betty boop 100
New member
הוא בא אתמול אלי
בערב , במקום לישון שוב על הספה, ולסיים עוד ערב בשתיקה מרעישה כלכך.. הוא בא אלי לדבר.
זה קל, הוא אמר, ילד שלך, חיים שלך, אני אורז והולך.. זה קל . אני עוד כועסת אמרתי לו עדיף שלא נדבר. לא, אני רוצה שתדברי איתי ועכשיו.. כבר עברו 8 ימים. מספיק את פוגעת בנו.. ואז כעסתי : אני פוגעת, זה בגללך שאנחנו רבנו, אתה אמרת.. אתה עשיתת.. והתחלנו מסכת של: האשמות הדדיות, העלאת מקרים מ היסטוריה, שחזור היסטורי, איסוף רסיסים, שליחת מילים, צעקות, העלבות, בכי, דמעות..
ושוב. אז הוא ביקש שאדבר איתו ואגיד לו.. וכל מה שאמרתי הוא הפך כלפי.. והיה נראה לי שאין לזה סוף. ואני דברתי והוא הבין משהו אחר.. לא גמרנו לדבר.. לא התחלנו להקשיב. אבל הוא בא אלי אתמול אחרי 8 ימים ולילות ארוכים.. לא עשינו אהבה כי לא מצאתי אותה בתוכי, אבל הוא ישן לידי, ואני ישנתי לידו.. הרגשתי התחלה, אמנם עם הרבה מאוד סימנים של סוף אבל הרגשתי משהו אחר, אולי תקווה..
בערב , במקום לישון שוב על הספה, ולסיים עוד ערב בשתיקה מרעישה כלכך.. הוא בא אלי לדבר.