הודעת לידה
אני סמויה כאן המון זמן. מכאן שאבתי המון מידע, שהוביל אותי בדרך הארוכה לילד שלי. הילד שלי נולד לפני מספר שבועות. מתוק, מקסים, מדהים.
אני מרגישה צורך לכתוב כאן דווקא לאלה שעדיין בתהליך, ומביעות אכזבה, חשש, דאגה.
התינוק שנולד הוא ילד שמתווסף למשפחה שיש בה גם ילדים מהביציות "שלי". זה מוזר לי אפילו לכתוב את זה, כי מבחינתי אין שום הבדל. אני מחוברת אליו מהרגע הראשון בדיוק כמו שהתחברתי לאחים שלו. אני לא מרגישה שום הבדל, אפילו קצה קצהו. אי אפשר בכלל לתאר כמה זה חסר משמעות. נתון אינפורמטיבי בלבד. קצת מסקרן אפילו. אני מתבוננת בו בחיבה וחושבת - מה בפנים שלו יראה שיש בו גנטיקה של מישהי ממקום אחר, מעם אחר. אבל כאן זה מסתכם. מעבר לזה, אין לי אפילו דרך להסביר לכן כמה זה חסר משמעות מבחינת התחושות שאני חשה כלפיו כאמא שלו.
אני חייבת לומר שמשעה שהיה ברור לי שהנתיב היחיד הוא תרומת ביצית, לא היה לי צל של ספק. מכיוון שאני אמא, אני יודעת שהחיבור שלי לילדים שלי בכלל לא קשור לגנטיקה המשותפת, לכן זה לרגע לא הטריד אותי (מעבר לעניין של הבדיקות הרפואיות). היה ברור לי שזה יהיה חסר חשיבות מבחינת מה שארגיש כלפי הילד.
אני מרגישה המון תחושות חמות לתורמת. מבחינתי היא אשה יקרה מאד, אי שם, שאני מרגישה כל הזמן רצון לשלוח לה אנרגיות חמות וטובות. אני מאחלת לה הכי טוב בעולם.
אני מרגישה שזכיתי, ואני מחזיקה ביד מתנה אמיתית. אני מודה לה', לרופאים שיצרו את הדבר המופלא הזה, ולאשה טובה שבלעדיה לא הייתי מחזיקה את התינוק המתוק הזה.
מישהי כבר כתבה את זה לפני, ואני מרגישה צורך לכתוב את זה גם, כי אני מאד מתחברת - לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון שבעולם עם ילד מהביציות "שלי". הוא שלי שלי שלי וזהו.
אני מאחלת לכולכן הכי טוב, שתגשימו את כל החלומות שלכן. אמן. מי שתזכה להחזיק ילד בידיים - באותו רגע יעלמו לה כל הפחדים והדאגות והחששות.
אני סמויה כאן המון זמן. מכאן שאבתי המון מידע, שהוביל אותי בדרך הארוכה לילד שלי. הילד שלי נולד לפני מספר שבועות. מתוק, מקסים, מדהים.
אני מרגישה צורך לכתוב כאן דווקא לאלה שעדיין בתהליך, ומביעות אכזבה, חשש, דאגה.
התינוק שנולד הוא ילד שמתווסף למשפחה שיש בה גם ילדים מהביציות "שלי". זה מוזר לי אפילו לכתוב את זה, כי מבחינתי אין שום הבדל. אני מחוברת אליו מהרגע הראשון בדיוק כמו שהתחברתי לאחים שלו. אני לא מרגישה שום הבדל, אפילו קצה קצהו. אי אפשר בכלל לתאר כמה זה חסר משמעות. נתון אינפורמטיבי בלבד. קצת מסקרן אפילו. אני מתבוננת בו בחיבה וחושבת - מה בפנים שלו יראה שיש בו גנטיקה של מישהי ממקום אחר, מעם אחר. אבל כאן זה מסתכם. מעבר לזה, אין לי אפילו דרך להסביר לכן כמה זה חסר משמעות מבחינת התחושות שאני חשה כלפיו כאמא שלו.
אני חייבת לומר שמשעה שהיה ברור לי שהנתיב היחיד הוא תרומת ביצית, לא היה לי צל של ספק. מכיוון שאני אמא, אני יודעת שהחיבור שלי לילדים שלי בכלל לא קשור לגנטיקה המשותפת, לכן זה לרגע לא הטריד אותי (מעבר לעניין של הבדיקות הרפואיות). היה ברור לי שזה יהיה חסר חשיבות מבחינת מה שארגיש כלפי הילד.
אני מרגישה המון תחושות חמות לתורמת. מבחינתי היא אשה יקרה מאד, אי שם, שאני מרגישה כל הזמן רצון לשלוח לה אנרגיות חמות וטובות. אני מאחלת לה הכי טוב בעולם.
אני מרגישה שזכיתי, ואני מחזיקה ביד מתנה אמיתית. אני מודה לה', לרופאים שיצרו את הדבר המופלא הזה, ולאשה טובה שבלעדיה לא הייתי מחזיקה את התינוק המתוק הזה.
מישהי כבר כתבה את זה לפני, ואני מרגישה צורך לכתוב את זה גם, כי אני מאד מתחברת - לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון שבעולם עם ילד מהביציות "שלי". הוא שלי שלי שלי וזהו.
אני מאחלת לכולכן הכי טוב, שתגשימו את כל החלומות שלכן. אמן. מי שתזכה להחזיק ילד בידיים - באותו רגע יעלמו לה כל הפחדים והדאגות והחששות.
