אז אשיר... "מתחת לסלע צומחת לה סוניה וסוניה נחמדת מאד".
אתה יודע... לפני שנולד ילד, אתה יושב ותוהה עם עצמך "איזה שם אעניק לו"?
ואז, או שאתה בוחר בשם שגור, מתוך בנק שמות מוכר וידוע, או שאתה מנסה
"להמציא" ולחדש. וככה נולד חצב, וככה נולדה לה ילדה בשם יובל (או אפילו משי),
או ילד בשם נטע. ובכל זאת ולמרות הכל, לא הומצאה כאן מילה.
ולמן אותו רגע, יופיעו עוד ילדים 'חוצבים' ועוד בנות השואפות להתמזג עם נהר, ו/או
ילדים, שיישאו שמות של אריגים...
אלא ששוב, נעשה כאן שימוש בשמות קיימים. כי חצב קיים בטבע, ויובל תמיד זרם.
דווקא נטע, שאמור להיות זכר, הפך לשמש כשם לבנות... ו.. התרגלנו. אז כשמופיע
בן שנושא את השם הזה, מרימים קצת גבה.
אולי הכינוי שבחרתי, הייתה בו מקוריות מסויימת, כי ככל שידוע לי, אין עוד מישהו
שבחר בכזה, הן אם ככינוי והן אם כשם. אבל הבה ולא ניכנס ל"מה הביאני לכך".
סיפור ארוך, וזהו. אז החלטתי לחזור למקור. משה. די לי בכך.