבריאים) אבל האמירה עצמה רק מזיקה למרות כוונות טובות שלה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה לא
ברור שמי שסובל סובל, וזה נורא ואיום, ואסור להשלים עם זה.
לא אמרתי למישהו שסובל 'לא נורא, יש כאלה שטוב להם',
אמרתי בדיון כללי ועקרוני על הוסטלים, שלצד הבקורת והמאבק,
כדי לדעתי לא לשפוך את התינוק עם האמבטיה,
לא לפסול מראש ובאופן גורף כל מקום שנושא את השם הוסטל.

חוץ מזה, זה שהוסטל יכול להיות בית,
מטיל לדעתי עוד יותר אחריות על אותם הוסטלים גרועים-
כי כן אפשר אחרת.
 

dina199

New member
אני מבינה את זה. אבל לדעתי המצב הוא לא

של 'יכול להיות בית' אלא של 'צריך להיות בית'.
וברגע שהוא לא יכול להיות , זה לא מספיק.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מסכימה איתך
כל מה שאמרתי הוא שיש הוסטלים
שקורה בהם מה שחייב לקרות בהם (הם בית)
ויש כאלה שממש לא, וזה נורא ואיום.
 
למעלה