המשך-
כך גם יכול היה להציל/להחיות/ את טריניטי (כי ראה את ליבה כקוד במטריקס והבין שהיא לא מתה באופן פיזי והוא יכול לאתחל את הקוד של ליבה).
הוא גם היה מסוגל לחדור לקוד של הסוכן סמית´ ולהכניע אותו. הבעיה שברגע שהוא חדר לקוד של הסוכן, חלק מהקוד של "האחד" התמזג עם הקוד של סמית´ וכך שודרגו גם יכולותיו של סמית´. מאותו רגע יש הקבלה בין הקודים של שניהם – כאשר האחד מתחזק, גם השני מתחזק, כמו שני צדדים של מישוואה.
כך קרה שבפעם הראשונה בהיסטוריית המטריקס, סוכן (שתוכנן להיות תוכנה מוגבלת מאד בתפקידה- להשגיח על הסדר בתוכנת מטריקס), הצליח לנתק עצמו מהמערכת (סמית´ שלח את האוזניה שלו לניאו עם הודעה- "תודה ששיחררת אותי") ונהייה תוכנה חופשית עם יכולות של "וירוס"- יכולת לשכפל את עצמה, לכתוב עצמה על תוכנות אחרות ולהיות בעלת יכולות בלתי מוגבלות כמעט, אפילו לחדור למוח של אדם אמיתי (ביין).
וכך נוצרה אנומליה בלתי צפוייה נוספת במטריקס שאיימה להביא לקריסתה.
בעקבות ההתמרדות של סמית´ והתחזקותו במטריקס נוצר מצב שהמערכת זקוקה לאיתחול דחוף כדי למחוק את סמית´ המתפשט בתוכה כוירוס, לכן עודדה הנביאה את ניאו להגיע במהירות ל"עושה המפתחות", כדי להגיע לחדר האדריכל ולהחזיר את הקוד למקור כדי שאפשר יהיה לאתחל את המטריקס.
כדי לעודדו למהר - נתנה הנביאה לניאו סוכריה נוספת –כדי לחזק את התוכנה שהושתלה במוחו וכדי שידבק במטרתו ולא יסטה ממה שתוכנת לעשות.
(אנחנו רואים שהנביאה לא פועלת בקו ישר ובדבקות חד-משמעית במטרה, כפי שהיתה עושה לו היתה תוכנה טהורה. מכיון שהיא בחלקה אנושית – תחילה היא בחרה בניאו כדי להציל את המין האנושי וכעת, כשהעניינים יצאו משליטה ונוצר הוירוס סמית´, היא מנסה להחזירו מהר לאדריכל כדי לאתחל שוב את המטריקס ולבטל את הטעויות והאנומליה שנוצרה עקב בחירתה הראשונית "האנושית". כלומר יש בה קונפליקט בין הצד המכונתי לצד האנושי והיא עושה בחירות מנוגדות, היא בעצם מעין "מרגל כפול" – יש בה מחוייבות כפולה- גם למכונות ולמטריקס וגם למין האנושי החופשי)
כשהגיעו ניאו, טריניטי ומורפיאוס למורביג´יאן, הוא גילה להם ש"ניאו" בעצם עושה מה שתוכנת לעשות , והוא בעצם מעין "בובת" של המכונות. הוא מדגים זאת ע"י העוגה שהאשה במסעדה אוכלת וגורמת לה לאורגזמה, כדי להסביר כיצד מאכל שהוא בעצם קוד מתוכנת, יכול לגרום לאדם לפעול בצורה בלתי מודעת ובלתי נשלטת על-ידו, לפי רצונו של מי שתיכנן את הקוד שבמזון. (בדיוק כמו הסוכריה שהנביאה האכילה את ניאו).
ואכן כך – ניאו כמו קודמיו מגיע אל עושה המפתחות (בצורה שנראית אמינה, כולל מרדפים ולוחמה, אך בעצם מתוכננת מראש) ולבסוף- אל חדר האדריכל. כלומר ניאו הגיע לאותה תחנה סופית כמו קודמיו (למרות שגרם בדרך בעיות יותר מאשר קודמיו, כדברי המרוביג´יאן, כשהבעיה המשמעותית ביותר – מיזוג הקוד שלו בקוד של סמית´).
כעת עושה ניאו את הצעד הלא צפוי של בחירת הדלת השמאלית וזאת עקב אהבתו לטריניטי והידע שלו שיוכל להצילה עקב שליטתו בקידוד של המטריקס. לכן הוא לא מחזיר את הקוד לאדריכל וממהר לאתחל את הקוד של ליבה של טריניטי וכך להחיותה.
התודעה שלו היא כעת תוכנה מאד חזקה הנמצאת במוח אנושי, כך גם סמית´- הוא תוכנה שהוחדרה למוח אנושי (ביין) וכך קיימת גם בעולם האמיתי ולא רק במטריקס (בדיוק כמו ניאו). כוחותיהם של השניים כעת שקולים (כי הקוד של ניאו תיגבר את הקוד של סמית´).
ניאו וסמית´ הם בעצם שני צדדים של אותו דבר – החיוב והשלילה.
הנביאה אומרת זו בפירוש בסרט השלישי: סמית´ הוא תוצאה של האנומליה המנסה לאזן את עצמה. (אך בל נשכח- הנביאה בעצם אשמה באנומליה הזאת - היא זאת שאיפשרה את האנומליה בכך שבחרה את ניאו כ"האחד", ולא ילד בן 11 כמו בפעמים הקודמות, תגברה את יכולותיו ע"י החדרת קוד המקור למוחו ומכאן התגלגלו הדברים שהוא גם תיגבר את הקוד של סמית´ תוך כדי העימות ביניהם, אך הנביאה מהיותה אנושית בחלקה- לא ממהרת לקחת את האשמה על עצמה ומנסה להתנער מכך. יתכן שהיא גם חוששת שהמכונות יתרגזו עליה וימחקו אותה ולכן יש לה שומר ראש).
כאשר ניאו בחר באפשרות הלא צפויה של הדלת השמאלית (וכעת המטריקס עלולה לקרוס בגלל ההשתוללות של סמית´), נאלצה גם הנביאה לבחור בחירה שלא עשתה לפני כן – היא מאפשרת לתוכנה שלה להתמזג בזאת של סמית´, בתקווה שהיא תוכל לעזור לניאו בבוא הזמן להתגבר על סמית´ שכעת הוא הבעיה העיקרית של המערכת.
מכיון שהחלטותיו של ניאו שונות מהתוכנות שהיא "האכילה" אותו בהן, היא רואה שאישיותו חזקה יותר מהתוכנות שהוחדרו למוחו ואז היא נהיית "מאמינה" – היא מתחילה להאמין (הצד האנושי שבה מתחיל להאמין) שהוא משהו מיוחד- מושיע, משיח- "האחד" אנושי אמיתי- מודע לעצמו ושולט בעצמו, בעל בחירה חופשית אמיתית ולא נשלט ע"י תוכנות.
בסוף הקרב האחרון בין סמית´ וניאו, סמית´ אומר: "כל מה שיש לו התחלה, חייב שיהיה לו גם סוף". אלה בעצם דבריה של הנביאה המדברת מתוך סמית´. וסמית´ מבין שאלה אינם דבריו שלו.
הנביאה, מתוך מוחו, מראה לסמית´ חזון של העתיד כפי שהוא רוצה לראותו, עד לפרטי הפרטים של מה הוא יעשה, היכן יעמוד ומה יאמר.
ניאו מבין לבסוף שהדרך היחידה היא להקריב את עצמו. הוא מאפשר לסמית´ להשתכפל לתוכו ולהרוס את תוכנת "האחד".
מכיון שסמית´ וניאו הם שני הפכים של אותו דבר (פלוס ומינוס), התמזגותם מבטלת אחד את השני וכך קורה שכל הסמית´ים נמחקים.
אז האדריכל מאתחל את המטריקס בפעם השביעית, כאשר הפעם יש הסכם שלום בין המכונות לאנשים. תושבי ציון לא יושמדו וכל מי שירצה להשתחרר מהמטריקס – יהיה חופשי לעשות זאת.
האדריכל אומר לנביאה המאותחלת שהמכונות ישמרו על השלום, אך הוא חושד שמא בני-האדם לא יעמדו בהסכם.
הנביאה מניחה שניאו או "אחד" אחר יחזור.
ניתן לשער שבגלל שתודעתו של ניאו הפכה לבסוף ליותר תוכנה מאשר מוח אנושי, אזי למרות שגופו הפיזי הושמד, תמצית התוכנה שלו תיטען לתוכנת המטריקס (כפי שתודעת הנביאה מתקיימת במטריקס אחרי שגופה מת פיזית, וכפי שתודעת פרספונה, מתקיימת במטריקס לאחר מות גופה הפיזי. אנו יודעים שפרספונה היתה פעם אשה כי היא רוצה שניאו ינשק אותה כדי להיזכר בתחושות שהיו לה בתור אשה).
תודעת "האחד" (לאחר מות גופו הפיזי) היא כעת שילוב של שתי השפעות – האדריכל והנביאה – סדר וכאוס, יין ויאנג, זכר ונקבה- כלומר שלמות (עוד פרוש למילה "אחד"= שלם)
לכן "האחד" האל-מותי (תודעה טהורה ושלמה), הוא בעצם הבן של "אלוהי" המטריקס (יוצרי המטריקס = האדריכל והנביאה).
זה מתקשר כמובן לתפיסה הקרטיזיאנית של הסרט (הפילוסופיה של דה-קארט): "אני חושב משמע אני קיים"- הקיום הוא התודעה ולא הגוף הפיזי.
בהשלכה הדתית – זהו השילוש הקדוש ("טריניטי" בלטינית)- האב, הבן ורוח הקודש
ומכאן ההקבלה בין ניאו לישו.
לינק-
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=21&aId=14037