הומאוסטזיס
הנ"ל הינו מצב בו כל מערכות גופו ונפשו של אדם מתפקדות ומתבטאות בשותפות וסדר אופטימליים. אין יותר ואין פחות. אין על חשבון משהו ואין הזנחה.
הן אמורות לפעול ככה תמיד.
אחד הילדים שאני משלבת נכנס לתקופה רעה. הוא מחה והתנגד לכל דבר והגיב בקיצוניות כלפי כל דרישה (לענין הדרישה אחזור עוד מעט).
דפקתי את הראש בקיר בניסיון להבין מדוע.האם זה ככה,האם זה אחרת ואז עזבתי הכל ואמרתי,תסתכלי על הילדים האחרים,הרגילים. מה הם? למה הם בנויים בעצם?מדוע הם מתנהגים אחרת (לא בהיבט אוטיסטי ונורמטיבי אלא ילד זה ילד ואם הוא גם "ילד" הוא צריך להתנהג כמוהם גם אם כאוטיסט)?
ואז זה הכה בי כמו רעם.
ילד הוא ישות מעשית.הוא מצויד בכלי מחקר ולמידה ומאתגר עצמו לפי יכולתו. ילד בנוי לחפש את המימד החוויתי שבעשייה שלו. זה משאיר אותו בעשיה.ילד לא צריך ללמוד ולשבת על כל מיני משחקים התפתחותיים,מכינים,מאמנים ומטמטמים.גופו ונפשו צריכים תשתית אחרת לפני שישב על הדרעקים האלה.
אם ניתנת לו האפשרות לזה,לצלוח את השלב שבו גופו הוא המורה המוחלט וחושיו יוכלו להתאהב בעולם הוא יהיה בהומואסטזיס. יהיה באיזון.
היבטתי על הילדים הפעלתנים שסביבי,שמותר להם לבחור בכל דבר במרחבי הגן,שאינם חייבים להיכפות למשהו מסוים,לזמן עיסוק מסוים ואמרתי לעצמי,כושיליראבאק!!הילד שלי (המשולב)יהיה בדיוק כמו כולם. הוא לא יחוייב לעבור בשולחנות העבודה אחד אחרי השני כשאף אחד לא עושה את זה. הוא לא ישחק בכל מיני משחקים שאין לו בסיס מנטלי אליהם. הוא יעשה רק מה שגופו חווה ומה שחושיו מורים.אם הילדים הרגילים סביבו בשלים למשחקים הדפקטילים האלה זה לא עניינו בכלל (מי אומר שהם בשלים...?הם בכל מקרה כבר מורעלים מהמבוגרים הדוחקניים ועושים את זה).
תוך יום פסקו המחאות. תוך יום לא היה צריך לתת לו הפסקות. מי בכלל צריך הפסקות?עשייה היא מהותו של ילד ובאופן הנכון לו הוא בכלל לא צריך הפסקות.החלפת פעילות היא הפסקה מספקת.הוא לא זקוק לבדידות,הוא לא זקוק יותר למילוי מצברים. אני "כופה" עליו הפסקה כי אני צריכה לעשות איזה טלפון.
אין בעיית מעברים,אין בעיה של פרידה. יש הומואסטזיס.
אני דורשת מימנו רק את מה שחושיו דורשים היום,רק את המקומות שגופו מוביל אליהם.
באו ואמרו לי,אבל ברור שהוא ילך למה שקל לו. "אוטיסטים מרגישים נוח במה שקל להם,הם לא רוצים לאתגר את עצמם".
אבל אין אדם שלא בנוי לאתגר עצמו.
אין דבר כזה.
זה בטבע.
זה בגנים.
לכן זה חייב לקרות אבל רק לפי סדר מסוים בלי לקפוץ שום שלב.
תודה לאל שהפגיש אותי עם ילד מספיק עקשן ותודה לאל שנתן לי את הכלים לחפש מהויות אמיתיות.
ואני עוד חשבתי לעצמי שאני יודעת כלכך הרבה...כלום לא הבנתי...
הנ"ל הינו מצב בו כל מערכות גופו ונפשו של אדם מתפקדות ומתבטאות בשותפות וסדר אופטימליים. אין יותר ואין פחות. אין על חשבון משהו ואין הזנחה.
הן אמורות לפעול ככה תמיד.
אחד הילדים שאני משלבת נכנס לתקופה רעה. הוא מחה והתנגד לכל דבר והגיב בקיצוניות כלפי כל דרישה (לענין הדרישה אחזור עוד מעט).
דפקתי את הראש בקיר בניסיון להבין מדוע.האם זה ככה,האם זה אחרת ואז עזבתי הכל ואמרתי,תסתכלי על הילדים האחרים,הרגילים. מה הם? למה הם בנויים בעצם?מדוע הם מתנהגים אחרת (לא בהיבט אוטיסטי ונורמטיבי אלא ילד זה ילד ואם הוא גם "ילד" הוא צריך להתנהג כמוהם גם אם כאוטיסט)?
ואז זה הכה בי כמו רעם.
ילד הוא ישות מעשית.הוא מצויד בכלי מחקר ולמידה ומאתגר עצמו לפי יכולתו. ילד בנוי לחפש את המימד החוויתי שבעשייה שלו. זה משאיר אותו בעשיה.ילד לא צריך ללמוד ולשבת על כל מיני משחקים התפתחותיים,מכינים,מאמנים ומטמטמים.גופו ונפשו צריכים תשתית אחרת לפני שישב על הדרעקים האלה.
אם ניתנת לו האפשרות לזה,לצלוח את השלב שבו גופו הוא המורה המוחלט וחושיו יוכלו להתאהב בעולם הוא יהיה בהומואסטזיס. יהיה באיזון.
היבטתי על הילדים הפעלתנים שסביבי,שמותר להם לבחור בכל דבר במרחבי הגן,שאינם חייבים להיכפות למשהו מסוים,לזמן עיסוק מסוים ואמרתי לעצמי,כושיליראבאק!!הילד שלי (המשולב)יהיה בדיוק כמו כולם. הוא לא יחוייב לעבור בשולחנות העבודה אחד אחרי השני כשאף אחד לא עושה את זה. הוא לא ישחק בכל מיני משחקים שאין לו בסיס מנטלי אליהם. הוא יעשה רק מה שגופו חווה ומה שחושיו מורים.אם הילדים הרגילים סביבו בשלים למשחקים הדפקטילים האלה זה לא עניינו בכלל (מי אומר שהם בשלים...?הם בכל מקרה כבר מורעלים מהמבוגרים הדוחקניים ועושים את זה).
תוך יום פסקו המחאות. תוך יום לא היה צריך לתת לו הפסקות. מי בכלל צריך הפסקות?עשייה היא מהותו של ילד ובאופן הנכון לו הוא בכלל לא צריך הפסקות.החלפת פעילות היא הפסקה מספקת.הוא לא זקוק לבדידות,הוא לא זקוק יותר למילוי מצברים. אני "כופה" עליו הפסקה כי אני צריכה לעשות איזה טלפון.
אין בעיית מעברים,אין בעיה של פרידה. יש הומואסטזיס.
אני דורשת מימנו רק את מה שחושיו דורשים היום,רק את המקומות שגופו מוביל אליהם.
באו ואמרו לי,אבל ברור שהוא ילך למה שקל לו. "אוטיסטים מרגישים נוח במה שקל להם,הם לא רוצים לאתגר את עצמם".
אבל אין אדם שלא בנוי לאתגר עצמו.
אין דבר כזה.
זה בטבע.
זה בגנים.
לכן זה חייב לקרות אבל רק לפי סדר מסוים בלי לקפוץ שום שלב.
תודה לאל שהפגיש אותי עם ילד מספיק עקשן ותודה לאל שנתן לי את הכלים לחפש מהויות אמיתיות.
ואני עוד חשבתי לעצמי שאני יודעת כלכך הרבה...כלום לא הבנתי...
