לא שאני טוען להיות לוחם דגול או משהו כזה אבל
מדי פעם באימוני הקרב מגע בין המדריכים היינו עושים קרבות שקראנו להם קרבות "קרב מגע" זה אומר שבניגוד לרוב הקרבות שלרוב עושים היינו גם משתמשים בדברים הכי "מלוכלכים". כמובן עד גבול מסויים ולא לרמה של פציעות, אבל זה היתרון כשאתה עובד עם מדריכים- הם יודעים מה היה גורם לנזק ומה לא.
אני יכול להגיד לך באופן וודאי שאני הכי פחות אגרסיבי מכולם, ועדיין איכשהו כשהייתי סוגר מרחק (קלינצ') ומתחיל לעבוד בשיטתתיות על הצוואר של היריד בסימונים של נשיכות/ תלישת אזניים/ ניקור עיניים/ תפיסת הגרוגרת וכד' המדריכים האחרים היו מרגישים משהו שהיה ייחודי לי ולעוד מדריך.
המאמן הראשי שלי נורא התאכזב שהוא לא הצליח להכניס בי אגרסיביות עד שיום אחד הוא הבין שסגנון העבודה שלי הוא שקט ובמקרה הצורך השרדותי.
הסיבה אגב שהתפתח אצלי סגנון עבודה כזה הוא שאני יחסית קטן (67 קילו) והייתי צריך להתמודד עם אנשים שלפעמים שקלו 100 ויותר. בעיניי אגרסיביות היא לא הפתרון, אלא טכניקה. אני מניח שזה די מה שדיס מכנה ברוטאליות משימתית (תקן אותי אם אני טועה).