למען האמת, כן, אנשים
מחשיבים אותי בדרך כלל כאופטימיסטית מדופלמת. לכי תביני אנשים. כן, אפשר לומר שזו החלוקה באופן די גורף, למרות שההתפלגות הבינארית הזאת בסופו של דבר יש בתוכה דברים שלא בדיוק נופלים לאף אחת מההגדרות. מעניין לדעתי למצוא אקזיסטנציאליזם כזה גם בדתות (דת... תחום שלא חביב עלי במיוחד) וגם בין האדוקים שבאתאיסטים. הבעיה עם ללמוד מקצועות הומאניים היא שהמורה תמיד מטפטף לתוך השכל שלך את הדעות שלו ולא באמת מלמד אותך את הדברים "כפי שהם", כביכול, או כפי שהיו. קשה יותר למצוא מסמך פילוסופי שמציג טקסט או מאמר של פילוסוף כלשהו ומציג עמדות שונות, ניתוחים, השתלשלויות ויישומים של תורתו באשר הם - קל יותר למצוא מאמר של פרופיסור עלום וחלוש דעת שהסיבה היחידה שעוד יש עותקים של הספר שלו בנמצא היא שאף אחד לא מצא אותם מעניינים מספיק כדי לגנוב אותם מהספריה. *לוקחת אוויר אחרי הנאום הארוך* אבל הי, סביר שזה מה שאני אלמד גם ככה, אז כנראה זה לא נורא כל כך. however, זה בהחלט תחום יפה שניתן להוציא ממנו הרבה. גם מספרות מורבידית כמו כתביו של אלבר קאמי אפשר להוציא לבסוף תובנות שהן חיוביות במקורן. אני חושבת שיש הכל בעולם, זה כולל גם ייאוש, אבל בטח כולל גם אושר ונחת. נחת יותר מאשר אושר במובן הפרסומאי-נרדף. השאלה היא רק מה אתה כאינדיווידואל חושב ואינטליגנטי עושה כדי להתנגד לזרם הרפש המצחין והדביק שהאנושות פולטת עד אינסוף וממלאת בו את העולם. אני חושבת שהעולם מורכב ברובו מרוע, כן, אבל אם לאדם יש את הכוח ואת הרצון, הוא בהחלט יכול לז*ין את הרוע עמוק, עמוק ב-Nates. שרדת?
