מתוק 1 המקורי
New member
ארוע שחוויתי אתמול שלמזלי נגמר בשלום.דעתכם
שלום חברים. אתמול אחרי שחזרתי מאגף השיקום,התארגנתי בבית ובערב, לקראת השעה 2000,יצאתי לספורטן שנמצא בחדרה לא רחוק מהבית שלי,שמה שכנה שלי עודדה אותי לעשות התעמלות שהיא קצת קשה אך משחררת עצמות גב וכו'. הגעתי לאחר השעה שמונה שאלתי את הפקידה מה עם הקורס?היא בדקה ואמרה שזה הסתיים ב2000.בקיצור התפתחה שיחה על מה שקורה במדינה על היחסים בן האנשים,תרבות,חינוך,ואמרה שמתייחסים אליה לא טוב בגלל שהיא רוסיה ואם יש בעיה בספורטן מתנפלים עליה.בגלל שיש דימוי שלילי על הרוסים,זנות פשע שקר צביעות וכו' ואמרה גם שיש משהו בזה, לאחר שעה לערך עשיתי לבד קצת ספורט,עברתי לחדר אדים יבש,ישבתי שם מס דקות לפתע כבה האור,אמרתי לעצמי בטח נשרפה מנורה מיד יצאתי בפחד משם(קשה לי במקום סגור ועוד קטן)אמרתי שאצא ללובי אדווח על כך,עברתי למקלחת ותוך כדי סיבון,המים הופסקו,יצאתי מהתא ואמרתי לשלושה אנשים,מי סגר/משחק עם הברזים(חייב לציין שלדעתי המקום מתוחזק זוועה)ענו לי האיש שמנקה את המקלחות(נראה לי שהוא עם פיגור קל ואין לי חלילה כלפיו משהו שלילי להיפך,אני תומך ועוזר ומעודד אנשים כאילו ואפילו מתנדב בעמותות למינהם)סגר,שאלתי מה קרה?ענו לי שבעשר בדיוק(2200)הוא סוגר את המים.צעקתי אליו הוא בא ואמר שכך אמרו לו(החברה שהיו שם אמרו לו שאני חדש ולא מכיר את ההוראות),ביקשתי ממנו חמש דקות ואני אסיים מהר(,כולי עם סבון)אמר בסדר ופתח את המים,אחרי שתי דקות שאני שוטף את עצמי,כבא האור,נסגר המים,יצאתי מהתא בפחד וצרחתי,הצילו,הלו,הלו.חברה, חושך מצרים,לא מכיר את החדר,והוא חדר גדול עם כל מיני כניסות וחדרים צדדיים.עם עשרות ארונות גבוהים בקיצור לא חדר מרובע נקי.לפתע נדלקה אלומת אור שאלוקים שלח דרך אחת המכוניות שחנתה בחוץ,ניצלתי זאת למצוא את מקום ששמתי את התיק עם המגבת והבגדים,אספתי מהר,מה שיכולתי שלפתע המכונית זזה משם ושוב חושך מצרים,צרחתי שוב שאוליי מישהו ישמע אותי.ראיתי את סוף חיי,ראיתי את עצמי,שוכב ברצפה עד הבוקר,מת/חיי חשבתי על אימי ואחיותיי,הכל רץ בשבריר שניה,הפעם חוויתי את מה שמספרים אנשים שהיו במצבים שהרגישו את הסוף,הייתי בשוק לשניות,אמרתי לעצמי תרגע תזכור היכן היציאה תגיע לשם,תתפלל שלא נועלים את המקלחות,ניסיתי לזכור היכן הדלת,הגעתי לארון,לקחתי ימינה,נתקלתי עם הפנים בפינה של קיר כאשר אני מגשש עם שני היידים לצדדים ומתקדם לאט,למזלי מצאתי את הפרוסדור הצר והתפללתי שזו הדרך החוצה ולא לאחד הכוכים,אני נוגע בדלת מחפש את הידיד,לא מצאתי,ליטפתי את הדלת לכל הרוחב ותפסתי בכנף הדלת ומשכתי,הדלת נפתחה,קצת אור ביציאה החוצה מרחק עשרה מטר ממני,אני רואה את השרת,אני פונה אליו בקול ובכעס אומר לו,אתה ידעת שאני בפנים מדוע סגרת את המים והאור,ענה לי אני את המים רק סגרתי ואת האור הפקידה,תוך כדי הדיבור יוצאת הפקידה מחדר החשמל,ואני פונה אליה ואומר תגידי את נורמלית?לפני שעה דיברת אחרת,מה קרה לך יכולתי למות שמה,מה את לא בודקת אם נשאר איש?היא צעקה עליי ואמרה זו בעיה שלך,אתה צריך לדעת שבעשר בדיוק צריכים להיות בחוץ ואני לא מחכה וסוגרת הכל,אמרתי לה שאין לי שעון ובסך הכל 2205 עכשיו,היכן האחריות שלך,היית מוכנה להרוג אותי בגלל זה,את יודעת שזה לא בסדר,הייתי יכול למות,אם לא היתה מכונית בחניה בבוקר היית מוצאת גוויה וזה לא מעניין אותך?חברה,אל תשכחו שאני ערום,מגבת בקושי על מותניי מתחת אין כלום,יש אחת על המגבת,השניה אוחזת בתיק ובבגדים,שחלק נפל לי וצעקה אליי שנפל לי משהו,אני חוזר ומרים,לא זוכר אם נשאר משהו מאחוריי,יצאתי רטוב אל החניה,לא לבוש,קור אימים,עצוב,מושפל,מדוכא, שאפילו להתלבש לא איפשרה לי,הכל היה כמו בחלום.עליתי לרכב,יושב קפוא מס דקות,תמונות מתחילות לחדור ולהבין היכן הייתי.שוק מלא,התנעתי את הרכב ונסעתי לאט לאט הביתה,התמונות של ההתקלות עם המחבלים ב"שכם" עולה מולי,אני מתכווץ,נכנס לכוננות ספיגה,אני מתחיל לבכות,מגיע הביתה,נכנס לחניה הפרטית סוגר את האוטו,נכנס מהר הביתה סוגר טוב את הבית.קורא לכלב המיוחד שלי שיבוא ליידי וישמור עליי. מתחיל להתנגב,לובש בגדים,מכין לי שתיה,מנסה להרגע ולהסיט מחשבות רעות. עליתי לחדר השינה למעלה,הכלב איתי כמו בכל פעם,אני מנסה להרדם,לא מצליח המחשבות התמונות של אז עולות ואני מתחיל לשחזר ולחוות את מה שעברתי באותו ערב,ראיתי את עצמי מנסה למצוא את היציאה.חוטף מכה בראש,נופל לרצפה בכאב,מתעלף ועובר לעולם אחר,פתאום אני קופץ מהמיטה בפחד.לא מבין היכן אני.יורד לסלון ומוסיף עוד כמות של כדורים ובולע אותם,חוזר לחדר שוגב מסתכל על השעון השעה רבע לשלוש,מנסה לעבוד על עצמי,נרדם מתעורר שכולי רטוב,השעה חמש. יורד למטה,עושה לי קפה,מדליק טיוי ומחכה לשחר שיעלה,להוציא את הכלב לסיבוב.באתם רגעים,רציתי להעלות על הכתב את הארוע ולשלוח אותו למנהל הספורטן,לשאול אותו,האם זו האחריות שלו ומה היה עושה אם בבוקר היה מוצא אותי מת או פצוע?לבקש ממנו להפסיק את המנוי(הוא לשנה ובחצי שנה האחרונה,הייתי רק חודש אחד)להשיב לי את כספי כי לשם לא אכנס,ניסיתי לדמיין שאני חוזר לשם ומיד התמונה שמה שעברתי יכול לחזור שוב,מיד נסוגתי מזה אמרתי פעם אחת ניצלים והחלטתי שאני לא חוזר לשם.אני ממשיך לתכנן את המכתב ומבקש(הכל רק בראש,אני מנהל שיחה איתו בכאילו)ממנו תגובה בכתב כי אני יודע שבדיבור אני יכול למעוד לא שאני טוב בניסוח,אין לי בטחון,אני חושב ובנתיים גם מרגיש שכאילו זה לא היה,נראה לי שהמנגנון של ההלם לא הפנים או שהפנים ויום אחד זה יצא בגדול,אני מזה מבולבל. חברים אני צריך את עזרתכם,תמיכה,ואיך אני עושה את זה,חשבתי לערב משטרה,כי זה יכול לקרות למישהו אחר.רציתי לפרסם את זה בעיתון המקומי אוליי מישהו עבר את זה ויש כאן מחדל מסוכן. אני מסתובב סהרורי,לא מוצא את עצמי.מה דעתכם?
שלום חברים. אתמול אחרי שחזרתי מאגף השיקום,התארגנתי בבית ובערב, לקראת השעה 2000,יצאתי לספורטן שנמצא בחדרה לא רחוק מהבית שלי,שמה שכנה שלי עודדה אותי לעשות התעמלות שהיא קצת קשה אך משחררת עצמות גב וכו'. הגעתי לאחר השעה שמונה שאלתי את הפקידה מה עם הקורס?היא בדקה ואמרה שזה הסתיים ב2000.בקיצור התפתחה שיחה על מה שקורה במדינה על היחסים בן האנשים,תרבות,חינוך,ואמרה שמתייחסים אליה לא טוב בגלל שהיא רוסיה ואם יש בעיה בספורטן מתנפלים עליה.בגלל שיש דימוי שלילי על הרוסים,זנות פשע שקר צביעות וכו' ואמרה גם שיש משהו בזה, לאחר שעה לערך עשיתי לבד קצת ספורט,עברתי לחדר אדים יבש,ישבתי שם מס דקות לפתע כבה האור,אמרתי לעצמי בטח נשרפה מנורה מיד יצאתי בפחד משם(קשה לי במקום סגור ועוד קטן)אמרתי שאצא ללובי אדווח על כך,עברתי למקלחת ותוך כדי סיבון,המים הופסקו,יצאתי מהתא ואמרתי לשלושה אנשים,מי סגר/משחק עם הברזים(חייב לציין שלדעתי המקום מתוחזק זוועה)ענו לי האיש שמנקה את המקלחות(נראה לי שהוא עם פיגור קל ואין לי חלילה כלפיו משהו שלילי להיפך,אני תומך ועוזר ומעודד אנשים כאילו ואפילו מתנדב בעמותות למינהם)סגר,שאלתי מה קרה?ענו לי שבעשר בדיוק(2200)הוא סוגר את המים.צעקתי אליו הוא בא ואמר שכך אמרו לו(החברה שהיו שם אמרו לו שאני חדש ולא מכיר את ההוראות),ביקשתי ממנו חמש דקות ואני אסיים מהר(,כולי עם סבון)אמר בסדר ופתח את המים,אחרי שתי דקות שאני שוטף את עצמי,כבא האור,נסגר המים,יצאתי מהתא בפחד וצרחתי,הצילו,הלו,הלו.חברה, חושך מצרים,לא מכיר את החדר,והוא חדר גדול עם כל מיני כניסות וחדרים צדדיים.עם עשרות ארונות גבוהים בקיצור לא חדר מרובע נקי.לפתע נדלקה אלומת אור שאלוקים שלח דרך אחת המכוניות שחנתה בחוץ,ניצלתי זאת למצוא את מקום ששמתי את התיק עם המגבת והבגדים,אספתי מהר,מה שיכולתי שלפתע המכונית זזה משם ושוב חושך מצרים,צרחתי שוב שאוליי מישהו ישמע אותי.ראיתי את סוף חיי,ראיתי את עצמי,שוכב ברצפה עד הבוקר,מת/חיי חשבתי על אימי ואחיותיי,הכל רץ בשבריר שניה,הפעם חוויתי את מה שמספרים אנשים שהיו במצבים שהרגישו את הסוף,הייתי בשוק לשניות,אמרתי לעצמי תרגע תזכור היכן היציאה תגיע לשם,תתפלל שלא נועלים את המקלחות,ניסיתי לזכור היכן הדלת,הגעתי לארון,לקחתי ימינה,נתקלתי עם הפנים בפינה של קיר כאשר אני מגשש עם שני היידים לצדדים ומתקדם לאט,למזלי מצאתי את הפרוסדור הצר והתפללתי שזו הדרך החוצה ולא לאחד הכוכים,אני נוגע בדלת מחפש את הידיד,לא מצאתי,ליטפתי את הדלת לכל הרוחב ותפסתי בכנף הדלת ומשכתי,הדלת נפתחה,קצת אור ביציאה החוצה מרחק עשרה מטר ממני,אני רואה את השרת,אני פונה אליו בקול ובכעס אומר לו,אתה ידעת שאני בפנים מדוע סגרת את המים והאור,ענה לי אני את המים רק סגרתי ואת האור הפקידה,תוך כדי הדיבור יוצאת הפקידה מחדר החשמל,ואני פונה אליה ואומר תגידי את נורמלית?לפני שעה דיברת אחרת,מה קרה לך יכולתי למות שמה,מה את לא בודקת אם נשאר איש?היא צעקה עליי ואמרה זו בעיה שלך,אתה צריך לדעת שבעשר בדיוק צריכים להיות בחוץ ואני לא מחכה וסוגרת הכל,אמרתי לה שאין לי שעון ובסך הכל 2205 עכשיו,היכן האחריות שלך,היית מוכנה להרוג אותי בגלל זה,את יודעת שזה לא בסדר,הייתי יכול למות,אם לא היתה מכונית בחניה בבוקר היית מוצאת גוויה וזה לא מעניין אותך?חברה,אל תשכחו שאני ערום,מגבת בקושי על מותניי מתחת אין כלום,יש אחת על המגבת,השניה אוחזת בתיק ובבגדים,שחלק נפל לי וצעקה אליי שנפל לי משהו,אני חוזר ומרים,לא זוכר אם נשאר משהו מאחוריי,יצאתי רטוב אל החניה,לא לבוש,קור אימים,עצוב,מושפל,מדוכא, שאפילו להתלבש לא איפשרה לי,הכל היה כמו בחלום.עליתי לרכב,יושב קפוא מס דקות,תמונות מתחילות לחדור ולהבין היכן הייתי.שוק מלא,התנעתי את הרכב ונסעתי לאט לאט הביתה,התמונות של ההתקלות עם המחבלים ב"שכם" עולה מולי,אני מתכווץ,נכנס לכוננות ספיגה,אני מתחיל לבכות,מגיע הביתה,נכנס לחניה הפרטית סוגר את האוטו,נכנס מהר הביתה סוגר טוב את הבית.קורא לכלב המיוחד שלי שיבוא ליידי וישמור עליי. מתחיל להתנגב,לובש בגדים,מכין לי שתיה,מנסה להרגע ולהסיט מחשבות רעות. עליתי לחדר השינה למעלה,הכלב איתי כמו בכל פעם,אני מנסה להרדם,לא מצליח המחשבות התמונות של אז עולות ואני מתחיל לשחזר ולחוות את מה שעברתי באותו ערב,ראיתי את עצמי מנסה למצוא את היציאה.חוטף מכה בראש,נופל לרצפה בכאב,מתעלף ועובר לעולם אחר,פתאום אני קופץ מהמיטה בפחד.לא מבין היכן אני.יורד לסלון ומוסיף עוד כמות של כדורים ובולע אותם,חוזר לחדר שוגב מסתכל על השעון השעה רבע לשלוש,מנסה לעבוד על עצמי,נרדם מתעורר שכולי רטוב,השעה חמש. יורד למטה,עושה לי קפה,מדליק טיוי ומחכה לשחר שיעלה,להוציא את הכלב לסיבוב.באתם רגעים,רציתי להעלות על הכתב את הארוע ולשלוח אותו למנהל הספורטן,לשאול אותו,האם זו האחריות שלו ומה היה עושה אם בבוקר היה מוצא אותי מת או פצוע?לבקש ממנו להפסיק את המנוי(הוא לשנה ובחצי שנה האחרונה,הייתי רק חודש אחד)להשיב לי את כספי כי לשם לא אכנס,ניסיתי לדמיין שאני חוזר לשם ומיד התמונה שמה שעברתי יכול לחזור שוב,מיד נסוגתי מזה אמרתי פעם אחת ניצלים והחלטתי שאני לא חוזר לשם.אני ממשיך לתכנן את המכתב ומבקש(הכל רק בראש,אני מנהל שיחה איתו בכאילו)ממנו תגובה בכתב כי אני יודע שבדיבור אני יכול למעוד לא שאני טוב בניסוח,אין לי בטחון,אני חושב ובנתיים גם מרגיש שכאילו זה לא היה,נראה לי שהמנגנון של ההלם לא הפנים או שהפנים ויום אחד זה יצא בגדול,אני מזה מבולבל. חברים אני צריך את עזרתכם,תמיכה,ואיך אני עושה את זה,חשבתי לערב משטרה,כי זה יכול לקרות למישהו אחר.רציתי לפרסם את זה בעיתון המקומי אוליי מישהו עבר את זה ויש כאן מחדל מסוכן. אני מסתובב סהרורי,לא מוצא את עצמי.מה דעתכם?
