הומו מבוגר... הקשיים ... העתיד...

הומו מבוגר... הקשיים ... העתיד...

ההשתייכות למגזר הדתי/החרדי/המסורתי מיטיבה עם חייו? מה עם הומו מבוגר חילוני/ איתיאיסט? הפחד לקראת זקנה בחייו של הומו ... מפרקי אבות "בן שישים לזקנה" אז בעוד שבע שנים אני זקן? שבת שלום!
 

nilsholgers

New member
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה

וכי עד גיל 53 מהם חייו של הומו?
קל וחומר הומו דתי...

ובארץ ישארל חייו קשים פי שבע, ולא בהכרח בגלל העניין הדתי.
ישראלים מטיבעם בררנים יותר, קל וחומר הומואים...
 
אתה באמת חושב שישראלים בררנים יותר?

להפיך, דווקא שבגלל שאנחנו עם כל כך מגוון- יש פה כל מיני אנשים, מכל מיני צבעים, עדות, שפות וארצות- שבכלל לא קשה למצוא!
 

ספר יקר

New member
הבה נניח שההומו אכן נחות ומסכן

כמו גם הנכה / האלמנה / האוטיסט / הגמד / היתום / העיוור / המדרדר לסמים / הנזרק מהבית / העולה החדש שלא מתאקלם / העני וכו' וכו'

-למה במקרה של ההומו יש את ה"לגיטמציה" והעניין לדון במסכנות שלו ,בשונה מהמסכנים האחרונים שמזמנת המציאות?
כי זה כביכול נתון לבחירה שלו? הרי כל מי ששואל שאלה כזו מבין שזה לא באמת נתון לשינוי ולבחירה.
זו עובדה, וצריך ללמוד לחיות איתה. יהיו את אלה שיעשו את זה בקושי רב ובאמת יסבלו רוב חייהם, ויהיו את אלה שיחיו חיים מלאים, מספקים ומאושרים. כן, זה אפשרי גם כדתי וכאדם מאמין.

הרעיון של מערכת זוגית לאורך שנים הוא תוצר תרבותי שלא היה קיים בעולם מאז ומעולם. הוא פתוח לשינויים. הן לכיוון של זוגיות בין בני אותו המין, והן לחיים לבד.
 
בין מחשבותי החולפות - חלפה בי מחשבה

לו יצוייר שגם ביהדות היתה אפשרות לחיי מנזר עם הקדשת החיים לטובת העולם והאנושות ע"פ יכולת האדם והשגותיו, אז זאת היתה אולי אופציה ...
 
אני מכיר הומואים זקנים שאינם מסכנים כלל

כל עוד הם מתנייעים, הם נפגשים עם חברים נוסעים לטיולים. לרוב זה קורה עד גיל 80. אחר כך בשנות השמונים שלהם ויותר, הם נעשים תלויים בעזרה שנתנת להם או מכספם או מכספי ציבור.
אבל אם יש להם בן זוג בריא, הם מטופלים על ידו, או שהמטפל/ת מנוהל ע"י בן הזוג.
 
למעלה