הזכרנות הוא מושג שאט-אט אבל בטוח
תופס מקום שימושי ובהקשר הנכון. הוא כבר לא "לפי אורין" אלא מושג העומד בפני עצמו בכוחותיו שלו. כשזכרנות מכילה בתוכה את משמעות הגנאי המתלווה להתנהגות שכזו, וודאי שהרבה אנשים, גברים ונשים כאחד, לא יתנדבו להצהיר על עצמם ככאלה. עוד יותר מזה: די והותר נשים ממהרות להכריז על עצמן ש"אני? אני בשום אופן לא פמיניסטית" אבל ליהנות מפירות המאבקים הפמיניסטיים, הן נהנות ועוד איך. ואם יקחו להן איזה בונוס מהסוג הנ"ל הן יצעקו געוואלד. כבהקשר הזה: יש שמוגעים שיגידו בפה מלא "אני משוגע" יש פושעים שיגידו בפה מלא "אני? לא עשיתי כלום, זה הוא שעשה".