הוא בא בפתאומיות..

[שומר 23]

הוא בא בפתאומיות..

הכאב.. הוא צורב.. מייאש.. כמו גל של אש.. אמנם כלל איני חושש.. כי העתיד אינו בושש.. הוא מגיע וכובש.. ומאיר את מה שיש.. בועט את העבר הרחק.. את כל העצב הוא מוחק.. שמחה ואור על הפנים.. מסך מכלול הנתונים.. כולנו עוד נבנה בתים.. ונרווה נחת כהורים.. וגם אתן עולם הבנות.. אל תחזרו על השגיאות.. לא נורא אם יש דמעות.. את הצער הן פורקות.. צפו לטוב כי בא יבוא.. כל אחד ותיקונו..

 

[רואה אחרת]

יפה ... חתיכת כשרון !

 

[kiss 18]

שומרי, באמת נשמע שאתה כותב מתוך כאב...

אפשר ממש לשמוע את זה...

עוד יגיעו ימים טובים... יש אור בקצה המנהרה, זהו העתיד שיהיה בו אור שמחה ואהבה...בעז"ה. כשגובר הרע על הטוב, כשנדמה שאין עוד מקום לאהוב, או אז מתגנבת אל הלב פנימה תפילה קטנה - שנדע לאהוב יותר, שנראה הכל באור אחר, שנמשיך ונלחם על עקרונותינו, ואף פעם לא נוותר, שנרים ראשנו מעלה נישא בגאון את דיגלנו - דגל ההגיון ולא היגון דגל אש האהבה ולא אש השנאה.

דגל התמודדות וכח, לא האכזבה... תפילה קטנה אל הלב מתגנבת ודימעה מלוחה אני מנגבת. לו יהי, ורק נאמר, עשינו הכל ועדיין לא מאוחר, לתקן ולסלוח לבקש ולשכוח לאהוב ולא להקניט ועם ההווה והעבר - אל העתיד להביט...

יום יבוא, יום יבוא במהרה בקרוב הוא יבוא... יחייך אז הקל ממרומי מושבו... יום יבוא... עוד יגיעו ימים טובים, שאפו אל האופק, לעתיד ורוד יותר...

 

[רוי6לי]

ואי אהבתי מאד!!

ושומר..נשמע שאתה מה לוקח קשה את הענין..אני במצב דומה בדיוק..אבל לא נותנת לזה להכאיב לי כ`כ..הרי מה שצריך לקרות קורה...אז..`תקליל`..

 

[שומר 23]

אני ממש לוקח בקלילות..

אני מנסה פעם אחת בחיים להיות עצוב וזה גם לא כ``כ הולך לי..

 

[kiss 18]

שלא תדע...../images/Emo8.gif

 

[שומר 23]

אמנם כן..

יש לי איזה פצפוץ של כאב במעמקי הלב.. ואני מנסה לחפור פנימה בכדי להוציא את המוגלה.. ואני מגיע ולא מגיע.. תודה בכל אופן.. על ההשתתפות..

 

[kiss 18]

../images/Emo26.gif שומרי לפי מה שכתבת זה לא ניראה פצפוץ

של כאב, הוא צורב מייאש, כמו גל של אש... אל תעבוד על עצמך, ועוד אתה אומר שזה עם מוגלה אז בכלל... (מאיזשהו מקום בלב זה מוכר לי..) לכן באמת מה שאני יכולה לייעץ לך זה לא להתעסק עם הכאב יותר מידי.. לא לחפור יותר מידי אל המוגלה...פשוט תנסה לשכוח מהכאב הזה, זה לא קל, ממש לא! רק אבל אל תתעסק עם זה יותר מידי...תנסה כמה שפחות לחשוב על זה...תעשה דברים אחרים שגורמים לך להרגיש טוב עם עצמך, שישכחו ממך את הכאב הזה... רק אל תתעסק עם זה יותר מידי, זה לא יעשה לך טוב... (לפי מה שכתבת רואים!) כמו שאומרים הדרך אל האושר רצופה מכשולים.. החוכמה היא לדעת לעבור אותה ולהישאר בחיים... המון הצלחה!

 

[שומר 23]

אני פשוט נגנב..

קיסקיס מה נסגר ? אז כתבתי כמה משפטים על כאב זה לא הופך אותי באחת להיות האדם העצוב על פני התבל.. אני שמח ומאושר.. ובכלל זה שאת ככה דואגת לי הופך אותי באחת לאדם השמח על פני התבל..

 

[kiss 18]

../images/Emo196.gifתגיד אתה קראת מה שכתבתי למטה?

הכוונה בתגובה של ידידותית..? כתבתי שאתה לא מצייר את כל התקופה כמשהו מייאש וכו.., אלא שעכשיו יש לך איזשהו עצב (בסדר, פצפוץ!!

) ואת זה אתה כותב, כתבת שאתה מנסה לחפור אל המוגלה, כתבתי שאל תנסה יותר מידי להזכר בעצב..., וכמה שפחות לחשוב על זה, ועל הדברים השליליים?? איפה כתבתי שאתה הבנ"א העצוב על פני תבל?? וממה הבנת את זה?? קפיש? שבת שלום!

 

[שלומי מירושלים]

גם את זה כתבת מכאב.. אפי` ממרמור..

 

[kiss 18]

מודה שזה ניכתב מאיזשהו מקום של כאב...

לא ממורמר.. אבל סוג של כאב... כמו שאמרנו נשאף לעתיד ורוד יותר...

(האמת שבערב מה שניכתב זה מגיע ממקום אחר בלב!) שבת שלום לכולם!

 

[ידידותית לסביבהה]

זה שאתה כותב יפה זה ברור ממש! אבל,

יש לי לפעמים תחושה של קבוצת תמיכה... וזה מגוחך בעיני... לפעמים אני חושבת כאילו, באמת ככה הוא מרגיש?! אתם מציירים את תקופת השידוכים בצורה מאד קיצונית, של צער אכזבה, תיסכולים... תסתכלו על הצדדים היפים שיש לנו בתור רווקים ותהנו מזה. אל תתמקדו בכאב שיש לכם מזה שעדין לא התחתנתם. דעתי. בהצלחה!

 

[kiss 18]

אפשר לומר משהו אפילו שפנית לשומר? כן? יופי...

מאיפה השגת את המסקנה הזאת שהוא מצייר את כל תקופת השידוכים כדבר של כאב, תסכולים, אכזבה? אני מאמינה שהיה לו עכשיו או אולי בזמן האחרון אישזהו כאב, הוא בא בפתאומיות...ואת זה הוא בא להוציא... מה שכן אפשר לומר שצריך להוציא גם את הדברים החיוביים...ולהסתכל גם על חצי הכוס המלאה.

 

[שומר 23]

תודה לך קיסקיס על הדברים..

ולך ידידותית.. קבוצת תמיכה אני בעד.. אבל דווקא אני יכול להיות מהמדריכים של הקבוצה.. כי עד שאני בצער.. זה יכול לקחת שנים ברוך ה` .. אני בחור שמח.. אם פעם אני כותב בצורה כזו לא נראה לי שזה הופך אותי באחת לאדם עצבובי.. אז בקלות גם לכן..

 

[ישראלי מהמרכז]

וואו זה ממש

מקסים כישרון גדול יש לך

 

[המאושרת1]

ראיתי פעם סצנה בסרט

בה אב המשפחה סובל ממחלה ממארת בשלבים מתקדמים, הוא מתפתל בעיצומו של התקף כאבים. הבן,בהוראת הרופא מתכוון להזריק לאב מורפיום והאב מסרב: הבן:"תן לי להזריק לך את המורפיום, זה יהרוג את הכאבים." האב:"כן,אבל זה יהרוג גם את החושים שלי...כך לפחות אני יודע שאני חי,עכשיו כשכואב זו אפשרות לבחון את חיי..." "לכל עשב יש מלאך, שמכה בו ואומר לו: "גדל!!!" הכאב הינו חלק בלתי נפרד מהחיים. כל שלב בחיים כרוך בכאב,כאשר מן הכאב הזה צומחים דברים חדשים,תובנות חדשות,כלים חדשים. מן המכה,מן הכאב אנחנו גדלים. קח כמשל:אם אחד האיברים שלנו חולה,כלומר מתחולל בו הרס,הוא גורם לנו לכאב. אבל,בעצם רק אז אנו מודעים לו. הכאב יכול להופיע רק במקום בו נערך מאבק כנגד התפוררות. הכאב בעצם בה להגיד לנו:יש בעי'ה,צריך לטפל בה" הכאב הוא תחושת התודעה. הכאב=התודעה שמתעוררים מעניקים לנו בחירה: האם לפקוח את העינים,לראות ולהבין מה הכאב משדר לנו ולרפא את החלק הפגוע. ולפעמים הדרך הזו קש,ככה,למרוח "יוד" שצורב אבל מחטא ומזרז את תהליך הריפוי,"טיפול שורש". טיפול שינטרל את הכאב לגמרי. או,לחילופין,האם להפנות את הגב לכאב שמעיר,לקחת "אקמול" או כל משכך כאבים אחר ובכך לנטרל את הכאב והסבל לזמן קצר בלבד,עד שתפוג ההשפעה של הסם, מן תגובה אוטומטית ולא רצונית,מתוך כאב מטשטש,אבל,בזה אנו דנים את עצמנו לסבל מתמשך ומתעצם כמו פצע ההופך לזיהום אם אינו מטופל כראוי. ובלכתי, בנתיב זה למדתי, להכיר, לחוות, לחיות, אותי. במגע הכי לבד הכי ביחד. חיים במתנה משהו שאבד לי, שם בפיתולים. חבילה קטנה יקרה, חשובה, בה מונחת הייתה בשלווה, אני. בין הנמאס והקושי בין ההמון והיופי, שם בלכתי, בדרך העולה גיליתי את החבילה, שם מחדש קמתי, אני.

 

[שומר 23]

וואי ........ וואי ......

אין מילים לתאר את גודל האין מילים..