הוא חזר לפספס

[Tamar b]

הוא חזר לפספס

אחרי חצי שנה שבה הוא גמול לחלוטין, הבן שלי חזר להרטיב במשך היום. זה כמעט רק בבית, וללא ספק, רק כשאנחנו איתו (אף פעם לא בגן). הוא בן 3 וחצי, הגמילה שלנו היתה מפתיעה במהירותה, ולא, אין שום שינויים במשפחה או בסביבה (למרות שהתחלנו לטפטף לעיתים רחוקות על מעבר צפוי בעוד כמה חודשים) מה עושים? בהתחלה התעלמתי והחלפנו תחתונים ומכנסיים, אחר כך כבר כעסתי ועכשיו אני שוב מתעלמת (וזה נכון גם לגבי אבא כמובן). כשדיברנו איתו, הוא אומר שהוא לא מרגיש שזה יוצא, שכוס מים נשפכה עליו, או שזאת היתה תקלה. הוא גם לרוב מחליף בעצמו, ובכל זאת - כבר עברו כמה שבועות ככה, וזה די מתחיל להציק. מישהי התנסתה בזה? תמר

 

[לאה_מ]

אני אבקש מ-maya100 לספר כאן

על הנסיון המאד מעניין שלה עם מאבקי שליטה סביב גמילה מחיתולים. די דומה בעובדות למה שאת מתארת, אם אינני טועה. אני לא בטוחה שזה אותו הדבר. אני בטוחה שכעס זו לא התגובה הנכונה (אף על פי שאין ספק שהיא תגובה טבעית מאד). נראה לי שלתת לו להחליף לבד זה רעיון מצויין, וגם מוריד הרבה לחץ מנושא הפספוסים. מה תדירות הפספוסים בבית? כל יום? כל פעם? רק מדי פעם?

 

[Tamar b]

הפספוסים בבית

הם כל יום בשלושת השבועות האחרונים, וכמעט בכל הפעמים שהיה לו פיפי. לעיתים רחוקות הוא מרטיב קצת, ואז רץ "לסיים" בשרותים. לשמחתי, מדובר רק בפיפי. אני יודעת שכעס זה לא הדרך לטפל בזה. אני מודה שהתסכול בבוקר, שניה אחרי שסיימנו להתלבש, ושתי שניות לפני שיוצאים מהבית, הוא גדול, מה גם שרציתי לבדוק אם טיפול "בהלם" יעזור (אני צוחקת ומקצינה כמובן) בנוסח:"אוף, אתה לא יכול לגשת לשרותים?" עוד דבר שחשבתי עליו עכשיו - אני בהחלט מרגישה שזה מציק גם לו. אתמול הוא אמר לי פתאום: "נו טוב, אני חושב שאת צריכה לקנות לי חיתולים של ילדים גדולים"

אני מכירה את התיאוריה של מאבקי שליטה, למרות שאין לי מושג ממה זה נובע וחשוב יותר, איך עוברים את זה. תודה, תמר

 

[ליליה והגמדים]

מה השתנה בבית? בחיים?

 

[Tamar b]

לא מצליחה לחשוב על משהו כזה

 

[maya100]

קראתן לי? אז הנה באתי ../images/Emo9.gif

ראשית, דעי לך (אם זה מנחם) שאת לא לבד ושיש הורים רבים שחווים רגרסיות כאלו לאחר תקופה מסיבות שונות) יש כאן לדוגמא שאלה דומה (אמנם אין הרבה התייחסויות אבל שווה לבדוק את מה שכן רלוונטי) וגם קישור לעוד דיון על פיפי כמחאה ואם תעשי חיפוש בשאלות נפוצות על גמילה תמצאי המון שאלות דומות. לגבי הסיפור שלנו: אני מצרפת לך שתי הודעות שלי שמסבירות את התגלגלות העניינים אצלינו. אביגיל נגמלה מיוזמתה סביב גיל שנתיים, הלך מאוד קל עם פיפי, קצת יותר קשה עם קקי אבל התגברנו גם עליו והיא היתה יבשה (עם יתר הקפדה שלנו על קקי). אחרי בערך 4-5 חודשים התחילו הבעיות והתחילה רגרסיה איטית אבל בטוחה עד לחזרה מלאה לחיתולים. אז בהודעה הראשונה, כאילו לא לגמרי בנושא אבל בעצם כן (ונושאת בחובה שתי הודעות שקשורות להתגלגלות העניין אצלינו) יש הסבר כללי על מה שקרה. וההודעה השניה היא לאחר שינוי אסטרטגיה שלי. מה קרה מאז? באופן הדרגתי אביגיל ביקשה יותר ויותר להיות עם חיתול ובפועל ויתרה די מהר על תחתונים בכלל. אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל הרגשתי שאני והיא נמצאות בסחרור שאין לשתינו דרך לצאת ממנו אלא לשנות משהו מהותי ולהוציא את העוקץ מהעניין. הייתי חייבת להעביר את מיקוד היחסים שלנו מנושא הפספוסים, כי זה נהיה המרכז, מה שמתעסקים איתו כל היום (יחות, פספוסים, טיפול בפספוסים, כעס, מתח ושוב שיחות וחוזר חלילה). שוב, בהתחלה התעלמתי לגמרי, הסברתי, ניסיתי, אבל ככל שזה המשיך איבדתי סבלנות.... בקיצור אביגיל חזרה באופן מלא לטיטולים. היא עדיין ידעה לעשות פיפי בשירותים (לעיתים רחוקות ביקשה, לדוגמא לפני אמבטיה) אבל בחרה שלא וזה היה בסדר גמור מצידי. לא שאלתי, לא הצקתי, רק אמרתי לה פעם או פעמיים שאני סומכת עליה שכשהיא תחליט שהיא רוצה ללבוש תחתונים ולעשות בשירותים היא תעשה זאת ואני אתמוך בה. ואכן, לפני קצת יותר מחודש אביגיל הודיעה לי שהיא לא רוצה יותר חיתול אלא תחתונים. תוך יומיים שלושה של כיוונון היא עברה לתחתונים באופן מלא - יום ולילה, בבית ובגן וגם בכל מקום שהולכים אליו (אפילו כזה שהיא לא מכירה). מודיעה על פיפי וקקי, הולכת לבד לשירותים (לא מרשה לךנו להיכנס, רק לעזור לנגב אחרי קקי) וזהו. בחודש הזה היו מס' פספוסים על יד אחת אולי ואלו היו פספוסים אמיתיים - היא היתה באמצע משחק ושכחה ללכת או היה לה קר בלילה והיא עשתה פיפי במיטה, אבל אני סומכת עליה לגמרי שהיא החליטה וביצעה. אין לי שום ספק שלהחזיר אותה לחיתולים היה צעד נכון לנו באותה נקודה (היה לא קל אבל נכון) ושאביגיל היתה צריכה שוב להיות זו שמחליטה מה ואיפה ומתי ובכך שאפשרנו לה את זה הבאנו אותה להבין לבד שזה מה שהיא רוצה. זהו. מקווה שעזרתי ומאחלת לכם הצלחה. אם יש לך שאלות נוספות אל תהססי. אשמח לחלק איתך מניסיוני.

 

[טעמי ממי]

מנסה לעזור

אני לא כותבת פה הרבה, אלא אם כן יש לי שאלה שממש מטרידה אותי או אם אני מרגישה שהנסיון שלי ממש יכול לתרום. אז נדמה לי שזה קורה עכשיו. נתקלנו באותה בעיה בערך לפני שנה (בגיל 3.5 בערך) וגם לא ממש הבנו למה, התייעצתי עם הגננת שלנו שאני מאוד מעריכה ויש לה המון פתרונות פשוטים והגיוניים להפליא. היא הציעה לנו לעשות עם הילדה שיחה על הנושא ולהסביר לה שיש בעיה ולראות אולי היא תעלה פתרון. בשלב שני העלנו אנחנו את הפתרון ושאלנו אותה מה דעתה. הפתרון היה להציע לה טיטול באופן זמני או לא זמני, כאשר הרעיון שעומד מאחורי זה הוא להסביר לה שהמקום של הפיפי הוא לא על הרצפה, לא בתחתונים ובבגדים אלא בשירותים או כאשר קצת קשה להגיע בזמן לשירותים – בטיטול. הפלא ופלא ... לא האמנו שהיא תרצה אבל היא אמרה שהיא רוצה טיטול. ביומיום זה עובד באופן כזה שבבוקר לפני שהולכים לגן צריך לשאול את הילד אם הוא רוצה טיטול או תחתונים והוא בוחר. אם הוא בחר תחתונים ופספס חשוב מאוד להימנע כמה שיותר מתגובה כעוסה/רגוזה (ואני יודעת שזה קשה) ולהתייחס לזה כפספוס שקורה. מה שבסופו של דבר כנראה עוזר, זאת ההרגשה של הילד שיורד ממנו איזשהו סוג של לחץ – או שהטיטול עזר לו בזמן שלא היה לו כח להתמודד עם השליטה בצרכים או שהכעס שלנו שירד הרגיע אותו ונתן לו חופש להתמודד עם העניין או ש... אין לי מושג. בכל אופן החזרה לטיטול היא בשום אופן לא עונש אלא סוג של עזרה שמציעים לילד. לנו זה עזר ואפילו די מהר. אני זוכרת שבגדול התבעסתי מהחזרה לטיטול אבל כ"כ סמכתי על הגננת שזה פתרון נכון ולא התבדתי. מקווה שיסתדר. ד.א – אצלנו גם בגן שיתפו איתנו פעולה עם העניין וגם שם הציעו לה טיטול או תחתונים.

 

[maya100]

וואו! מדהים שגם אתם עברתם את זה!

כמה זמן לקח עד הגמילה המוחלטת והחזרה לתחתונים? ממש מעניין...

 

[Tamar b]

באמת?

MAYA וטעמי - קראתי מה שכתבתן, וזה פשוט מתאר בדיוק מה שקורה איתנו. האמת? קשה לי ממש לחשוב על לחזור איתו לשלב החיתולים. ראשית, הוא בקבוצה בגן שבה כולם גדולים ממנו (רובם חגגו כבר יום הולדת 4) והוא ממילא היה האחרון להגמל. התחושה שלי היא שהוא ירגיש מאד לא נוח לחזור לגן עם חיתול, מה גם ששם אף פעם אין פספוסים. אז אולי רק בבית? משהו שכן נראה לי משמעותי הוא שאני באמת לא מרגישה שזה הפך למרכז השיח ביננו. זה קורה כל היום אמנם, אבל איכשהו, בעיקר כשאני מצליחה לא לכעוס, זה נגמר תוך שניות ועוברים הלאה. אני בהחלט מקבלת את הסברה שחיתול יעזור לו כשקשה לו עכשיו, ואולי יחזיר לו את הבטחון (?) בעניין, אבל שוב, ממש קשה לי עם זה - הוא ממש גמול כבר תקופה ארוכה. אולי אני פשוט מקובעת מידי לחשוב על הפתרון שהצעתן, אבל אני בהחלט מתכוונת להקדיש לזה מחשבה ואפילו לדבר על זה איתו ולשאול לדעתו. וכמובן, כמו תמיד כשכותבים הודעות בפורום - אתמול הוא היה יבש לגמריי לראשונה זה 3 שבועות

. תודה על התשובות ומבטיחה לעדכן. תמר

 

[maya100]

תמר יקרה!

בטח שלשאול לדעתו, לא חשבתי אחרת! אין סיכוי שיכולתי להחזיר את אביגיל לחיתול אילולא היא היתה מסכימה (והוא עוד יותר גדול!) גם לי היה קשה עם זה ואולי בגלל זה משכתי את זה עד שהגיעו מים (קקי?

) עד נפש...

שוב, אני חושבת שדבר ראשון את צריכה לקחת אותו לשיחה. לא אחרי פספוס אלא בזמן אחר, כששניכם רגועים ולחשוב יחד איתו למה זה קוןרה ומה יכול לעזור לו ולהתקדם משם. בהצלחה ומקווה שתעדכני אותנו!

 

[Tamar b]

תודה! ../images/Emo140.gif