הודעת התמרמרות
אז ככה, כואב לי. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שאני כותבת לכן (או לכם). ואני גם חולה, זאת אומרת אני מצוננת, אבל בגלל הפיברו אני לא מסוגלת לקום מהמיטה כי הצינון מרגיש כמו שפעת בינונית. ואני גם ממש עייפה. הלוואי והייתה תרופת קסם או לפחות כדור שירגיע את הכאבים ואת המורפיום אני משתדלת לא לקחת, הוא מטשטש אותי- אני שונאת להיות מטושטשת. בדיוק ראיתי תוכנית בערוץ המדע (אני כל היום שוכבת בבית ורואה טלוויזיה, זה התירוץ היחידי שלי לזה שאני רואה ערוץ המדע) והיה תוכנית על קנאביס וההשפעות שלו וכמובן שלא באמת הייתה דעה מוחלטת לא רעה ולא טובה אבל הדבר היחידי שכן היה מוחלט זה העזרה לחולים עם כאב, ואני יודעת שזה נשמע כמו משפט של נערה מתבגרת מסוממת אבל ממש פינטזתי שיאשרו לי קנאביס רפואי בשביל ימים כאלה, כדי שלא כל צינון קטן יגרום לי לקרוס למיטה ולראות את ערוץ המדע. כדי שיהיה לי קצת שקט מהכאבים.
לפני שבוע יצאתי למסיבה (שלא כהרגלי- אני יותר בחורה של סרטים ומפגשים מצומצים) ודווקא היה נחמד מאוד, רקדתי המון (הפתעה) אבל המון ביחס למה שאני בדרך כלל עושה, אני פרשתי הרבה יותר מוקדם מהמסיבה כי פיזית לא יכולתי יותר וכמובן שעברו 6 ימים עד שהכאבים התחילו להירגע (ואז הצינון הטיפשי הזה קפץ). הלוואי שיכולתי להשאר ולרקוד או לפחות לפרוש הביתה מתי שאני רוצה ולא בגלל הכאבים, ואם להגיד את האמת הלוואי והיה לי קנאביס רפואי שהיה נותן לי כמה שעות של שקט מהכאבים (ושלא תחשבו לרגע שאני מנסה לברוח מהעולם האמיתי, אני 99% לא שותה בחיים לא השתכרי ולא הייתי קרובה לזה ובאופן כללי אני לא בורחת מהבעיות שלי בחיים). אפילו לנסות להכנס לכושר אני לא יכולה בגלל שלא משנה מה רמת הפעילות הגופנית או איזו פעילות גופנית אני עושה (הידרו, הליכה קלה, יוגה, אימון כושר) אני פשוט יוצאת גמורה, לא יכולה לזוז שבוע. אם היה לי משהו שהיה מרגיע את הכאב אולי הייתי יכולה לצאת ממעגל הכאב הזה. אבל ביינתים מעדיפים לתת מורפיום במקום קנאביס, כי "את צעירה מאוד" או "לא מאשרים לפיברומיאלגיה קנאביס רפואי", כן כי מורפיום מאוד עדיף על קנאביס (חרטא כולשהי). אז אני שואלת אותכם חבריי וחבורתי לפורום- לא מגיע לי לרקוד בכיף בלי לחשוב על הנזק שיהיה לי מחר בבוקר, לא מגיע לי לצאת בערב רעננה אחרי 12 שועות שינה נורמליות? לא מגיע לי לנסות לעצב את הגוף כמו כל בחורה בת 18? לא מגיע לי להתגייס לצבא מבלי כל כך הרבה דאגות (במילא יש את הדאגות הרגילות של איך יהיה ואיך יהיו החברה אני לא צריכה את הדאגות של האם הגוף שלי יקרוס באמצע משמרת)? לא מגיע לי להסתובב ברחוב ושאני ארגיש באמת בסדר ולא רק אעשה את עצמי בסדר- כאילו כלום לא כואב לי? לא מגיע לי חיים בלי כאב?
המחשבה שאולי אני אוכל לעזור לעצמי יותר אחרי שהכאב ירד (בעזרת המריחואנה הרפואית), שאולי אני ממש אוכל לחיות את החיים שאני רוצה לחיות, המחשבה הזאת הורגת אותי ולכן המשפטים של "אבל את כל כך צעירה" מטמטמים אותי. דווקא בגלל שאני כל כך צעירה, דווקא בגלל שנשאר לי המון שנים שאני יכולה להעביר עם או בלי כאב, דווקא בגלל זה צריכים לאשר לי מריחאונה רפואית. אני רוצה לחיות חיים טובים ומאושרים, וחיים עם כאב כזה מקשים מאוד על השגת המטרה הזאת.
אז ככה, כואב לי. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שאני כותבת לכן (או לכם). ואני גם חולה, זאת אומרת אני מצוננת, אבל בגלל הפיברו אני לא מסוגלת לקום מהמיטה כי הצינון מרגיש כמו שפעת בינונית. ואני גם ממש עייפה. הלוואי והייתה תרופת קסם או לפחות כדור שירגיע את הכאבים ואת המורפיום אני משתדלת לא לקחת, הוא מטשטש אותי- אני שונאת להיות מטושטשת. בדיוק ראיתי תוכנית בערוץ המדע (אני כל היום שוכבת בבית ורואה טלוויזיה, זה התירוץ היחידי שלי לזה שאני רואה ערוץ המדע) והיה תוכנית על קנאביס וההשפעות שלו וכמובן שלא באמת הייתה דעה מוחלטת לא רעה ולא טובה אבל הדבר היחידי שכן היה מוחלט זה העזרה לחולים עם כאב, ואני יודעת שזה נשמע כמו משפט של נערה מתבגרת מסוממת אבל ממש פינטזתי שיאשרו לי קנאביס רפואי בשביל ימים כאלה, כדי שלא כל צינון קטן יגרום לי לקרוס למיטה ולראות את ערוץ המדע. כדי שיהיה לי קצת שקט מהכאבים.
לפני שבוע יצאתי למסיבה (שלא כהרגלי- אני יותר בחורה של סרטים ומפגשים מצומצים) ודווקא היה נחמד מאוד, רקדתי המון (הפתעה) אבל המון ביחס למה שאני בדרך כלל עושה, אני פרשתי הרבה יותר מוקדם מהמסיבה כי פיזית לא יכולתי יותר וכמובן שעברו 6 ימים עד שהכאבים התחילו להירגע (ואז הצינון הטיפשי הזה קפץ). הלוואי שיכולתי להשאר ולרקוד או לפחות לפרוש הביתה מתי שאני רוצה ולא בגלל הכאבים, ואם להגיד את האמת הלוואי והיה לי קנאביס רפואי שהיה נותן לי כמה שעות של שקט מהכאבים (ושלא תחשבו לרגע שאני מנסה לברוח מהעולם האמיתי, אני 99% לא שותה בחיים לא השתכרי ולא הייתי קרובה לזה ובאופן כללי אני לא בורחת מהבעיות שלי בחיים). אפילו לנסות להכנס לכושר אני לא יכולה בגלל שלא משנה מה רמת הפעילות הגופנית או איזו פעילות גופנית אני עושה (הידרו, הליכה קלה, יוגה, אימון כושר) אני פשוט יוצאת גמורה, לא יכולה לזוז שבוע. אם היה לי משהו שהיה מרגיע את הכאב אולי הייתי יכולה לצאת ממעגל הכאב הזה. אבל ביינתים מעדיפים לתת מורפיום במקום קנאביס, כי "את צעירה מאוד" או "לא מאשרים לפיברומיאלגיה קנאביס רפואי", כן כי מורפיום מאוד עדיף על קנאביס (חרטא כולשהי). אז אני שואלת אותכם חבריי וחבורתי לפורום- לא מגיע לי לרקוד בכיף בלי לחשוב על הנזק שיהיה לי מחר בבוקר, לא מגיע לי לצאת בערב רעננה אחרי 12 שועות שינה נורמליות? לא מגיע לי לנסות לעצב את הגוף כמו כל בחורה בת 18? לא מגיע לי להתגייס לצבא מבלי כל כך הרבה דאגות (במילא יש את הדאגות הרגילות של איך יהיה ואיך יהיו החברה אני לא צריכה את הדאגות של האם הגוף שלי יקרוס באמצע משמרת)? לא מגיע לי להסתובב ברחוב ושאני ארגיש באמת בסדר ולא רק אעשה את עצמי בסדר- כאילו כלום לא כואב לי? לא מגיע לי חיים בלי כאב?
המחשבה שאולי אני אוכל לעזור לעצמי יותר אחרי שהכאב ירד (בעזרת המריחואנה הרפואית), שאולי אני ממש אוכל לחיות את החיים שאני רוצה לחיות, המחשבה הזאת הורגת אותי ולכן המשפטים של "אבל את כל כך צעירה" מטמטמים אותי. דווקא בגלל שאני כל כך צעירה, דווקא בגלל שנשאר לי המון שנים שאני יכולה להעביר עם או בלי כאב, דווקא בגלל זה צריכים לאשר לי מריחאונה רפואית. אני רוצה לחיות חיים טובים ומאושרים, וחיים עם כאב כזה מקשים מאוד על השגת המטרה הזאת.
