גוטמן האפור
New member
הולכים במעגל
אני אוהב לצחוק על זה שאני נוהג לקום ביום שישי בשעות שאנשים שפוים לא אמורים לקום בהם ביום שישי לפנות בוקר, וללכת במעגלים. זה בדרך כלל סוחט כמה סימני שאלה מאנשים שמסביבי, וכאן הם נחלקים לשתים: אילו שמבינים, ויודעים שמדובר בבה-גוואה, ואלה שלא מבינים, שמחייכים בזמן שאני מסביר להם שאני עושה משהו "כמו טאי צ´י". עכשיו, למען האמת, השלוש שעות באה-גוואה מתשע בבוקר כוללות הרבה יותר מהליכה במעגל. זה רק אחד מהתרגולות, אבל זו פאזה קבועה ולא משתנה אצלינו. וזה קשה. במיוחד לי. זה לא שאני היפראקטיבי. אני לא. אבל כן יש לי Attentions Span של מישהו שנולד אחרי שסדאת ביקר בארץ. וללכת במעגל 30-40 דקות רצוף, זה קשה. למי שלא באמת מבין אז כן, מדובר פשוט על ללכת במעגלים, בצורה מסוימת, תוך החזקת תנוחה מסויימת ומדי פעם תרגול תנועות מסויימות, אבל הלב הוא באמת ההליכה. קורה יותר מפעם אחת שאני נשבר. עושה הפסקה לשתות מים למרות שאני לא צמא, שובר את ההליכה, מחכה שזה אולי כבר טיפה כבר... יגמר ונעבור למכות. הפעם, ביום שישי הזה, החלטתי שאם אני מצליח לעשות את כל הסבב בלי להפסיק, אני יכול לעשות הכל. ואז הבנתי משהו: יחס האנשים ה"מדהימים" בקרב אמני לחימה הוא גבוה בהרבה מבכלל האכלוסיה. ואני לא חושב שזה בגלל אומנויות הלחימה, או יותר נכון שלואמנויות לחימה יש חלק קטן יותר ממה שנהוג לייחס להם. מי שמלמד, מי שרציני, מי ששנים בעסק כבר הוא בדיוק זה - איש שבחר והצליח להקדיש שנים רבות מאוד לדבר אחד, ולהתמיד בו. אני חושב שההתמדה היא גם איכות מחשלת, אבל יותר נכון גם בבסיס האישיות של האנשים האלה. היא מה שהופך אותם למדהימים. יש קטע בנסיכה הקסומה שבו ווסטלי מתמודד מול וויזיני בקרב המוחות, וויזיני טוען שהוא לא ישים את הרעל בכוס שלו, מאחר והוא "A man who´se studied". אני חושב שזה הלימודים וההתמדה, בדבר אחד, קשה, ופחות ממה שאנחנו חושבים הלחימה, אומנות או אחרת. האפור
אני אוהב לצחוק על זה שאני נוהג לקום ביום שישי בשעות שאנשים שפוים לא אמורים לקום בהם ביום שישי לפנות בוקר, וללכת במעגלים. זה בדרך כלל סוחט כמה סימני שאלה מאנשים שמסביבי, וכאן הם נחלקים לשתים: אילו שמבינים, ויודעים שמדובר בבה-גוואה, ואלה שלא מבינים, שמחייכים בזמן שאני מסביר להם שאני עושה משהו "כמו טאי צ´י". עכשיו, למען האמת, השלוש שעות באה-גוואה מתשע בבוקר כוללות הרבה יותר מהליכה במעגל. זה רק אחד מהתרגולות, אבל זו פאזה קבועה ולא משתנה אצלינו. וזה קשה. במיוחד לי. זה לא שאני היפראקטיבי. אני לא. אבל כן יש לי Attentions Span של מישהו שנולד אחרי שסדאת ביקר בארץ. וללכת במעגל 30-40 דקות רצוף, זה קשה. למי שלא באמת מבין אז כן, מדובר פשוט על ללכת במעגלים, בצורה מסוימת, תוך החזקת תנוחה מסויימת ומדי פעם תרגול תנועות מסויימות, אבל הלב הוא באמת ההליכה. קורה יותר מפעם אחת שאני נשבר. עושה הפסקה לשתות מים למרות שאני לא צמא, שובר את ההליכה, מחכה שזה אולי כבר טיפה כבר... יגמר ונעבור למכות. הפעם, ביום שישי הזה, החלטתי שאם אני מצליח לעשות את כל הסבב בלי להפסיק, אני יכול לעשות הכל. ואז הבנתי משהו: יחס האנשים ה"מדהימים" בקרב אמני לחימה הוא גבוה בהרבה מבכלל האכלוסיה. ואני לא חושב שזה בגלל אומנויות הלחימה, או יותר נכון שלואמנויות לחימה יש חלק קטן יותר ממה שנהוג לייחס להם. מי שמלמד, מי שרציני, מי ששנים בעסק כבר הוא בדיוק זה - איש שבחר והצליח להקדיש שנים רבות מאוד לדבר אחד, ולהתמיד בו. אני חושב שההתמדה היא גם איכות מחשלת, אבל יותר נכון גם בבסיס האישיות של האנשים האלה. היא מה שהופך אותם למדהימים. יש קטע בנסיכה הקסומה שבו ווסטלי מתמודד מול וויזיני בקרב המוחות, וויזיני טוען שהוא לא ישים את הרעל בכוס שלו, מאחר והוא "A man who´se studied". אני חושב שזה הלימודים וההתמדה, בדבר אחד, קשה, ופחות ממה שאנחנו חושבים הלחימה, אומנות או אחרת. האפור