ההתפרצות הגדולה

[כבשה תוהה]

ומה אתה חושב שלנו היה

קל?

אנחנו לא אכלנו חצץ אחרי שסיפרנו שאנחנו לא מעוניינים להישאר דתיים, שאותנו לא הפחידו בהתקפי לב, נידוי חברתי ומה לא?

עברנו הכל ושרדנו, וגם משפחתנו שרדה.

לדעתי, קשה הרבה יותר להמשיך לחיות בשקר.

 

[לוחם צבאות ה בדימוס]

לא ריאלי

א. כי אני כבר לא רוצה לשחק את המשחק הזה, אני רוצה לצאת ובגלוי, לחשוף את עצמי בפני המשפחה.
ב. המשפחה שלי כמו בכל ימים נוראים נמצאת בירושלים מה שמגביל אותי מבחינת אופציות יציאה (העיר הזאת מתה בשבתות וחגים) וגם מגביל אותי מבחינת בתי כנסת (אבא שלי כבר שאל אם אני רוצה שהוא יסדר לי מקום בישיבה שנהגתי בעבר ללכת להתפלל בה, הבעיה שאני לא יכול להעדר משם בלי שכול ישימו לב שיש מקום ריק ולא הגעתי)

 

[רבקי78]

אם תבחר לצאת בגלוי,

תאבד לאלתר את המשפחה שלך.
מנסיון שלנו החברים, אף פעם אל תעמוד מול המשפחה ותאמר:"אני לא מאמין" וכו'.
תמיד תגיע אליהם בתחפושת, ותשתדל לקיים מה שאתה יכול לידם.

בחוץ, רחוק מהם, תצא בגלוי.
מה שהם ישמעו מ"הרחוב", הם ישמעו. אתה אל תאמר מילה.

ותתקן אותי אם אני טועה: יש מוניות שרות מירושלים לתל אביב בשבתות וחגים, לא?

 

[לוחם צבאות ה בדימוס]

אני צעיר בנושא

רק בשנה האחרונה התחלתי להסתובב בתל-אביב ואת שואלת אותי על מוניות שירות?

 

[רבקי78]

אז זהו, שיש מוניות שרות.
נסעתי את הדרך מתל אביב לירושלים בשבת, בשנת 2008, ושלמתי 25 ש"ח לדרך.
אני לא יודעת כמה עולה היום.

אבל תעשה טובה, ותגוון לך את שלשת הימין הבאים, בין משפחה וחברים.

 

[מילטון גון]

רק בגלל שרבקי כתבה בכזו נחרצות

אני חש צורך להסתייג בנחרצות.

יש המון יוצאים שסיפרו למשפחה בדיוק מה המצב שלהם ולא אבדו אותה, ועוד רבים אחרים שאבדו אותה לתקופה ואחר כך הקשר חזר להתקיים. למעשה - מתוך היוצאים בחמשת השנים האחרונות, אני כמעט לא מכיר אנשים שלא חזרו לשמור על קשר כלשהו עם ההורים שלהם בתוך כשנה לכל היותר, מלבד במקרים בהם היוצא אינו רוצה בקשר או שהיו במשפחה סכסוכים ישנים שלא קשורים ליציאה.

אני מכיר גם המון אנשים ששמרו על תחפושת במשך זמן ארוך, וכשלבסוף נפטרו ממנה העידו על תחושת הקלה עצומה, ועל כך שהמשפחה לא הזדעזעה, ולעיתים אף קיבלה ביתר הבנה את הכפירה של הילד (במקום את מה שהם ראו כחפיפניקיות).
להיפך - לא פעם השמועות שהמשפחה שמעה מהרחוב הפריעו לה יותר מהכל, והכעס על כך שהילד שיקר להם והעלים מהם את מצבו האמיתי גרם לנזקים חמורים.

אני לא טוען שאתה חייב לספר להם בכל מחיר את הכל, אבל ממליץ לך בחום להישמר מהתייחסות לדעה שהביעה רבקי כמתארת את המצב בצורה מלאה או אפילו מייצגת.

 

[רבקי78]

"בתוך כשנה לכל היותר"...

מכבדת את דעתך מילטון, ואת זכותך להגיב,
אבל בכ"ז מציעה לחברנו שלא לצאת בהצהרות.
גם שנה אחת בנדוי מהמשפחה-היא שנה של גהינום.

ואגב, בין החברים שלי שיצאו לשאלה, אין אף אחד שהמשפחה קבלה אותו איך שהוא-אחרי שיצא בהצהרה שאינו מאמין. תמיד היו מהומות.
צריך לנקט משנה זהירות.

 

[מילטון גון]

המטרה המקורית שלי

לא כללה את שינוי דעתך אלא רק הצגה של דעה שונה, אך אני שמח לגלות שגם את נוכחת שתיאור המציאות שלך רחוק מלהיות מדויק, וכך מ"תאבד לאלתר את המשפחה שלך" הגענו ל-"תמיד היו מהומות"...

שימי לב שלא טענתי ששנה של נידוי משפחתי אינה קשה, ושהמשפחה קיבלה אנשים אחרי היציאה "איך שהם", אבל את חייבת להבין שיש הבדל גדול בין לא לקבל מישהו "כמו שהוא" לבין אובדן הקשר באופן מוחלט.

 

[Sonic hedgehog]

מסכימה עם מילטון

 

[לוחם צבאות ה בדימוס]

ואגב תודה על ההזמנה

אם ישתנה משהו, אני אשמח לבא

 

[יוגי379]

דיסוננס רציני

תשמע חבר, חתיכת מצב סידרו לך, כנראה מלמעלה

אין לי תשובה, לדעתי גם אף אחד לא באמת יכול לספק לך תשובה, כל הבירור צריך להעשות על ידך, כל ההתבשלות ב "דבר" הזה, כל התסכול, המצבים, יביאו בסופו של דבר להתבשלות פנימית בתוכך, ואז כשיגיע הזמן, אז הוא יגיע, לא לפני, בטח לא כעצה חיצונית ממי שלא באמת יודע את כל המצב, כולל חברים, כולל משפחה, כולל אתה עצמך.

מה כן חשוב (לדעתי): תומכים, חברים. חשוב שלא תתעלם מהמצב, אני לא מאמין שיש מצב שסתם התרחש. אני לא רושם את זה סתם אלא מניסיון בחיי האישיים, אם סודר לך מצב כזה אתה חייב להשקיע בו משאבים, כלומר מחשבה, בירורים, למה? מה רוצים, למה אחי היקר, למה מנהגים כבר לא "עושים" לך את זה, למה זה משעמם אותך, למה זה כבר לא מספק אותך. והתשובה? או...קיימת ועוד איך. היכן? את זה תצטרך לגלות.

בהצלחה,

י

 

[מבולבלונת]

בלי לחץ

זה מגיע בסוף.
בשלב מסויים שזה כבר בלתי נסבל יותר, אתה פשוט מתמלא באומץ ועושה ואומר דברים. מנסיון.

 

[אחר]

אל תצא עכשיו

להיחשף בפני המשפחה שלך בבת אחת, רק בגלל חוסר הרצון שלך לבלות את החג בצורה חרדית, זה לדעתי לא רעיון חכם. דברים כאלה צריך לעשות יותר בשיקול דעת. גם חבל להרוס למשפחה שלך בצורה כזו את שמחת החג. זה בטח לא יקל על ההסתגלות.

אם לעצתי תשאל - תספוג את החג הזה יחד עם המשפחה ותבנה את תהליך ההיחשפות שלך בפני המשפחה בצורה יותר הדרגתית ורגועה בחודשים הקרובים.

 

[דניניויורק]

אני לא במצב שלך אבל מאוד מזדהה איתו

תעשה פשוט מה שבראש שלך בלי לבעוט בהם יותר מידי חזק.
תשתדל בכל אופן

 

[לוחם צבאות ה בדימוס]

החלטתי

החלטתי לנהוג כמנהג ה״בית הלל״ פה בפורום ולא לעורר מחלוקות ומריבות סתם ובפרט שמדובר ביום חגם. וכמו שכבר אמרו חז״לינו ״שב ואל תעשה עדיף״ וכבר אמרו שאין לדחוק את הקץ וסוף הכבוד לבא וסופו של דבר הכל יתגלה ממילא ויבוא על מקומו בשלום. עד כאן.

בכל מקרה תודה לכל המייעצים והעוזרים, אני צריך ללכת לאכול כל מיני פירות ולהנפיץ עליהם כל מיני ברכות,
חג שמח ושנה טובה

 

[יוצא ללא שאלה]

אצלי

יש משהו דומה... גם אני למעשה צריך לחיות באופן זמני עם ההורים, ואני לא נביא גם לדעת מה הם יודעים מה אני, ומה לא... מה שבכל זאת לא משנה כלל - כי אני מנסה לחיות כפי איך שאני רוצה במצב הקיים מבלי להיכנס ראש בראש דבר שלא ממש יעזור לי.
לפעמים (לדעתי) צריך לחשוב איך ומתי "לתת ולוותר מעצמי" לטובת היחסים במשפחה בשביל להתקדם הלאה וגם שתהיה אפשרות לשמור על קשר עם שאר המשפחה.
ברגע שאני יכול לדעת שאני כבר ברשות עצמי 100% ניתן לממש את החופשיות ביתר שאת... דברים שלא היית עושה בבית ההורים.
לפעמים גם לי עולה מחשבות, או "חברים מסוימים" מציעים לי לדבר ולהתנהג לחלוטין כמו שאני רוצה בבית ההורים... אבל אני לא מייחס לזה חשיבות רבה לנהוג על פי זה.. כל אחד יודע מה איתו וכיצד היחסים המורכבים שלו במשפחה וצריך לדעת לנווט גם בשבילו וגם בשביל האי-נתק במשפחה שלא תמיד עוזרת לראייה לעתיד. (משהו שחוויתי בעצמי).

שיהיה לך בהצלחה!

וטיפ לחגים הבאים;... ישנו דבר שנקרא "בית החייל" ברחבי הארץ - בטוח שמעת על זה - במקום "לבלות" עם ההורים שלך תוכל ללכת לשם ולבלות בעצמך (טלוויזיה, חברים וכו')