אשת השמש האדומה
New member
הודעה חסרת פואנטה
הציפרלקס נגמר.
במשך השנים בהן אני נוטלת את התרופה אמי
היתה הבלעדית שהתעסקה עם הוצאת המרשמים והרכישה.
והנה נגמר לי
נאלצתי ללכת למרפאה להוציא לעצמי.
אמא שלי מתגוררת במרחק 7 שעות ממני,
כמו גם רופא המשפחה שלי
דדתי בשיער פרוע עם מכנס של העבודה (דגמח חסר צורה)
ונעלי גולדה וגופיה עם מחשוף עמוק,
כזו שקיבלתי ממישהו שמצא אותה ברחוב.
הייתי אחר לילה נטול שינה.
נכנסתי לחדר הרופא והוא קיבל אותי בחיוך חם.
ישבתי מולו והוא הביט לי בעיניים.
אמרתי לו שאני בסך הכל זקוקה למרשם וזהו.
הייתי בטוחה שהוא יתקתק אותי בשתי דקות,
ישלח אותי לתחנה הבאה- בית המרקחת.
אבל הוא דיבר איתי. לא אליי. איתי.
והוא נתן לי להתנחם בתוך העיניים שלו.
הוא דיבר איתי בכנות, סבלנות, אהדה, בעניין אמיתי.
הוא לרגע אחד הצליח להכיל את כל הכאבים והפחדים.
הוא אהב אותי ברגע ההוא.
קשה לי אפילו להסביר את זה.
התחושה המרגיזה והמוכרת שאני עוד פציינטית מיני רבים
שמתדבקים על דלתו- לא היה ולו לרגע.
להיפך. הרגשתי שהוא מתמסר אליי בכל כולו
ומאפשר לי לתפוס מקום וזמן בחלל של המשרד שלו.
ואני רוצה לחלוק את החוויה הזו ואני יודעת
שאתן תצליחו להבין אותי.
הציפרלקס נגמר.
במשך השנים בהן אני נוטלת את התרופה אמי
היתה הבלעדית שהתעסקה עם הוצאת המרשמים והרכישה.
והנה נגמר לי
נאלצתי ללכת למרפאה להוציא לעצמי.
אמא שלי מתגוררת במרחק 7 שעות ממני,
כמו גם רופא המשפחה שלי
דדתי בשיער פרוע עם מכנס של העבודה (דגמח חסר צורה)
ונעלי גולדה וגופיה עם מחשוף עמוק,
כזו שקיבלתי ממישהו שמצא אותה ברחוב.
הייתי אחר לילה נטול שינה.
נכנסתי לחדר הרופא והוא קיבל אותי בחיוך חם.
ישבתי מולו והוא הביט לי בעיניים.
אמרתי לו שאני בסך הכל זקוקה למרשם וזהו.
הייתי בטוחה שהוא יתקתק אותי בשתי דקות,
ישלח אותי לתחנה הבאה- בית המרקחת.
אבל הוא דיבר איתי. לא אליי. איתי.
והוא נתן לי להתנחם בתוך העיניים שלו.
הוא דיבר איתי בכנות, סבלנות, אהדה, בעניין אמיתי.
הוא לרגע אחד הצליח להכיל את כל הכאבים והפחדים.
הוא אהב אותי ברגע ההוא.
קשה לי אפילו להסביר את זה.
התחושה המרגיזה והמוכרת שאני עוד פציינטית מיני רבים
שמתדבקים על דלתו- לא היה ולו לרגע.
להיפך. הרגשתי שהוא מתמסר אליי בכל כולו
ומאפשר לי לתפוס מקום וזמן בחלל של המשרד שלו.
ואני רוצה לחלוק את החוויה הזו ואני יודעת
שאתן תצליחו להבין אותי.
