חלק 9
הם יצאו יחד. הלכו כך כמה דקות בדממה. היתה מעט אוירת מתח. אז הוא פיצח כמה גרעיני אבטיח שנשא בכיסו. סומך בלב שלם על העירוב. מנומס היה, את הקליפות אחז בידו ולא השליכן עד אשר הגיע אל פח אשפה. אבא שלו פתח בשיחה: "נו, איך בישיבה?" "ב"ה הכל בסדר" הוא ענה. "כן אנחנו שמענו דברים טובים ב"ה" הוא נדרך. מה הפירוש שמענו? הרהר בליבו. ועכשיו כבר לא? מישהו ראה אותי? "באיזה סוגיא אתם עכשיו?" שאל אביו. הוא ענה לאביו. אך לא היה מרוכז כלל. לאחר שדברו מעט על הסוגיא עשה אביו עבר חד ושאל: "מה דעתך על חתונה?" "מממה?" הוא התגמגמם אביו שתק כמה שניות. לא עונה. נותן לו לעכל את הרעיון. הפחד היה ממש מוחשי בליבו. הוא ניסה לגשש את השטח: "מה קרה אבא, החלטת לצחוק עלי?" "לא. ממש לא" ענה אביו. "פשוט קבלנו הצעה מאוד טובה. ואמא ואני חושבים שכדאי שנלך עליה. מה אתה אומר?" "יודע מה?" המשיך אביו "אל תחזיר תשובה עכשיו. לך. תישן על זה לילה. תחשוב טוב ותחזיר תשובה". הם חזרו לבית כמו שיצאו ממנו. בדממה. שניהם היו מהורהרים מאוד. שניה לפני שנכנסו אמר לו אביו: "בין השיקולים שלך תחשוב גם שאם גם אמא וגם אני חושבים שזו הצעה טובה, אז זו לא סתם הצעה.. שיהיה לך בהצלחה ולילה טוב" הם נכנסו לבית. הוא חייך לאימו כלפי חוץ אך בתוכו רוחו נסערה. חיש פנה אל חדרו, והחל מסדר מחשבותיו... כנראה שלא ראו אותנו, נרגע. כי אם היו רואים אבא היה מוכיח אותי או מכריח ממש להתחתן. כאן היה נשמע שהם נותנים לי לגמרי את הבחירה ואם אבחר שאני לא רוצה, אז זה בסדר. עכשיו אבא ואמא חושבים שיש להם הצעה טובה, אבל אני הכרתי בחורה שאני רוצה אותה. מצד שני, אני לא בטוח שהיא כן רוצה אותי. מה עושים???????? = היא פתחה את דלת הבית. הבית היה ריק כפי שעזבה אותו לפני צאתה, אבל היתה לה הרגשה כאילו מישהו נמצא איתה בבית. היא הניחה את תיקה על השלחן בכניסה ופנתה לסקור את חדרי הבית. בסלון בו שהתה לא היה אף אחד. הציצ אל המטבח, גם שם מלבד כמה כלים שחייכו אליה בעליצות מעם הכיור לא היה כלום. בחדר הבנים, כלום, בחדר של הוריה, כלום, בחדר שלה....
הם יצאו יחד. הלכו כך כמה דקות בדממה. היתה מעט אוירת מתח. אז הוא פיצח כמה גרעיני אבטיח שנשא בכיסו. סומך בלב שלם על העירוב. מנומס היה, את הקליפות אחז בידו ולא השליכן עד אשר הגיע אל פח אשפה. אבא שלו פתח בשיחה: "נו, איך בישיבה?" "ב"ה הכל בסדר" הוא ענה. "כן אנחנו שמענו דברים טובים ב"ה" הוא נדרך. מה הפירוש שמענו? הרהר בליבו. ועכשיו כבר לא? מישהו ראה אותי? "באיזה סוגיא אתם עכשיו?" שאל אביו. הוא ענה לאביו. אך לא היה מרוכז כלל. לאחר שדברו מעט על הסוגיא עשה אביו עבר חד ושאל: "מה דעתך על חתונה?" "מממה?" הוא התגמגמם אביו שתק כמה שניות. לא עונה. נותן לו לעכל את הרעיון. הפחד היה ממש מוחשי בליבו. הוא ניסה לגשש את השטח: "מה קרה אבא, החלטת לצחוק עלי?" "לא. ממש לא" ענה אביו. "פשוט קבלנו הצעה מאוד טובה. ואמא ואני חושבים שכדאי שנלך עליה. מה אתה אומר?" "יודע מה?" המשיך אביו "אל תחזיר תשובה עכשיו. לך. תישן על זה לילה. תחשוב טוב ותחזיר תשובה". הם חזרו לבית כמו שיצאו ממנו. בדממה. שניהם היו מהורהרים מאוד. שניה לפני שנכנסו אמר לו אביו: "בין השיקולים שלך תחשוב גם שאם גם אמא וגם אני חושבים שזו הצעה טובה, אז זו לא סתם הצעה.. שיהיה לך בהצלחה ולילה טוב" הם נכנסו לבית. הוא חייך לאימו כלפי חוץ אך בתוכו רוחו נסערה. חיש פנה אל חדרו, והחל מסדר מחשבותיו... כנראה שלא ראו אותנו, נרגע. כי אם היו רואים אבא היה מוכיח אותי או מכריח ממש להתחתן. כאן היה נשמע שהם נותנים לי לגמרי את הבחירה ואם אבחר שאני לא רוצה, אז זה בסדר. עכשיו אבא ואמא חושבים שיש להם הצעה טובה, אבל אני הכרתי בחורה שאני רוצה אותה. מצד שני, אני לא בטוח שהיא כן רוצה אותי. מה עושים???????? = היא פתחה את דלת הבית. הבית היה ריק כפי שעזבה אותו לפני צאתה, אבל היתה לה הרגשה כאילו מישהו נמצא איתה בבית. היא הניחה את תיקה על השלחן בכניסה ופנתה לסקור את חדרי הבית. בסלון בו שהתה לא היה אף אחד. הציצ אל המטבח, גם שם מלבד כמה כלים שחייכו אליה בעליצות מעם הכיור לא היה כלום. בחדר הבנים, כלום, בחדר של הוריה, כלום, בחדר שלה....
