הוא יודע- סיפור
לפני שאני מתחילה בסיפור אני רק רוצה להגיד לכם שלא תצפו לאיזה משהו יפה.. כי אפילו לטעמי זה די מטומטם.. אבל חפיף.. הוא יודע הוא יודע שזה יקרה, הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור את זה. הוא יודע שאף אחד לא יוכל לעשות שזה לא יהיה. ושאי אפשר למנוע את זה. כשהוא חושב על זה, הוא נורא מבולבל, הוא לא יודע מה יקרה בדיוק ואיך זה יהיה. הוא נורא מתרגש, ומקווה שלא יהיה רע מדי. ולמרות שהוא יודע שזה חייב לקרות, הוא מקווה שמישהו יבוא ויעצור את זה. או שמשהו יקרה. מצידו שיתפוצץ העולם, העיקר שהכל כבר ייגמר והוא לא יצטרך להיות כל כך מתוח כל הזמן. הוא יודע שאין לו מה לעשות, חוץ מלקוות. הוא סופר את הימים, עוד 30 יום, מקווה שלא להתפוצץ מרוב מתח, והתרגשות. הוא חושב לברוח, לא יודע אם כדאי או לא, הוא נורא מפחד. ממשיך לספור את הימים. עוד 15 יום, ואז זה יקרה. הוא מנסה לשכוח, לדמיין שזה כלום, אבל בעצם זה דבר כל כך גדול, במיוחד בשבילו. בעוד חמישה ימים, הוא יודע, הוא סופר. הוא כבר לא יכול לחכות, כל כך רוצה לגמור עם זה כבר, ולא לחשוב יותר מה יקרה, לא להיות מודאג. עוד יום אחד נשאר עד שזה יקרה. מחר. הוא יודע שזאת רק ההתחלה. יהיו עוד הרבה דאגות אחר כך. אבל לפחות שזה יתחיל כבר, רק כדי שיראה שהיום הראשון של כיתה א` לא כזה נורא.
לפני שאני מתחילה בסיפור אני רק רוצה להגיד לכם שלא תצפו לאיזה משהו יפה.. כי אפילו לטעמי זה די מטומטם.. אבל חפיף.. הוא יודע הוא יודע שזה יקרה, הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור את זה. הוא יודע שאף אחד לא יוכל לעשות שזה לא יהיה. ושאי אפשר למנוע את זה. כשהוא חושב על זה, הוא נורא מבולבל, הוא לא יודע מה יקרה בדיוק ואיך זה יהיה. הוא נורא מתרגש, ומקווה שלא יהיה רע מדי. ולמרות שהוא יודע שזה חייב לקרות, הוא מקווה שמישהו יבוא ויעצור את זה. או שמשהו יקרה. מצידו שיתפוצץ העולם, העיקר שהכל כבר ייגמר והוא לא יצטרך להיות כל כך מתוח כל הזמן. הוא יודע שאין לו מה לעשות, חוץ מלקוות. הוא סופר את הימים, עוד 30 יום, מקווה שלא להתפוצץ מרוב מתח, והתרגשות. הוא חושב לברוח, לא יודע אם כדאי או לא, הוא נורא מפחד. ממשיך לספור את הימים. עוד 15 יום, ואז זה יקרה. הוא מנסה לשכוח, לדמיין שזה כלום, אבל בעצם זה דבר כל כך גדול, במיוחד בשבילו. בעוד חמישה ימים, הוא יודע, הוא סופר. הוא כבר לא יכול לחכות, כל כך רוצה לגמור עם זה כבר, ולא לחשוב יותר מה יקרה, לא להיות מודאג. עוד יום אחד נשאר עד שזה יקרה. מחר. הוא יודע שזאת רק ההתחלה. יהיו עוד הרבה דאגות אחר כך. אבל לפחות שזה יתחיל כבר, רק כדי שיראה שהיום הראשון של כיתה א` לא כזה נורא.
