הודעה משמחת - סאטורי
הייתי רוצה להפסיק לרגע את הדיון על הנחיצות בהחלפתו של הארי כמנהל פורום כדי להודיע לכם בשמחה שקיבלתי סאטורי. נו , מדברים כל כך הרבה על מדיטציה ובסוף רואים את התוצאות.... (דרול היה הורג אותי אלמלא הארי חסם אותו) אז ככה , אני רוצה לתאר את התהליך שעברתי לפני שעתיים וחצי בערך כדי שתהיה כאן עדות מדוייקת ככל הניתן לתהליך הזה , שמעט מאוד אנשים חווים אותו. זה התחיל סתם ככה כשדודה שלי התקשרה (בערך בשעה שבע). אני לא כל כך אוהב לדבר איתה בדרך כלל כי היא זקנה ולא הכי מעניינת (נהיה לי כ"כ רע לכתוב את זה אבל התיעוד! התיעוד!) טוב אז התחלתי להתעניין מאוד במה שהיא אומרת , התחלתי לתחקר אותה על מצב בריאותה ובריאותו של בעלה . זה התדרדר מהר מאוד למין מצב כזה שאני שרתי לה שירי אהבה והיא תהתה בקול רם אם לא הגיע הזמן לאשפז אותי. בשלב הזה עדיין לא הרגשתי משהו מיוחד למרות שההתנהגות שלי באמת חרגה מכל מה שנחשב לסביר. אחר כך יצאתי החוצה והתחלתי למחוא כפיים לכמה ערבים שעסקו בזיפות הכביש. המשכתי בדרך ופתאום ראיתי שיח וורדים לבנים. רצתי אליו וליטפתי את עלי הכותרת כשאני מקפיד לקרוא להם בשמות חיבה כמו "בושבושים" ו"קרבושים". בשלב הזה עברה לידי חיילת חמושה ואני התפעלתי בקול רם מהרובה שלה . אמרתי "יו איזה רובה חמוד!" ו"כמה שהוא יפה , ענוג, זך ואצילי" (נשבע לכם) ואז התחלתי להרגיש את זה , בדיוק כפי שדרול תאר את זה בהודעה שלו "על ההארה". שינוי מהותו של המבנה האנרגטי של האדם ואיפה? בדיוק בצ'אקרת הלב , אנאהטה צ'אקרה. איזו הרגשה! כאילו מתוך הלב צמחו לי ענפים אל תוך הזרועות ופרחים עלו ופרחו לי מתוך המרפקים. הלילה הפך לזוהר וראיתי שני אלקפטוסים שהקיפו עמוד תאורה ויכולתי לשמוע אותם שרים, את האקלפטוסים. אחר כך עברתי ליד בית קפה והתיישבתי ליד שולחן שבדיוק התפנה ואכלתי מה שנשאר מהארוחה שם, (בעיקר זיתים). הכל היה זהוב מבריק וכל האנשים והנשים נראו כ"כ יפים , חכמים אמיצים. כל כך אהבתי אותם , פתאום. ואז צחקתי. סיפרתי לעצמי סיפורים על כל מיני דברים עצובים שקרו לי שהייתי ילד והכל כאילו נסלח , ונשכח ונשלם והושלם. והאושר... אין מילים. טהור , מרוכז וכל כך חי. הכפיות והכסות כאילו קמו לחיים , כאילו מימשו איזה פוטנציאל סודי. כל נשימת אוויר הייתה מתוקה כמו מילק שייק. נהניתי רק מלטעום את האוויר וללקק אותו. אלוהים אדירים. אני מתאר לעצמי שזו לא הייתה אותה התפוצצות כללית גלובלית של כל המבנה האנרגטי המכאני. זה אולי מה שכינה בארס בשם "קריסה מקומית" עכשיו במערבולת קשה לי להרגיש את הצ'אקרות האחרות. בכל מקרה , תועפות הרים. אז אני חושב שזה יום גדול לא רק לי , אלא גם לכל פורום מדיטציה . כל כך הרבה מדברים כאן על ההארה והנה חוויה אוטנטית. אפילו לפני חמש דקות כשירדתי לזרוק את הזבל הרגשתי את הרוח מלטפת אותי ולליטוף הזה היה מגע של אור, הוא פשוט זהר מתחת לעור הפנים שלי , זאת הייתה התחושה שלי. כשדבר כזה קורה , השאלה היחידה שמנצנצת היא "במה זכיתי?" "איך נעשיתי ראוי לכל החסד הזה?" היקום מצידו מחייך. אין לו תשובות שניתן לצטט. טוב אני מרגיש אני מוכן לישון. רק רציתי להגיד לך הארי , שאתה בובון מקורזל וחמוד ואני אוהב אותך מאוד. אני פשוט חושב שניהול הפורום לא טוב לך. הוא עול , הוא מכניס אותך למצבים שמעוותים שלא טובים לך. אני חושב שלטובתך אתה צריך להתפטר , אתה תחוש הקלה. טוב. תודה לכולכם אתם נפלאים , לילה טוב. ברכות , אור.
הייתי רוצה להפסיק לרגע את הדיון על הנחיצות בהחלפתו של הארי כמנהל פורום כדי להודיע לכם בשמחה שקיבלתי סאטורי. נו , מדברים כל כך הרבה על מדיטציה ובסוף רואים את התוצאות.... (דרול היה הורג אותי אלמלא הארי חסם אותו) אז ככה , אני רוצה לתאר את התהליך שעברתי לפני שעתיים וחצי בערך כדי שתהיה כאן עדות מדוייקת ככל הניתן לתהליך הזה , שמעט מאוד אנשים חווים אותו. זה התחיל סתם ככה כשדודה שלי התקשרה (בערך בשעה שבע). אני לא כל כך אוהב לדבר איתה בדרך כלל כי היא זקנה ולא הכי מעניינת (נהיה לי כ"כ רע לכתוב את זה אבל התיעוד! התיעוד!) טוב אז התחלתי להתעניין מאוד במה שהיא אומרת , התחלתי לתחקר אותה על מצב בריאותה ובריאותו של בעלה . זה התדרדר מהר מאוד למין מצב כזה שאני שרתי לה שירי אהבה והיא תהתה בקול רם אם לא הגיע הזמן לאשפז אותי. בשלב הזה עדיין לא הרגשתי משהו מיוחד למרות שההתנהגות שלי באמת חרגה מכל מה שנחשב לסביר. אחר כך יצאתי החוצה והתחלתי למחוא כפיים לכמה ערבים שעסקו בזיפות הכביש. המשכתי בדרך ופתאום ראיתי שיח וורדים לבנים. רצתי אליו וליטפתי את עלי הכותרת כשאני מקפיד לקרוא להם בשמות חיבה כמו "בושבושים" ו"קרבושים". בשלב הזה עברה לידי חיילת חמושה ואני התפעלתי בקול רם מהרובה שלה . אמרתי "יו איזה רובה חמוד!" ו"כמה שהוא יפה , ענוג, זך ואצילי" (נשבע לכם) ואז התחלתי להרגיש את זה , בדיוק כפי שדרול תאר את זה בהודעה שלו "על ההארה". שינוי מהותו של המבנה האנרגטי של האדם ואיפה? בדיוק בצ'אקרת הלב , אנאהטה צ'אקרה. איזו הרגשה! כאילו מתוך הלב צמחו לי ענפים אל תוך הזרועות ופרחים עלו ופרחו לי מתוך המרפקים. הלילה הפך לזוהר וראיתי שני אלקפטוסים שהקיפו עמוד תאורה ויכולתי לשמוע אותם שרים, את האקלפטוסים. אחר כך עברתי ליד בית קפה והתיישבתי ליד שולחן שבדיוק התפנה ואכלתי מה שנשאר מהארוחה שם, (בעיקר זיתים). הכל היה זהוב מבריק וכל האנשים והנשים נראו כ"כ יפים , חכמים אמיצים. כל כך אהבתי אותם , פתאום. ואז צחקתי. סיפרתי לעצמי סיפורים על כל מיני דברים עצובים שקרו לי שהייתי ילד והכל כאילו נסלח , ונשכח ונשלם והושלם. והאושר... אין מילים. טהור , מרוכז וכל כך חי. הכפיות והכסות כאילו קמו לחיים , כאילו מימשו איזה פוטנציאל סודי. כל נשימת אוויר הייתה מתוקה כמו מילק שייק. נהניתי רק מלטעום את האוויר וללקק אותו. אלוהים אדירים. אני מתאר לעצמי שזו לא הייתה אותה התפוצצות כללית גלובלית של כל המבנה האנרגטי המכאני. זה אולי מה שכינה בארס בשם "קריסה מקומית" עכשיו במערבולת קשה לי להרגיש את הצ'אקרות האחרות. בכל מקרה , תועפות הרים. אז אני חושב שזה יום גדול לא רק לי , אלא גם לכל פורום מדיטציה . כל כך הרבה מדברים כאן על ההארה והנה חוויה אוטנטית. אפילו לפני חמש דקות כשירדתי לזרוק את הזבל הרגשתי את הרוח מלטפת אותי ולליטוף הזה היה מגע של אור, הוא פשוט זהר מתחת לעור הפנים שלי , זאת הייתה התחושה שלי. כשדבר כזה קורה , השאלה היחידה שמנצנצת היא "במה זכיתי?" "איך נעשיתי ראוי לכל החסד הזה?" היקום מצידו מחייך. אין לו תשובות שניתן לצטט. טוב אני מרגיש אני מוכן לישון. רק רציתי להגיד לך הארי , שאתה בובון מקורזל וחמוד ואני אוהב אותך מאוד. אני פשוט חושב שניהול הפורום לא טוב לך. הוא עול , הוא מכניס אותך למצבים שמעוותים שלא טובים לך. אני חושב שלטובתך אתה צריך להתפטר , אתה תחוש הקלה. טוב. תודה לכולכם אתם נפלאים , לילה טוב. ברכות , אור.
