הומניות-

תחסוך ממני

כל עוד זה נכתב בפורום א"ל 148, זה ענייני.
עוד התבטאויות בסגנון לכותב זה או אחר, פשוט ימחקו.
אין צורך להגיב להודעה שלי, זה לא גנון.
 
נמחקו ונחסמו ינוקא ודיס

נמחקו הודעות של ינוקא ודיס.
ינוקא ודיס יש לכם חסימה של 3 ימים מהפורום.
הגנון הזה יפסק. היום.

שאני מבקשת משהו, אני לא צריכה לבקש יותר מפעם אחת.
 

ינוקא1

New member
היא צודקת.

היא פשוט לא רוצה ששוב נתחיל שרשור ארוך ארוך על נושא טחון ולעוס היטב (= המגלומניה שלי).

וחוץ מזה , דיס יקר , תהיה לך ההזדמנות להפליא בי את מכותיך על כל השטויות שאני כותב.
אז בינתיים אתה יכול לפחות להניח לי לכתוב אותן ולהנות מזה.


ושיר בשבילך (בטח תצטרך את זה , וגם אם לא אז לא יזיק) :

http://www.youtube.com/watch?v=-X8-aT-bbvU
 
ינוקא ודיס-תעברו למסרים פרטים

כל הודעה נוספת בשרשור הזה אחד לשני תמחק, והכותב יצא לחופשה קצרה.
 
אפילו לא התחלתי

עם הפסים האישיים אתך, והאמן לי שאין לי גם כוונה כזו.
אם תמשיך עם מנטרת ה"קרב מגע בלבד לנצח שתי נשיקות במצח" עם תוספות של: השיטה היחידה בלבד וביטול אחרות, תזוכה בחסימה.

לידיעתך
 

nirrub

New member
אני ממש לא מומחה גדול

אבל נראה כי יש כאן המון(!) אגרסיביות עם טכניקה ממש מועטה? האם זה נכון?
 

ינוקא1

New member
השאלה היא מה הגבול.

למשל , בסיפור על מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי , קשה לי להימנע מהמחשבה שאם הוא לא היה קצת "חסר התניות" בנוגע לאגרסיביות , הוא לא היה מגיע לאן שהגיע (גם אם נביא בחשבון שכרות וסמים וכו').

כנ"ל הסיפור על דניאל עוקב (שטען כי הרצח שביצע ללא סיבה בשני תיירים היה קשור לטראומות משירותו בסיירות מובחרות) :
http://he.wikipedia.org/wiki/דניאל_עוקב

ואני בטוח שיש עוד סיפורים שאינני זוכר \ יודע.

אני חושב שאם מישהו עוסק בלוחמה אמיתית הוא אומנם צריך לשאוף ל"חוסר התניות" , אך כדי להגן על עצמו גם לתרגל הרבה "כניסה לשקט" והרבה נקיון תודעתי פנימי.
חוסר התניות בשילוב עם תודעה "לא שקטה" יכול להביא למקומות לא רצויים.

הבהרה : לכותב אין נסיון משמעותי בלחימה.
 
אלכוהול הוא משחרר עכבות וככזה

הוא גורם לשחרור של דחפים שבמצב פיכח האדם שולט בהם. אולם אין להתעלם מהאפשרות שהאימון ללחימה הופך את הלוחם "לאדם אחר". כידוע לך מי שסטר לרעייתו פעם אחת כנראה בודאות יסטור לה פעם שניה. למה ? כי הוא עבר מחסום התנהגותי מסוים שלא ניתן להחזירו אחורנית. אי אפשר לשחק בסכינים מבלי לקחת סיכון שנחתך לא כך ? אימון יצר הלחימה גורם לשינוי באדם ובמיוחד אימון כזה בו מלמדים את האדם לשחרר כל מה שיש לו באגרסיביות בשעת הצורך. האם אפשר לייצר אדם מושלם שיהיה לו סויץ' בראש בו הוא כלוחם יתפקד כלוחם המושלם וכאדם תרבותי ינהג כבן תרבות ? הבה לא ניתמם אין דברים כאלה. פעם אמרו לי שהכיבוש משחית כי מי שהיכה באלה ערבים מעבר לקו הירוק לא יעצור ויתנהג אותו דבר בפאב בשעת קטטה, תשובתי היא שזו דמגוגיה ובכל מקרה בו מישהו ישתמש בח כדרך חיים ולא משנה אם כנגד ערבי או יהודי, בפעם הבאה השימוש בכח יהיה לו טבעי או כמו שאמרו חז"ל על מי שעובר עבירה מספר פעמים הרי שהופכת אצלו להרגל.
 

d y s

New member
קשקוש מוחלט וזו בהחלט הבעייה

כשמדובר בחינוך לאגרסיביות לעומת ברוטאליות משימתית.
 

d y s

New member
הלוחמים המסוכנים ביותר שאני מכיר הם

אזרחים נורמטיביים רכים ועדינים.
 
אגרסיביות או ברוטאליות אני מתכוון לאותה הגברת

אגרסיביות = תוקפנות, ברוטאליות = אכזריות. אגרסיביות היא דרך פעולה ואם אתה רוצה להיות ברוטאלי משימתית אתה חייב להלביש את זה על התנהגות אגרסיבית. לעניין האנשים העדינים הנורמטיביים זה נקרא אגרסיביות מודחקת ואני מכיר כאלה והם מסוכנים. בכל מקרה גם אני וגם אתה מכוונים לאותה מטרה בפן הזה. מה שאני טוען הוא שלא ניתן ללמד מישהו לרקוד ולבצע תבניות ולדרוש ממנו להפגין ברוטאליות או אגרסיביות כשהוא לא אומן לכך. כשאתה מאמן לוחם חי"ר אתה מלמד אותו לחימת חי"ר כשאתה מלמד לוחם שריון אתה מלמד אותו תו"ל של שריון וכשאתה מלמד לוחם שייטת ללחימה זעירה זה תו"ל שונה וכל אחד יתמחה בתחומו. כולם צריכים להיות אגרסיביים, חותרים למגע וכל שאר ערכי הלחימה אבל כל אחד צריך להתמקצע בתחומו.
ולא יפה שאתה אומר על דברי אדם בגילי קשקוש
 

miasaf

New member
לא שאני טוען להיות לוחם דגול או משהו כזה אבל

מדי פעם באימוני הקרב מגע בין המדריכים היינו עושים קרבות שקראנו להם קרבות "קרב מגע" זה אומר שבניגוד לרוב הקרבות שלרוב עושים היינו גם משתמשים בדברים הכי "מלוכלכים". כמובן עד גבול מסויים ולא לרמה של פציעות, אבל זה היתרון כשאתה עובד עם מדריכים- הם יודעים מה היה גורם לנזק ומה לא.
אני יכול להגיד לך באופן וודאי שאני הכי פחות אגרסיבי מכולם, ועדיין איכשהו כשהייתי סוגר מרחק (קלינצ') ומתחיל לעבוד בשיטתתיות על הצוואר של היריד בסימונים של נשיכות/ תלישת אזניים/ ניקור עיניים/ תפיסת הגרוגרת וכד' המדריכים האחרים היו מרגישים משהו שהיה ייחודי לי ולעוד מדריך.
המאמן הראשי שלי נורא התאכזב שהוא לא הצליח להכניס בי אגרסיביות עד שיום אחד הוא הבין שסגנון העבודה שלי הוא שקט ובמקרה הצורך השרדותי.

הסיבה אגב שהתפתח אצלי סגנון עבודה כזה הוא שאני יחסית קטן (67 קילו) והייתי צריך להתמודד עם אנשים שלפעמים שקלו 100 ויותר. בעיניי אגרסיביות היא לא הפתרון, אלא טכניקה. אני מניח שזה די מה שדיס מכנה ברוטאליות משימתית (תקן אותי אם אני טועה).
 
למעלה