הוא והיא 31
למחרת הרב בעצמו התקשר. שני הצדדים ביקשו זמן נוסף כדי שיוכלו לברר יותר. ההורים שלו ישבו איתו והסבירו לו, הוא הסכים מיד. הרי הרב אמר.. גם ההורים שלה ישבו איתה הסבירו לה. כששמעה שזה בהמלצת הרב, היא הסכימה. וכך ביום שלישי בשבוע, שניהם התקלחו, התיפייפו, התפרכסו, התבשמו, והתכוננו לפגישה ראשונה בחייהם. למרות שכבר נפגשו בעבר כמה וכמה פעמים, ולמרות שדברו בינהם, בשניהם היה מתח. כי אחרי הכל, פגישה רשמית היא משהו אחר. אביו של הבחור טרח והביאו ברכבו. אצל הבחורה זה היה עניין כבר של נסיעה משפחתית. האב נהג, האם ישבה קדימה וספר תהלים בידיה, הבת מאחורה מרוגשת ומהורהרת. היא הגיעה באיחור של כשמונה דקות. הבחור כבר ישב בלובי המלון, וחיפש את פניה. הרי הכיר אותה, ידע עם מי הולך להפגש. היא נכנסה. גבוהה (עקבים
), תמירה, מאופרת, מקושטת וזוהרת. הוא ישב שם עם הכובע והחליפה החדשים והמבהיקים. ענוב בעניבה, מגולח ומצוחצח. = "שלום" הוא אמר. למרות כל העבר, היו די נבוכים. "שלום גם לך" לחשה היא. "אני דניאל, כמו שאת כבר יודעת" היא חייכה "ואני איילה כמו שאתה יודע טוב מאוד" שניהם חייכו. האוירה הפשירה. הוא אחז בתפריט, "מה את רוצה לשתות?" שאל. "לא כלום. תודה, אני לא צמאה". "בכל זאת, אל תדאגי, אני מזמין, על חשבוני" אמר וקרץ. "לא תודה" אמרה בבישנות. הוא היה קצת נבוך. לא ידע מה להגיב מול סרוב שכזה. בכל זאת, הוא כן היה צמא, ולא היה לו נעים לשתות לבד מולה. "טוב, אני כן אזמין. אז חבל שתתגרי.." ניסה מכיוון אחר. "חח זה בסדר" היא צחקקה בבישנות. הוא החליט להזמין לה בכל זאת, אבל לא ידע מה היא אוהבת ומה לא. לפתע הבזיק זכרון במוחו. הוא קרא למלצר. "תביא לי בבקשה שניים תפוזים". "אולי נוסיף איזו עוגה?" שאל המלצר. "תודה. נראה. אולי בהמשך" ענה דניאל. הם דסקסו קצת עד שהמלצר חזר עם ההזמנה. כמה אחים אתם וכל הדברים הבנאליים והפשוטים. כשהמלצר זז, הניח דניאל כוס אחת לפניה. "אני חושב שלפי מה שזכור לי את אוהבת מיץ תפוזים" נזהר שלא להזכיר את הרצח במפורש, שמא יעיר איזו טראומה שאולי נותרה בה. היא ניסתה להיזכר לשניה, ואח"כ חייכה בהבנה. "נו, עקבת אחריי טוב אני רואה" ענתה בעקיצונת. "לא, אני ראיתי סתם" ענה, קצת מובך. "חח, זה בסדר" היא איגפה את הכוס באצבעותיה, שיחקה בקשית השתיה, אך ללגום לא לגמה. הנושאים המהותיים והחשובים החלו לצוץ, הפגישה הרצינית החלה.. לאחר כשעה ורבע, הם קמו ממקומם. הכוס שלה נשארה מלאה. הוא רצה ללוות אותה למונית, אך איילה הסבירה לו שהוריה יגיעו מיד. ותוך כדי שהיא מדברת, הוציאה את הפלאפון, וחייגה אל הוריה. הם אמרו שהם יגיעו תוך כרבע שעה. הוא נותר אפוא לידה מחוץ למלון, והם המשיכו לפטפט קצת. הוריה הגיעו, והיא עלתה לרכבם. הוא הביט ברכב התרחק, ואחר עלה על האוטובוס המוביל לביתו. = "מה קרה אורנה?" לחש צחי. היא הצביעה על מעטפה לבנה שהיתה ברצפה. "אורנה, אבל מה קרה?" אורנה לא הצליחה להוציא הגה מפיה, מלבד כמה הברות קטועות. היא הייתה חיוורת כסיד.. http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=zaeet&EntryId=1776777&passok=yes
למחרת הרב בעצמו התקשר. שני הצדדים ביקשו זמן נוסף כדי שיוכלו לברר יותר. ההורים שלו ישבו איתו והסבירו לו, הוא הסכים מיד. הרי הרב אמר.. גם ההורים שלה ישבו איתה הסבירו לה. כששמעה שזה בהמלצת הרב, היא הסכימה. וכך ביום שלישי בשבוע, שניהם התקלחו, התיפייפו, התפרכסו, התבשמו, והתכוננו לפגישה ראשונה בחייהם. למרות שכבר נפגשו בעבר כמה וכמה פעמים, ולמרות שדברו בינהם, בשניהם היה מתח. כי אחרי הכל, פגישה רשמית היא משהו אחר. אביו של הבחור טרח והביאו ברכבו. אצל הבחורה זה היה עניין כבר של נסיעה משפחתית. האב נהג, האם ישבה קדימה וספר תהלים בידיה, הבת מאחורה מרוגשת ומהורהרת. היא הגיעה באיחור של כשמונה דקות. הבחור כבר ישב בלובי המלון, וחיפש את פניה. הרי הכיר אותה, ידע עם מי הולך להפגש. היא נכנסה. גבוהה (עקבים