lableboy1986
New member
הודעת הכרות
אדבר ישר ולעניין, אך לא אקצר. ובכן, אני מקרה קצת מיוחד מאחר והנני בא כוחה של חברתי ואהובתי. ובכן עקב נסיבות כאלה ואחרות היא אינה יכולה לתקשר איתכן ישירות. אולי אתן קצת רקע על איך הגעתי לכאן. יום אחד בדרך לעבודה קראתי בעיתון אל עמותה של אמהות ללא אמהות והבנתי שזה משהו שיכול להיות מאוד טוב לחברתי. יצרתי קשר עם העמותה באמצעות הדוא"ל והנציגה של העמותה בין השאר הפנתה אותי לכאן, שוב כפי שפניתי לעמותה בתקווה לעזרה פונה גם אליכן. ובכן, חברתי איבדה את אה בגיל 17. אמה חלתה במחלת הסרטן כאשר היתה חברתי בת 16 ותוך שנה דעכה לעיניהם של שתי ילדיה (חברתי ואחיה). קשה לתאר את הטראומה שהם עברות ללא אדם שיתמוך בהם (האב היה ברקע, אך לו היתה באותה תקופה כבר משפחה חדשה, כך שלא היה בו תועלת ממש). השנה שלאחר מותה של אמה עברה מאוד קשה על חברתי, את אחיה נעזוב, הוא סיפור בפני עצמו. בכל מקרה לאחר שנה של דכאונות, דמעות, מצבי רוח, ומחשבות רעות למיניהן החליטה חברתי שהגיע זמן לשים לזה קץ - היא בכלל מתאפיינת באופי מאוד החלטי. ובכן כבר עכשיו אבהיר כי מדובר בחו"ל. חברתי החליטה לעזוב את עירה ולעבור אל דודתה בעיר הבירה. היא בחרה בשיטה של הסתגרות והנתקות מוחלטת מעברה ומכל הדברים והאנשים שהזכירו לה את כאבה. לא אגיד שלא הצליחה בכך - במקום החדש רכשה השכלה, חברים חדשים, חיים חדשים. הים היא כבר כמעט בת 25 ועד לא מזמן היתה מרוצה מחייה כמו שהם. ומה קרה לא מזמן אתן שואלות את עצמכן - לפני כמה זמן היא פגשה אותי. היחסים בינינו קיבלו צורה והתחזקו במהירות ואני במהירות הצלחתי לחדור למעמקי נפשה אליהם עוד איש לא הגיע, כנראה את הגברים האחרים לא כ"כ עניינה נשמתה... ככל שגיליתי פריטי מידע על חייה ועקבתי אחר התנהגותה, יכולתי יותר ויותר בבירור לחוש את הפצעים הפתוחים, שאפילו טרם נתאחו והפכו לצלקות, נותנים אותות בחייה. והכן התחלתי לעלות את מודעותה לנושא, לשבור אצלה את האשליה של "הכל בסדר בחיי", לנסות לקשר אותה שוב אל אביה ואחיה. טוב, אתן בטח שואלות מאיפה לי תובנות כאלה? ובכן, גם אני חויתי את האבדן שחויתן אתן - אמי נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתי בן 16. טוב אני רוצה לסכם את עיקר הבעיות שאני רואה אצל חברה שלי. קןדם כל זה ניתוק. היא כמו עץ שהעבירו אותו מקום למקום. החברים החדשים שלה אחלה, אבל הם תחליף עלוב לאבא ואח. סירוב מוחלט להתמודד עם העבר - היא טוענת כי התגברה על הנושא, אך בכל פעם שהנושא עולה היא נהיית מאוד רגישה. מתעצבנת בשניהה ומגיעה למצב כמעט היסטרי. דבר שלישי זה הצורה שהדבר התבטא על חייה האישיים - ובכן יחסיה עם גברים תמיד היו רופפים ולא החזיקו מעמד לאורך זמן, לא פעם הציעו לה נישואין ובכל פעם היא סירבה כי לא אהבה. מהבחינה הזאת אני שינוי מרענן בחייה. כפי שאמרתי החברה שלי תהיה בקרוב בת 25, אני לא מזמן בן 19
ודווקא בגלל היחודיות של היחסים בינינו וההבנה ברמות היותר עמוקות שבינינו, יחסינו מתחזקים והרגשות שבונינו גם. טוב, אז מה אני מחפש פה? עזרה, כל סוג של עזרה - אם זה בעצה, אם בחומרים נלווים בנושא (אשמח לקבל אם יש), אם סתם בדברי עידוד ואם בכל דרך ראויה אחרת שיש בידיכן להציע. אשאיר את כתובת הדוא"ל שלי feel free to call any time [email protected] או [email protected] מודה לכולכן מראש, ואשמח לשמוע מכן. ד"א - נעים מאוד, לאוניד
אדבר ישר ולעניין, אך לא אקצר. ובכן, אני מקרה קצת מיוחד מאחר והנני בא כוחה של חברתי ואהובתי. ובכן עקב נסיבות כאלה ואחרות היא אינה יכולה לתקשר איתכן ישירות. אולי אתן קצת רקע על איך הגעתי לכאן. יום אחד בדרך לעבודה קראתי בעיתון אל עמותה של אמהות ללא אמהות והבנתי שזה משהו שיכול להיות מאוד טוב לחברתי. יצרתי קשר עם העמותה באמצעות הדוא"ל והנציגה של העמותה בין השאר הפנתה אותי לכאן, שוב כפי שפניתי לעמותה בתקווה לעזרה פונה גם אליכן. ובכן, חברתי איבדה את אה בגיל 17. אמה חלתה במחלת הסרטן כאשר היתה חברתי בת 16 ותוך שנה דעכה לעיניהם של שתי ילדיה (חברתי ואחיה). קשה לתאר את הטראומה שהם עברות ללא אדם שיתמוך בהם (האב היה ברקע, אך לו היתה באותה תקופה כבר משפחה חדשה, כך שלא היה בו תועלת ממש). השנה שלאחר מותה של אמה עברה מאוד קשה על חברתי, את אחיה נעזוב, הוא סיפור בפני עצמו. בכל מקרה לאחר שנה של דכאונות, דמעות, מצבי רוח, ומחשבות רעות למיניהן החליטה חברתי שהגיע זמן לשים לזה קץ - היא בכלל מתאפיינת באופי מאוד החלטי. ובכן כבר עכשיו אבהיר כי מדובר בחו"ל. חברתי החליטה לעזוב את עירה ולעבור אל דודתה בעיר הבירה. היא בחרה בשיטה של הסתגרות והנתקות מוחלטת מעברה ומכל הדברים והאנשים שהזכירו לה את כאבה. לא אגיד שלא הצליחה בכך - במקום החדש רכשה השכלה, חברים חדשים, חיים חדשים. הים היא כבר כמעט בת 25 ועד לא מזמן היתה מרוצה מחייה כמו שהם. ומה קרה לא מזמן אתן שואלות את עצמכן - לפני כמה זמן היא פגשה אותי. היחסים בינינו קיבלו צורה והתחזקו במהירות ואני במהירות הצלחתי לחדור למעמקי נפשה אליהם עוד איש לא הגיע, כנראה את הגברים האחרים לא כ"כ עניינה נשמתה... ככל שגיליתי פריטי מידע על חייה ועקבתי אחר התנהגותה, יכולתי יותר ויותר בבירור לחוש את הפצעים הפתוחים, שאפילו טרם נתאחו והפכו לצלקות, נותנים אותות בחייה. והכן התחלתי לעלות את מודעותה לנושא, לשבור אצלה את האשליה של "הכל בסדר בחיי", לנסות לקשר אותה שוב אל אביה ואחיה. טוב, אתן בטח שואלות מאיפה לי תובנות כאלה? ובכן, גם אני חויתי את האבדן שחויתן אתן - אמי נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתי בן 16. טוב אני רוצה לסכם את עיקר הבעיות שאני רואה אצל חברה שלי. קןדם כל זה ניתוק. היא כמו עץ שהעבירו אותו מקום למקום. החברים החדשים שלה אחלה, אבל הם תחליף עלוב לאבא ואח. סירוב מוחלט להתמודד עם העבר - היא טוענת כי התגברה על הנושא, אך בכל פעם שהנושא עולה היא נהיית מאוד רגישה. מתעצבנת בשניהה ומגיעה למצב כמעט היסטרי. דבר שלישי זה הצורה שהדבר התבטא על חייה האישיים - ובכן יחסיה עם גברים תמיד היו רופפים ולא החזיקו מעמד לאורך זמן, לא פעם הציעו לה נישואין ובכל פעם היא סירבה כי לא אהבה. מהבחינה הזאת אני שינוי מרענן בחייה. כפי שאמרתי החברה שלי תהיה בקרוב בת 25, אני לא מזמן בן 19
ודווקא בגלל היחודיות של היחסים בינינו וההבנה ברמות היותר עמוקות שבינינו, יחסינו מתחזקים והרגשות שבונינו גם. טוב, אז מה אני מחפש פה? עזרה, כל סוג של עזרה - אם זה בעצה, אם בחומרים נלווים בנושא (אשמח לקבל אם יש), אם סתם בדברי עידוד ואם בכל דרך ראויה אחרת שיש בידיכן להציע. אשאיר את כתובת הדוא"ל שלי feel free to call any time [email protected] או [email protected] מודה לכולכן מראש, ואשמח לשמוע מכן. ד"א - נעים מאוד, לאוניד
