הומו ודתי?

dry red wine

New member
הומו ודתי?

בעקבות חשיפה שלי לתנועה הזו אני רוצה להביע את דעתי הכנה. קודם כל אני רוצה להביע את התמיכה שלי. אני מאמין שקשה להיות הומו שנולד למשפחה דתית. אני מאמין שזה גורם המון תסכולים, משברים, לבטים שאוכלים את הלב, ואני לא מקנא במי שנקלע לנסיבות כאלה. אבל... אני לא מבין איך אדם מתמודד עם הסתירה המהותית הזו. אם אתה מאמין בתורה, כנראה שאתה חייב להתחתן ולדכא את הנטיה המינית שלך (לא נשמע פרקטי) אם אתה לא מאמין שזה פרקטי, אז בואו נודה: יש כאן איזו בעיה. כלומר, אני שואל אותך כאדם - מה יקרה אם לא תהיה דתי ? האם זה העונש בעולם הבא, או שאתה פשוט מעדיף את אורח החיים הדתי בעולם הזה? כי אם אתה מעריך את אורח החיים הדתי - אין מניעה שתשמור עליו, אבל בשביל מה לכפות על עצמך את ההגדרה הזו - דתי? אני אולי יכול להעריך שזה קשור לצורך בקהילה דתית. אבל אולי אפשר להקים קהילה הומואית דתית? ואז לא יהיו בעיות של צירוף למניין, וכו'. לא יודע, אני בעדכם אבל אני מרגיש שההיצמדות הזו להגדרה: אני דתי, היא סוג מסויים של התכופפות. כי לא הגיוני שאלוהים ציווה הומו להתחתן ולוותר על יחסי מין עם גבר לכל חייך, או לחילופין, אם אלוהים ציווה כנראה זה אפשרי ואפילו טוב. אגב, אותה שאלה לגבי אישה עגונה, שבעלה סתם מקטין ראש וברח ונעלם לה, ועכשיו אסור לה להתחתן כל חייה. זה אבסורד. אותה שאלה לגבי כהן שהתחתן עם גרושה ועכשיו רוצים לחזור בתשובה. מה הם יעשו? יתגרשו ? ומה עם הילדים ? בקיצור, בואו נשים את הדברים על השולחן. יש כמה דברים בתורה שלא נראים כל כך אלוהיים. ומי שזה נראה לו אלוהי, שיסביר לי איך הוא מתכוון להשלים עם הסתירה המהותית הזו: אלוהים מצווה עליך להרוס את החיים שלך. לכן אני ממש מקווה שיקומו אנשים שיקימו קהילה הומואית "דתית", שתאפשר לחיות חיי דת להומואים. אבל אני עדיין לא מבין למה להמשיך ולהקרא דתיים, כשבפועל יש כאן בעיית אמון קשה במצווה שהיא אחת מהמצוות החמורות בתורה.
 

avitano

New member
הממ ככה...

אני אחלק את התגובה שלי נראה לי חלק עכשיו, וחלק בפעם האחרת, בגלל השעה והאורך... אני רק רוצה להתייחס לסוף "למה להמשיך ולהקרא דתיים, כשבפועל יש כאן בעיית אמון קשה במצווה שהיא אחת מהמצוות החמורות בתורה" למה? כי אולי הדת, עם כמה שהיא כללית היא גם בעצם אישית? דתי לא חייב לכבוש כיפה בעיני, דתי לטעמי יכול לקחת את התורה ולעשות מה שהוא מרגיש שלם איתו... יש שיגידו שזאת צביעות, יש שיגידו שזה לא נחשב דתי לא חושב שיש למישהו את הזכות, כי לא חושב שמישהו באמת יכול לדעת... דתי, הוא מי שבוחר להיקרא ככה, מי שרוצה להיות דתי... גם אם הוא הומו, וגם אם הוא לא שם כיפה... כשהורדתי את הכיפה לא הרגשתי שונה לא ראיתי מה ההבדל ביני, בחור ללא כיפה, לבין הבחור מבית הכנסת עם הכיפה... שנינו מאמינים באותה אמונה, שנינו הולכים עם הדרך שאנחנו מאמינים בה אם אני מאמין במשהו אחד והוא לא, או להיפך, זה לא הופך את זה ללא נכון או ללא בסדר... ושוב אני אסכם לדעתי דת היא דבר אישי.. ורואים את זה בכמות הפירושים ההלכות ההתלבטויות והדרכים שאנשים הולכים בהם... לילה טוב...
 
למה להיות דתי?

שאלתך נכונה ואכן מתאימה לתוכן שלנו. אני חייב לצטט את הודעתך כדי להגיב לעניין. "למה להמשיך ולהקרא דתיים, כשבפועל יש כאן בעיית אמון קשה במצווה שהיא אחת מהמצוות החמורות בתורה" למה? כי אולי הדת, עם כמה שהיא כללית היא גם בעצם אישית? דתי לא חייב לכבוש כיפה בעיני, דתי לטעמי יכול לקחת את התורה ולעשות מה שהוא מרגיש שלם איתו... לא מסכים אתך כל כך. הדת איננה אישית אלא מחייבת את כל היקום (!). המושגים דתי וחילוני מעוותים מעט, משום שעצם היותך שייך לדת מסוימת הופכת אותך אינטואיטיבית לדתי. אפשר לחלק בין מי, ששומר מצוות לבין מי, שאיננו שומר מצוות. דם כאן הפער הוא עצום. יש מומר להכעיס ויש מי, שהוא קרוב לאונס. נכון, שאיש מאיתנו איננו מקיים את כל מצוות התורה, אבל לפחות אנו מצווים להשתדל כמיטב יכולתנו להדר במצוות (גמרא). יתכן, שאדם, שאיננו חובש כיפה, יהיה דתי יותר מזה, שחובש כיפה. אי אפשר להיכנס להגדרות מדויקות. כשהורדתי את הכיפה לא הרגשתי שונה יתכן. ככלל הכיפה איננה מצווה אלא מנהג חסידות ויראת שמים. שמעתי פעם אמרה אירופאית: מוטב להיות להית בלא זקן ולהחישאר אדם, מאשר לגדל זקן אך לא להיות אדם. יפה הגדיר אנטינוס את הגישה ליהדות. גם בנושא שלנו אפשר לחלק את הדברים כך: יש בינינו אנוסים או קרובים לאונסים, שאינם יכולים להתגבר על תאוותם. אדם מסו זה יכול להיקרא "מומר לתיאבון". זה לא פותר אותנו מאחריות למעשנו אולם דווקא בשל כך אני צורך להתחזק במצוות אחרות כמשקל נגד. לעומת זאת מי, שמשלים עם עובדת היותו הומו ופותח לו פתח להיתרים שונים ומשונים, הוא באמת טועה ותועה. אני אישית מאז ומתמיד הסתכלתי על המכלול האנושי הכולל. יש אנשים, שאני אוהב למרות היתם "להכעיס". אני מכור לזה... (ששש....... המשטרה בדרך...
) אבל יותר מכל אני אוהב אנשים אמיתיים. תהיה חילוני אמיתי ואל תהיה דתי צבוע. אני מאחל לך אושר בכל.
 

antinoos

New member
היהדות

היא לא דת אבסולוטית. התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת, ו"לא בשמיים היא". זה בדיוק מה שאומר שאף אחד לא מצפה ממך שתשמור ותקיים את כל מאת האחוזים מהתורה, שבכתב ושבעל פה. ולעניות דעתי, אין דבר שמדגים את זה יותר מעצם קיומן של מחלוקות בין דעות שונות, ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים" (אם שניהם צודקים אבל אתה בוחר דרך אחת, אתה בהכרח מוותר על הדרך הצודקת האחרת...). תמיד יהיה מתח בין התורה עצמה, שאין מה לעשות ויש בה רובד אידיאלי, וקיומה בעולמנו, שאין מה לעשות והוא בעיקר מבוסס על הרובד הפרקטי. התגובה שלנו למתח הזה, כלומר איך אנחנו מתנהגים תחתיו, בעצם מכתיב את הוויתנו הדתית. יהיה מי שבעקבותיו יערום חומרות על גבי חומרות כדי להתרחק מהספק ולנסות לקיים כל מה שהוא יכול. יהיה מי שבעקבותיו יקל ויאמר שהתורה היא אידיאל מדריך ולא ציווי אבסולוטי - או בכל מקרה פשוט יתנהג כך, ספציפית לגבי עניין מסויים (הדוגמה שאני חושב עליה היא איסור המגע בזמן הנידה שלא כולם מקפידים עליו...) או באופן גורף לגבי כל התורה (יש חילונים מאמינים כאלה). אפשר לומר שדתיות היא שאיפה לקיים כמה שאפשר מהתורה, תוך נקיטת גישה פרקטית, בין אם זו מנסה להיות יותר "שמיימית" או "ארצית". וכך זה משתלב עם הנטייה. חלק בוחרים להבין את האיסור הספציפי הזה כמכוון רק אל אנשים שנמשכים לנשים, ומעשית מוותרים עליו אבל לא על השתייכותם לדת. חלק אחר רואה באיסור הזה עול הכרחי, מעין בקשה של ה' שנעקוד את עצמנו על מזבחו ונקריב עבורו חלק כה חשוב של אישיותנו ("ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" - הנוקט בגישה זו יאמר, זה לא בדיוק זה?). זה יכול להיות בדרך של חיי פרישות או על ידי הגבלת הקשר הפיזי בלי ויתור על אהבה. חלק אחר בוחר לחיות כ"אחד האדם" ולהינשא לאישה. בכל מקרה, כל אחד ודרכו. הלכה למעשה: - לא כל ההומואים הדתיים מדכאים את נטייתם. - לא כל ההומואים הדתיים, בעת אי דיכוי נטייתם, עוברים על איסורי תורה. - הלבטים והתסכולים לא בהכרח מביאים ל"סתירה מהותית". נטייה מינית ודת הן קטגוריות נפרדות, ואין מניעה לשים במשבצת הנטייה "הומו" אם במשבצת הדת יש "יהודי (דתי)" ולהיפך. הסתירה מרימה ראש כשמגיעים לאיסור התורה הזה ובוחנים את דרך ההתמודדות איתו, שהרי לשנות את התורה (שבכתב) איננו יכולים. אבל, כאמור, לא חייבים להגיע לשם. (ומי שנישא לאישה ובוגד בה עם גברים מהצד כדי "לשרוד", הסתירה אכן בוערת בעצמותיו, אבל יש גם כאלה שיכולים להינשא לאישה ולחיות איתה חיים רגילים ונאמנים - אשריהם.) - כן, הבעיה אמיתית ורגישה מאין כמוה, אבל יש דרך להתמודד.
 
שלום וברכת ברוך הבא!

כניסה יפה ומרשימה. דבריך הם בעלי היגיון וטעם לא מועט. הבעייה היא, שישנם הומואים, שאינם יכולים או מסוגלים לחיות עם אשה. לגבי אשה הם נחשביפ כאימפוטנטים. מה עליהם לעשות במקרה זה? אינני בא להשיא עצה או למתוח ביקורת על איש אלא רק לחדד את הבעייה. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי! המשך לכתוב כאן ובהצלחה.
 

dry red wine

New member
קראתי, וברשותכם אחדד את השאלה

לגבי הזכות להיקרא דתי: אולי הייתי צריך לנסח יותר טוב: אין לי שאלה על הזכות להיקרא דתי. כל אחד בדרכו - מוסכם לגמרי !!! השאלה שלי היא כזו: הדתי האורתודוקס מאמין באלוהיות התורה כולה. יום אחד הוא מגלה שהוא הומו, ואז מתברר שאלוהים דורש הקרבה כל כך גדולה, שלא רחוקה מלהרוס את החיים הבריאים והנורמליים שלו. ולא רק שלו אלא של כל הציבור של ההומואים והלסביות, וגם של העגונות שהזכרתי לעיל. דבר כזה יוצר לי פגיעה באמון. אני פשוט לא מוכן לקבל שאלוהים הטוב - הורס את החיים של כל ההומואים והלסביות, והעגונות, והגרושות שכבר התחתנו בתום לב עם כהן, וכו'. אישית זה מאוד פגע לי באמון. אז בקיצור, השאלה שלי היא איך האיסור הזה (ואם תרצו גם האחרים שהזכרתי) לא פוגע לכם באמון. האם אתם רואים בו איסור אלוהי? האם אלוהים טוב? (אותה שאלה לגבי העגונות אבל לא כאן המקום להעלות אותה)
 

likud1

New member
שלום ורוך הבא :)

השאלה שארתה שואל, זו שאלה מאוד רלוונטית ומרכזית, לפחות מבחינת ההסתגלות שלי לכל המצב. בהתחלה באמת פרקתי עול והחלטתי שכיוון שאני לא יכול לשנות את הנטייה, אני לא יכול להיות דתי. כמו שרב חכם אמר לי בשיחה אימיילית איתו- אם אתה לא מקיים את כל המצוות, זה לא אומר שזורקים הכל. אני מי שאני וכך הקב"ה יצר אותי, אז אני חייב להאמין שיש משהו טוב בכל זה, בי... אני דתי כי אני מאמין, אני דתי מכיוון שכשהייתי חילוני, הרגשתי משהו מאוד מרכזי בחיים שלי חסר. אין לי תשובה של ממש לשאלה שלך, כיוון שאני חושב שהדת באה בראש ובראשונה מאמונה ואמונה זה דבר מופשט שלא ניתן להסביר אותו. שמח שהצטרפת ועל השאלה שגורמת לחשוב שוב :)
 

dry red wine

New member
אז לכן שיניתי את הניסוח של השאלה

אני מודה לכם שאתם עוזרים לי לחדד את השאלה.... כי באמת זה מציק לי אחרי שקראתי את התגובות כאן, הבנתי שאין טעם לשאול למה אתה עדיין דתי, או מאמין ועדיין מציק לי משהו. אז עכשיו אני אחדד שוב את השאלה :)... >>>> אני שואל על טובו של אלוהים <<<<<< האם אלוהים טוב? אני שואל אם אלוהים הורס לך את החיים בזה שהוא אוסר עליך לשכב עם זכר. מצטער על השאלות הבוטות והדוקרות. (אני לא מתכוון להעיק או לדקור) אני פשוט מתפלא איך האמון לא נהרס. אולי תגיד שזה כמו לשאול על השואה. (איך הייתה שואה ואלוהים טוב ?) אבל זה לא באמת ככה. כי השואה זה לא מצוות התורה. אבל איסור משכב זכור זה מצוות התורה. לסיכום - בבקשה תתיחסו רק לשאלה הפשוטה: האם אלוהים טוב למרות האיסור לשכב עם גבר. אולי זה פשוט טעות - אולי האיסור על משכב זכר זה תוספת אינטרסנטית מאוחרת שלא נכתבה ע"י משה רבינו? אולי האיסור הספציפי הזה - זה לא באמת מאלוהים? מקווה שעכשיו השאלה שלי יותר מובנת.
 

likud1

New member
אני מאמין בקב"ה ובכך שהוא טוב...

יש נקודות בהן הוא מעניש אותנו ( ללא קשר לנטייה) ויש נקודות בהן הוא מציל אותנו. אני חשבתי הרבה מאוד על השאלה, מדוע יש הומואים אם זה אסור? אז ככה, ראשית, אין איסור על אהבת גברים, אלא על אקט מסויים שמולו ניתן להתמודד. גם אם לא מתמודדים עם האיסור הזה, אני לא מאמין שעל זה יפול דבר, כלומר: אני מאמין שלקב"ה חשוב הרבה יותר המוסר מאשר ענייני מצוות שבין אדם למקום. כאשר אני רואה דתיים (כולל חרדים) מושחתים, גנבים ושקרנים, אני תוהה לעצמי- על מי הקב"ה כועס יותר? עליי משום שאני מי שהוא ברא אותי, או אותו אדם משום שהוא דתי בסימנים, אבל כל קשר בינו לבין הדת כדת מוסרית, מקרי בהחלט? (אני בטוח שאתה יודע מה התשובה שלי לעצמי). מקווה שעניתי לך על השאלה :)
 

dkey

New member
יש גן ילדים דתי ליד ביתי

ומידי פעם כשהילדים בחוץ אני שומע את הגננות מכריחות את הילדים להודות לאלוהים ולשיר כל מיני שירי הלל לאלוהים. למה נזכרתי בזה? כי אתה מדבר על אמונה שהיא דבר מופשט שלא ניתן להסביר ולדעתי דווקא יש לה הסבר מאוד פשוט. דופקים מגיל מאוד צעיר את הנוכחות הזאת של משהו שצריך להודות לו ולפחד ממנו ובכלל, להאמין לו. אז אין פלא שאתה מתאר אחר כך מצב בו "הרגשתי משהו מאוד מרכזי בחיים שלי חסר". בצדק רב. כך ממכרים את האדם לדת. ואחר כך כשגדלים, מתגעגעים כל כך לנופי הילדות שלנו אותם אנו רואים דרך משקפיים ורודות יתר על המידה. אני חייב לציין שכוחה הממכר של הדת כה עז שמדהים לקרוא משפט כמו "החלטתי שכיון שאני לא יכול לשנות את הנטיה אני לא יכול להיות דתי". אדם מבחוץ היה מצפה לשמוע משפט הפוך: כיון שאני לא יכול לשנות את הנטיה אולי הדת והאיסורים שלה מופרכים מהיסוד (הנטיה מתווספת לשלל דברים אחרים). זה אבל כמובן קשה מאוד כי זה מכריח שינוי חשיבה טוטאלי. לא לחינם יש הסוברים שאנו קורבנות ילדותנו.
 

likud1

New member
בפעם הראשונה שחיללתי שבת, חיכיתי לברק

שיבוא מלמעלה ויפגע בי, אבל זה לא קרה. אני מסכים איתך שיש המון בחינוך אותו קיבלנו, כך כל ילד מחונך לערכים מסויימים. מסיבה זו רוב האנשים שיוצאים מבתים ימניים, נשארים כך וכן ההיפך, זהו חינוך ולשנות משהו בדפוס החשיבה זה דבר קשה. מצד שני, גדלתי בבית מאוד פלורליסטי, מעולם לא הוכרחתי ללכת עם אבא לכל התפילות ולא הייתי חייב לשבת ללמוד תורה עם אבא, כששאר החברים שלי כן. תמיד הלכנו לבריכה מעורבת וכו"... כשחזרתי לדת, זה בא מתוך מחשבה שאני עושה זאת מאהבה ולא מפחד, מאמונה שהקב"ה אוהב אותי כמו שאני ואם יש למישהו זכות לשפוט אותי על מעשים רעים (שאני מאוד מקפיד לא לעשות) זה הוא. לכן אני יותר לא מקשיב לכל אלו שטוענים שאנו חוטאים, פושעים וכו"... היום זה בא ממקום אמיתי ואוהב.
 
התורה ניתנה לבני אדם!!!

כפי שאנו יודעים התורה ניתנה פה אחד לבני האדם עקב כך יש לנו הזכות לשנות ול"תקן" את הנאמר בתוכה לזמנינו המודרני והפתוח ואינני חושב שזה מן הנכון להיות "חרד" מהאל הרי בסך הכול הוא העניק לנו את התורה מתוך האהבה שלמה ואין בה שום עניין של פגיעה ברצונותיו של האדם אלא עם כן האדם החליט שיהיה בא דבר כזה
 
למעלה