הוא שוב עוזב
הוא עוזב שוב. שנתיים מאז הפעם הקודמת, אלא שאז הייתי חודש אחרי לידה, כואבת פצועה ובעיקר המומה. בכיתי, התחננתי ועשיתי הכל כדי שיחזור והוא חזר. זה לא היה אותו הדבר מאותו רגע ואליו. שנתיים עברו והפצע לא הגליד, מקסימום נקרשה המעטפת החיצונית. בפנים הכל נשאר קרוע ובלתי ניתן לאיחוי. עכשיו, היא כבר כמעט בת שלוש והוא שוב עוזב. הפעם הוא צודק - אנו מתפשרים. חיים ביחד אבל כל אחד לבד- בשביל הילדים. כדי לשמור על התא המשפחתי. אני, זו שתמיד אמרה שבשביל ילדים לא נשארים יחד, הייתי מוכנה להקריב את האושר האישי שלי רק כדי שיזכו לראות תא משפחתי שלם, גם אם לא מושלם. לא תמצאו אצלנו צעקות, מריבות וחילופי גידופים - אנו מעבר לזה - בשלב האדישות השקטה, חוסר ציפיות הדדי ועל כן הכל נראה כאילו על מי מנוחות. ועכשיו גם זה נגמר. לא יכולה להאשים אותו אולי רק לברך אותו שגאל אותי מלבטי. שהכריח אותי לעשות את הצעד שלא היה לי אומץ לעשותו בעצמי. הפעם אתן לו ללכת. קשה לי עד מאוד. אנו כמעט 15 שנה יחד ועוד לא מלאו לנו 35 שנים כל אחד.אנו חברים מהתיכון ולא יודעים איך לחיות האחד בלי השני.לא רוצה להיות איתו אבל לא יודעת איך נראים החיים בלעדיו. זה הקושי האמיתי - להתמודד עם החלל שנפער. עם הריק שנשאר מאחור. מספרת לכם כי עוד לא סיפרתי למשפחתי ולחברי. הפעם אתמודד עד הסוף לבד -אספר רק כשהכל יגמר ויחתם. כך יותר טוב.
הוא עוזב שוב. שנתיים מאז הפעם הקודמת, אלא שאז הייתי חודש אחרי לידה, כואבת פצועה ובעיקר המומה. בכיתי, התחננתי ועשיתי הכל כדי שיחזור והוא חזר. זה לא היה אותו הדבר מאותו רגע ואליו. שנתיים עברו והפצע לא הגליד, מקסימום נקרשה המעטפת החיצונית. בפנים הכל נשאר קרוע ובלתי ניתן לאיחוי. עכשיו, היא כבר כמעט בת שלוש והוא שוב עוזב. הפעם הוא צודק - אנו מתפשרים. חיים ביחד אבל כל אחד לבד- בשביל הילדים. כדי לשמור על התא המשפחתי. אני, זו שתמיד אמרה שבשביל ילדים לא נשארים יחד, הייתי מוכנה להקריב את האושר האישי שלי רק כדי שיזכו לראות תא משפחתי שלם, גם אם לא מושלם. לא תמצאו אצלנו צעקות, מריבות וחילופי גידופים - אנו מעבר לזה - בשלב האדישות השקטה, חוסר ציפיות הדדי ועל כן הכל נראה כאילו על מי מנוחות. ועכשיו גם זה נגמר. לא יכולה להאשים אותו אולי רק לברך אותו שגאל אותי מלבטי. שהכריח אותי לעשות את הצעד שלא היה לי אומץ לעשותו בעצמי. הפעם אתן לו ללכת. קשה לי עד מאוד. אנו כמעט 15 שנה יחד ועוד לא מלאו לנו 35 שנים כל אחד.אנו חברים מהתיכון ולא יודעים איך לחיות האחד בלי השני.לא רוצה להיות איתו אבל לא יודעת איך נראים החיים בלעדיו. זה הקושי האמיתי - להתמודד עם החלל שנפער. עם הריק שנשאר מאחור. מספרת לכם כי עוד לא סיפרתי למשפחתי ולחברי. הפעם אתמודד עד הסוף לבד -אספר רק כשהכל יגמר ויחתם. כך יותר טוב.
