הוא לא מספר.....

מירי,

New member
הוא לא מספר.....

הגננת מתקשרת אלי לפני כמה ימים ומספרת לי שעל בן עבר בוקר מאוד קשה שבמהלכו הוא בעט בילדים, (כבר היו לנו ימים כאלה עם בן בתחילת שנה"ל ויחד איתו ועבודה קשה של כולנו הם נעלמו.) מחוסר ברירה מכיוון שהוא לא היפסיק לבעוט היא תפסה אותו בחולצה והזיזה אותו - כנראה בלי לשים לב בן נשרט, אלא מה? הוא אומר לה שזה מאחיו (אבל היא מדגישה שלדעתה זה ממנה)- מכיוון שאני לא נמצאת בבוקר אמרתי שאני אבדוק מה היה בבית- בבית לא היו התקלויות, ולא היה כל סימן של מכה.... עברו כבר כמה ימים, לא אנחנו ולא הגננת היצלחנו לדובב אותו לספר מה קרה ולהגיד שהגננת עשתה את זה. ואני מוטרדת מאוד, לא ממה שקרה כי אני יודעת שהגננת לא מפעילה שום אלימות כלפי בן או הילדים בכלל בגן, ואני מבינה שזה קרה בטעות- אבל.... היום זו הגננת והיא סיפרה לי מה ואיך קרה, ומה אם מחר מישהו אחר ייפגע בו? ומה אם חלילה מישהו יפגע בו ולא יהיו סימנים חיצוניים? יכולות להיות מליון סיבות למה הוא לא מספר הפעם (למשל שאז הוא יצטרך להסביר למה הוא התנהג כמו שהתנהג כשהגננת נאלצה להזיז אותו....) אבל תמיד יש סיבות -גם אם יאיימו עליו לא לספר זו סיבה.... למישהו יש רעיונות איך מדובבים אותו לספר, ואיך מסבירים לו שתמיד תמיד צריך לספר כשמישהו פוגע בו? (הוא בן 5.5)
 
מספרים לו גם

לא יודעת אם את זוכרת אבל היו לנו דיונים כאלו בעבר. חפשי אותם איכשהו. בכל אופן, עיקר הדיונים היו על לספר מה היה בגן (או בכל מקום אחר) ומי דחף אותם ועם מי שיחקו וכולי. זה על אותו רצף. אני מצאתי שכשאני משתפת, גם הוא משתף. למשל "הייתי היום בעבודה ומישהו שהלך עם ערימת ניירות עבר לידי ושרט אותי בטעות. הוא ביקש סליחה ולי זה קצת כאב". סתם טקסט לדוגמה. או "היה לי יום קשה בעבודה כי היו הרבה אנשים לדבר איתם". כל מיני טריוויות קטנות של יומיום (לקטנים יותר מספיק משהו כמו "ראיתי מהחלון של המשרד אוטו צהוב גדול"). אם את הופכת את זה למנהג יומיומי, לאט לאט הם יתחילו להשתתף בעניין ולספר גם, ברוב המקרים. אצלינו זה עבד.
 

מירי,

New member
על היום-יום הוא "דווקא" מספר...

קצת בעייתי לי בימים אלה לספר על היום יום שלי - זה או דברים רעים או להמציא
(ואין לי חלון במשרד
). מטריד אותי שמישהו פגע בו והוא לא מספר מי....
 

לאה_מ

New member
ניסית לשאול אותו על זה באופן מפורש?

הגננת סיפרה לי שהיה ארוע כזה וכזה ובמהלכו היא שרטה אותך בטעות. אתה יכול לספר לי מה בדיוק קרה? ובמהלך השיחה לנסות לברר איתו מה מנע ממנו לספר לך...
 

מירי,

New member
כן!

כמו לגננת גם לנו הוא אמר שזו לא היא....(מי כן? פעם אחיו, פעם הסייעת ופעם הוא לא זוכר מי...) זו לא שירטונת קטנה שאולי הוא פיספסמ כשהיא קרתה- זו שריטה גדולה! על הצוואר!
 

אפרתש

New member
במקרים אחרים הוא סיפר?

אולי דווקא משום שזה מקרה מעט חריג שילד "מותקף" על ידי גננת, ומשום שהוא רואה שאת מייחסת לזה חשיבות רבה, הוא קצת נבהל. אני הייתי עוזבת את המקרה הספציפי הזה, וממשיכה כמו שיעצו לך - לספר מה קרה לך. גם דברים מאד טריביאלים. את יכולה גם להכניס קצת עימותים עם אחרים, אם זה הכיוון שאת רוצה לעודד אותו לדבר עליו - שהיום רצית להכין לעצמך קפה אבל משה לקח את הספל האחרון ולא יכולת לשתות.
 

מירי,

New member
איך אני יודעת אם הוא סיפר או לא?

לפני חודש בערך הוא בא עם שני סימנים שלי אישית (וגם לאבא שלו) ניראו כמו כוויות שמחלימות - שני פצעים עגולים , לשאלתנו הוא סיפר שילד אחר פצע אותו בגן המישחקים, ושמיד הוא בא הביתה.... עכשיו אני כבר לא יודעת
 
עוד הבט

סתם, מעלה השערה. כבר קרה לי שאני חשבתי, על פי מידע מהגננת או מסבתא או מכל גורם אחר, שהילד/ה לא מגלה לי את האמת ובסוף התברר שהוא או היא צודקים והגננת/סבתא לא הבחינה מי-מה-מו. אולי הוא נשרט פעמיים באותו יום? אולי הוא לא ייחס חשיבות למה שהיא כן ייחסה לו חשיבות? ואולי הוא לא מספר כי הוא חושש מתגובתכם להתנהגותו שהובילה לתגובת הגננת ושהובילה לשריטה? תעלי בפניו את האפשרויות בהזדמנות....
 

מירי,

New member
ו... "דווקא" בגלל שזה חריג....

עולים בי כל מיני תסריטים של פגיעה שהם חריגים - ושהוא לא יספר לי .....
 

אפרתש

New member
אני מבינה אותך

זה באמת מאד מפחיד, המחשבה שעלולים לקרות לילדים דביםר איומים ואנחנו לא נדע מהם.
 
מדהים! מקרה זהה אצלנו: בני בן 5.5,

נמשך ברוגזה ובאופן מוגזם ע"י הגננת. היא סיפרה לי על כך, אבל הילד סיפר רק על המעשה שגרם לה להתרגז, וסרב לספר על תגובתה של הגננת. לדעתי זה נובע מהערצה ותפיסה של הגננת (כמו ההורים) כ"חצי אלוהים". הטלת ספק בדבר, יהיה מעין חילול הקודש.
 

מירי,

New member
אבל זה לא בסדר....

לילדים קטנים יש הרבה מבוגרים שהם "חצי אלוהים" ויותר (היית צריכה לראות איזו ציטנות מאושרת היתה כשהמורה אמרה לדוד (7.5) שעכשיו ילך להתקלח...) אז מה? זה אומר שאותם אנשים לא מסוגלים להיות גם כאלה שפוגעים בהם? בהחלט יש לחלל את הקודש במיקרים כאלה- והילד חייב לדעת את זה! השאלה היא איך אני מלמדת אותו.....
 
כשתהיה לך תשובה, רוצי לספר לי

אצלנו הגננת התנצלה בפני הילד, ועשתה מאמץ "לחזר" אחריו ולשקם את הידידות בינהם. לא שהילד כעס עליה, אבל ה"התרפסות" שלה נתנה לו להבין (אני מקווה), שהמעשה שעשתה היה לא מקובל. דרך אגב, כל זה נעשה מיידית, אפילו לפני שנודע לי המקרה.
 

לאה_מ

New member
שאלה טובה.

גם אני לא יודעת את התשובה. מלבד לעודד אותו מאד כשהוא כן מספר. אבל במקרה שלכם קשה אפילו למצוא איזה קצה חוט להיאחז בו כדי לעודד אותו על השיתוף.
 
למעלה