אנא עיזרו לי!
אני גר בקראוון מעופש עם עוד 17 נפשות (חלק אחים שלי, חלק בני-דודים, אני לא בטוח מי זה מי), אנחנו אוכלים עכברושים, שותים מים משלוליות וישנים במגירות. אמא שלי קטועת גפיים ואוזניים ואבא שלי עובד כמנקה שולית-ארובות. מכיוון שאבא שלי עובד 21 שעות ביממה ואמא שלי לא יכולה לשמוע את הצעקות שלי (או ללכת לברר מאיפה הן באות), ומכיוון שאני הצעיר במשפחה, רק בן 7, האחים והבני-דודים שלי מתעללים בי יום-יום. הם מטביעים אותי פעמיים ביום בשירותים הכימיים שלנו (ואני אזכיר שמדובר בשירותים שמשמשים 17 נפשות שניזונות מעכברושים, כך שזה אפילו יותר גרוע ממה שזה נשמע), מחדירים לי מוטות ברזל חלודים לכל מיני נקבים ומכבים לי סיגריות על הרטוב של העין. קרן האור היחידה בגיהנום שנקרא החיים שלי הוא נערה גדולת שדיים מדנמרק, זדנקה שמה. פגשתי אותה כשגלשתי באינטרנט בשיעור מחשבים בבי"ס, ומאז אנחנו משוחחים שם פעמיים בשבוע (המורה לא מבינה מה אני מחזיק שם מתחת לשולחן). אני מאד רוצה שהיא תגיע לארץ ותרכב עלי, אבל היא לא מוכנה לטוס לארץ לפני שאני אשלח לה תמונה (אני נראה לא רע, אם מתעלמים מהצלקות שהאחים שלי סידרו לי). הבעיה היא שבבי"ס (וגם לא בוילה שפרצתי אליה ואני כותב ממנה כרגע) אין מצלמה, ולי אין כסף אפילו בשביל לקנות דפים ועפרונות כדי לצייר את עצמי. התקווה היחידה שלי היא לזכות במצלמת רשת במבצע של תפוז, אבל לשם כך אני זקוק לעזרתכם. אם לא תלכו
לקישור המצורף ותיתנו לי ציון 5 המצלמות עלולות להגיע לילדים שמנים עם חמאת בוטנים על הסנטר שגרים בכפר-שמריהו וישתמשו במצלמה בשביל לדבר עם הסבתא רבא שלהם מלונג איילנד או בשביל לעשות סייבר סקס עם ילדות גיבנות מדימונה. אנא מכם, אנשים טובים, עיזרו לי לשגל את זדנקה!
