הודעה למיכל

[לונגל]

הודעה למיכל

היי מיכל. תודה על העזרה והתגובות שלך , אני קוראת אותן בעיון ומתייחסת אליהם ברצינות רבה אני מודה לך על העזרה , את באמת עוזרת ונראה שיש לך נסיון רב!!! מיכל הייתי רוצה לשאול שאלה נוספת ברשותך מה אני עושה כשהבן שלי בן השנתיים וצי אומר שהוא לא רוצה ללכת לאבא אתמול למשל אביו בא לקחת אותו מהגן וביקשתי מהמטפלות לשים עין איך הוא הולך אליו בסוף היום נמסר לי שכאשר הודיעו לו שאבא בא הוא רץ והתחבא אני התקשרתי לאבא ושאלתי מה קורה? אמרתי שאני דואגת , שאני לא מבינה מה קורה בינכם שאני מרגישה שהילד כועס וכו' האבא ניסה להרגיע אותי וכאשר הילד חזר הוא חזר עם עבודת יצירה שעשה עם אביו וחזר בסדר ואפילו שמח מצד אחד אני יודעת שהאבא משתדל וכו' מצד שני הוא אדם קצת קשה ומציב גבולות אולי אפילו מעניש ואם הבן שלי בבית שלי מלך הבית אצל אביו הוא מרגיש פחות במרכז איך אני בודקת מה קורה? האם הכל בסדר? ומה היית חושבת על מצב כזה שהילד רץ להתחבא כשאבא בא לקחת אותו מהגן? תודה מראש

 

[מוטי פלדמן]

הצבת גבולות דבר מבורך ובנושא זה שלבו ידיים

תראי לונגל לילדים יש תכונה להיות מניפולטיביים ובייחוד להורים גרושים כשילד מתנהג לא לעניין ראוי ומקובל להציס לו סנקציה קרי מחשב,ממתקים, בגיל מסויים דמי כיס וכו' וכו' עכשיו בתקופת העונש הילד מעדיף לעשות מניפולצייה ואז בזמן העונש להיות אצלך בואי נאמרשאת תבטלי לו את העונש שערכאת ערעור את כאימו ומשמורנית צריכה לעמוד בקו אחד עם אביו ויותר טוב שהילד יבכה קצת עכשיו וידע מה מותר ומה אסור טוב ןרע על מנת שיהיה ילד טוב יותר אני מחזק את ידי אביו שכן גם בתורה כתוב" איש אימו ואביו תיראו " דמות האב כראש משפחה הינו הסמכות העליונה וכשיש גירושין מצב זה מתערער והילד הופך למניפולטיבי ולעתים מנסה לסחוט את הוריו ( אם לא תיתן לי או תתני לי אלך לצד ב') גם כשאני הענשתי את בני אז בני התחנף יותר לאימו כך גם נהג לצערי בנה סופו של יום בני למד לקח על גבו של אחיו שלהיות רע זה לא משתלם סיכומו של עניין שלבי ידיים ותסמכי על האב ובעניין הגבולות גבי אותו "יותר טוב יבכה עכשיו מאשר תבכו חלילה בעתיד " לו חלילה יגיע לידי הרוווחה מיכל הלוי מוזמנת להגיב על הודעה זו

 

[מיכל דחוח הלוי]

על לא דבר

אני מכירה את התופעה שילדים לא רוצים ללכת לאב כשהוא מגיע, זה בגלל שלא נוח להם לשנות "תנוחה" בדיוק באותו הרגע. הם נמצאים במצב מסויים: משחק, צפיה בטלוויזיה, איזו שגרה בבית ופתאום בא האב ולוקח אותם. המעבר מבית לבית, ממקום למקום, ממצב אחד לשני גורם להם עוגמת נפש, חוסר נוחות ואולי גם חוסר ביטחון. ילדים לא אוהבים לנדוד. אבל זה המצב אצל הורים גרושים ואין מה לעשות. הילדים שלנו ילמדו לחיות עם מציאות כזו ובסוף כולנו ניווכח שהשד לא נורא כל כך. יש מצבים בהם האב מצלצל הביתה או בא לקחת אפילו מביתך והילד עסוק בטלוויזיה או עם חברים ואומר לאב: לא רוצה לדבר איתך, לא רוצה לבוא איתך. טעות לפרש את הילד כאילו הוא לא אוהב את האב או לא רוצה לשהות במחיצתו. הילד פשוט לא רוצה שיפריעו לו באמצע העניינים שלו. בינינו, גם אם הילד היה מעט לא מרגיש טוב הייתי שולחת אותו אל אביו. שהילד ילמד שהאב הוא אביו תמיד והאב חייב לטפל בו גם בזמני מחלה. זה חינוך טוב גם לאב שילמד גם הוא בדיוק את אותם הדברים. אל תנסי לעטוף את הילד בצמר גפן. ככל שתראי לו שאת בוטחת והחלטית, הילד יסתגל מהר יותר להחלטות שלך ולדרישותייך ולא יישארו לו צלקות מתקופת המעבר הזו או בכלל מאורח החיים של ילדים להורים פרודים. אם הילד רץ ומתחבא, תשאלי אותו מה קרה ותסבירי לילד שהוא צריך ללכת אל אביו מסיבה פשוטה - הוא אביו. הסבירי לילד שגם אביו נעלב כשהילד מראה סימני דחיה לאב. שהילד יקפיד לשמור על כבוד אביו, זה יעזור גם לך, כך הוא ילמד גם לשמור על כבודך. ם הילד יקלוט מההתנהגות שלך שאת לא מתרגשת מתירוצים, שההסברים שלו לא ממש משכנעים אותך, הוא אמור להפסיק או להמעיט מאוד את סימני הדחיה הזו. הילד לא חייב להיות במרכז תמיד ובכל מקום. זה דווקא טוב שיש גישות שונות בין ההורים. את תוכלי להיעזר באב בשנים הבאות כשתרצי לאכוף על בנך איזה עניין ותיווכחי לראות שלך אין מספיק שליטה עליו. אז זה דווקא טוב לשמר גם התנהגות קשוחה יותר. אם המצב חמור ועוברים על הילד מצבים קשים עם האב, הילד בודאי יוציא זאת כשאת תשוחחי עימו, אבל לא עושה רושם שזה המקרה אצלך. בהצלחה ואת מוזמנת שוב.

 

[מוטי פלדמן]

בלי להעליב שכחת להתייחס לפרק הגבולות

האם טוענת גם לגבולות ששכחת