חגי סרי לוי
New member
הודעת פרישה והבעת תודה
שלום לכם חברים יקרים, אני החלטתי לנטוש לכמה שנים את העיסוק בגישור בתחומי המשפחה, בשל רצוני לעסוק בקידום זכויות אדם במשפחה גם למי שאינן נשים (ילדים וגברים) , זכויות ההורות של שני ההורים והגעה למצב של שוויון אמיתי בין הצדדים המעורבים. אמנם אין בליבי שום הרהור ואפילו צל צילו של בדל הרהור, באשר לסבלן של נשים גרושות, מסורבות או עגונות או הנתונות לאלימות פיזית/ נפשית ועוד. אלא שאני סבור שישנו נושא שלם שנמצא באפילה שבו זכויות אדם של מי שאינם נשים נרמסות ברגל גסה (וזה לא הזמן לפרט ) בלי שום צורך , בלי שמישהו מגן עליהם ומניעה שיטתית של שפור בזכויותיהם על אף שהדבר לא יפגע כלל במאבק החשוב לשמירת זכויות הנשים. עכשיו תאמרו וכי מה הבעיה? ובכן הבעיה היא שבמדינת ישראל אם אתה בעד משהו אחד אז אתה בהכרח נגד משהו אחר- מה שכמובן איננו נכון בכל מקרה. אם אני טוען שיש גברים שלא רואים את ילדיהם שנים בגלל התעמרות גרושותיהם, ואטימות שירותי הרווחה ומערכת המשפט והאכיפה, מיד מתנפלים עלי "ומה עם הנשים"? כאילו שאני שולל משהו מהעוולות שנגרמות לנשים בגירושין. השקפתי מאז ומעולם היתה שבגירושין אין מונופול מגדרי על הסבל. יש רק עיוותים משפטיים שמנוולים, יודעים לנצל אותם. לדעתי רק שתוף פעולה בין נציגות גברית לנשית שבה כל אחד יעלה נקודות מהעולם המוכר לו- יוליד אפשרויות לפתרונות מעשיים. כל עוד זה לא קיים יש להפעיל ולהרים את הקול המושתק של גברים ואבות שחייהם נהרסו כדי להתמודד מול הטענות של ארגוני הנשים עתירות הכח , הממון וההשפעה הפוליטית,התקשורתית האקדמית והמשפטית שרק מנסים עוד ועוד להצר את רגלי הגברים שכבר ממילא נמצאים בנחיתות משפטית בנושאי משמורת ומזונות. אני אכן מעונין לפעול בכיוון העלאת המודעות לצד המושתק הזה למען השוויון האמיתי שממנו יהנו כולם/ן אך מאחר שאני חושש מלזות שפתיים בדבר חוסר אוביקטיביות, אין לי ברירה אלא להשעות את הענין לשנתיים -שלש. עם זאת אני ממשיך ומאמין כי דרך הגישור או גירושין בהסכמה היא הדרך היחידה שבה ניתן להגיע לכמה שפחות נזקים כי גם משפחה מתפרקת היא עדיין משפחה. אז ... תמשיכו לדחוף ולקדם את ענין הגישור ולא רק בתחומי המשפחה למען כל אזרחי המדינה , נשים גברים וילדים.אני אשתדל לעשות זאת בדרכי שלי. בהצלחה! חגי
שלום לכם חברים יקרים, אני החלטתי לנטוש לכמה שנים את העיסוק בגישור בתחומי המשפחה, בשל רצוני לעסוק בקידום זכויות אדם במשפחה גם למי שאינן נשים (ילדים וגברים) , זכויות ההורות של שני ההורים והגעה למצב של שוויון אמיתי בין הצדדים המעורבים. אמנם אין בליבי שום הרהור ואפילו צל צילו של בדל הרהור, באשר לסבלן של נשים גרושות, מסורבות או עגונות או הנתונות לאלימות פיזית/ נפשית ועוד. אלא שאני סבור שישנו נושא שלם שנמצא באפילה שבו זכויות אדם של מי שאינם נשים נרמסות ברגל גסה (וזה לא הזמן לפרט ) בלי שום צורך , בלי שמישהו מגן עליהם ומניעה שיטתית של שפור בזכויותיהם על אף שהדבר לא יפגע כלל במאבק החשוב לשמירת זכויות הנשים. עכשיו תאמרו וכי מה הבעיה? ובכן הבעיה היא שבמדינת ישראל אם אתה בעד משהו אחד אז אתה בהכרח נגד משהו אחר- מה שכמובן איננו נכון בכל מקרה. אם אני טוען שיש גברים שלא רואים את ילדיהם שנים בגלל התעמרות גרושותיהם, ואטימות שירותי הרווחה ומערכת המשפט והאכיפה, מיד מתנפלים עלי "ומה עם הנשים"? כאילו שאני שולל משהו מהעוולות שנגרמות לנשים בגירושין. השקפתי מאז ומעולם היתה שבגירושין אין מונופול מגדרי על הסבל. יש רק עיוותים משפטיים שמנוולים, יודעים לנצל אותם. לדעתי רק שתוף פעולה בין נציגות גברית לנשית שבה כל אחד יעלה נקודות מהעולם המוכר לו- יוליד אפשרויות לפתרונות מעשיים. כל עוד זה לא קיים יש להפעיל ולהרים את הקול המושתק של גברים ואבות שחייהם נהרסו כדי להתמודד מול הטענות של ארגוני הנשים עתירות הכח , הממון וההשפעה הפוליטית,התקשורתית האקדמית והמשפטית שרק מנסים עוד ועוד להצר את רגלי הגברים שכבר ממילא נמצאים בנחיתות משפטית בנושאי משמורת ומזונות. אני אכן מעונין לפעול בכיוון העלאת המודעות לצד המושתק הזה למען השוויון האמיתי שממנו יהנו כולם/ן אך מאחר שאני חושש מלזות שפתיים בדבר חוסר אוביקטיביות, אין לי ברירה אלא להשעות את הענין לשנתיים -שלש. עם זאת אני ממשיך ומאמין כי דרך הגישור או גירושין בהסכמה היא הדרך היחידה שבה ניתן להגיע לכמה שפחות נזקים כי גם משפחה מתפרקת היא עדיין משפחה. אז ... תמשיכו לדחוף ולקדם את ענין הגישור ולא רק בתחומי המשפחה למען כל אזרחי המדינה , נשים גברים וילדים.אני אשתדל לעשות זאת בדרכי שלי. בהצלחה! חגי