WaLtEr DiSnEy
New member
ההתמודדות שלי
אני בן 17 ,אני הומו,אני אוהב לצייר לשחק לשמוע שירים לדבר לחלום לאהוב לשנוא לטייל לישון ועוד כל מיני דברים אני בי"ב, קשה לי, אין לי כבר חברים כי אני לא רוצה, חברים הם דבר בוגדני ושקרן, אני לבד, אני מת להוציא נפשי בצבא כי אני יודע שאני יהרוג את עצמי שם { בקושי אני מחזיק את עצמי בחיים אז..} אני שונא את הבית ספר שלי והילדים והמורים שנמצאים בו טוב רשמתי קצת על תכונות האופי והמצב שלי,עכשיו אני רוצה לספר קצת יותר בפרטים...אוקי, אז נולדתי לפני 17 שנה בבאר שבע ועברתי לגור בעיר מטומטמת ששמה לא יצוין, יש לי 2 אחים מעצבנים שאני מקנא בהם עד עמקי נשמתי שהם נולדו : יפים , סטרייטים,הם מקובלים, יש להם חברים {ואני לא צריך להמשיך עוד נכון?} יש לי אמא טובה מאד ואבא מרגיזן שיושב לי על הווריד וחושב שהוא צודק בהכל ואני זה שלא מסתכל על הצד שלו,שהוא בעצם בחיים לא הסתכל על הצד של אחרים, יש לי כלבה שהיא היחידה ששמה עלי ואני שם עליה, המשפחה המורחבת שלי די גדולה ויש שם המון אנשים משכילים ומוכשרים,גן, רק אני נולדתי עם בעיות חמורות כל כך, כנראה רצו להתעלל בי... עד שקיבלתי את עצמי כהומו לקח הרבה זמן, בעיקר בגלל האנשים המזויפים סביבי שגרמו לי לגדול על שקרים וצביעות, כמעט התאבדתי אבל בסוף נלחמתי ויצאתי מזה וקיבלתי את עצמי, בגיל 16 יצאתי מהארון רק בפני ההורים, אמא קיבלה את זה בפתיחות ואמרה שהיא תומכת בי, אבא עשה צרות למשך תקופה ארוכה ומאז לא דיברנו על הנושא{ וזה גם לא מעניין אותי מה הוא חושב יותר, הוא גרם לי לבכות הרבה} הרבה ילדים התעללו בי לאורך השנים בבית ספר, ואני מאד הייתי רוצה שהם יסבלו, לא ימותו, יסבלו. היו לי כמה "חברים" טובים לאורך החיים והם עזבו אותי כי נגררו אחרי אלו שלא מצאתי חן בעיניהם. עברה שנה מאז שיצאתי מהארון, מאז שקיבלתי את עצמי נשבעתי שיותר לא אתכחש למי שאני ולכל דבר חדש שאגלה על עצמי, עברה תקופה לא קטנה מאז אבל הבעיות העיקריות לא הסתיימו לפני כמה חודשים גיליתי שיכול להיות שאני טרנסג'נדר כלומר, שהאישיות שלי היא בת יותר מאשר בן, קשה לי להסביר, אבל זאת האמת, אני כבר כמה חודשים מנסה להתמודד עם זה,ולקבל את עצמי, פשוט סבלתי כל כך הרבה בילדות, הייתי מופנם שקט, חייתי בשקרים גם שהחברה האכילה אותי ובניתי לעצמי דמות שהחברה עיצבה, לא אני, החברה ורק עכשיו, בתקופה האחרונה לחיי אני מגלה את הדברים שהטרידו אותי באמת, זה עצוב, זה קשה וזה כואב, אין לי מושג מאיפה לקבל את הכוח להתמודד עם הנושא הזה הבדידות, שאין כבר חברים אמיתיים החוסר ביטחון בעצמי ובמי שאני והפחד להתמודד עם מי שאני הם אלו שמנסים להפוך את החיים שלי לסיוט כתבתי המון, אבל עליי תמיד יהיה עוד מה לכתוב, עם כל הבעיות האלה חשבתי כבר מזמן למות אבל לא יודע למה, יש לי כוח להתמודד, בינתיים ואני מקווה שזה יספיק לי כדי לנצח ולהיות מאושר אתם לא יודעים איך אני מרגיש עכשיו ואיך אני מרגיש שאני צריך לעשות את עצמי שמח לפני המשפחה והעולם הצבוע אני לא מצפה שיבינו זה פורום של מאחורי התמודדות ואני חושב שההתמודדות שלי היא לא אנושית לילד בגילי, והיא הרסה לי הרבה מהחיים אין אף אחד שמבין אותי, שדיבר איתי, אני לבד, באמת לבד לבד אז למי שמתמודד נגד דברים קטנים יותר כדאי שיעריך כי אני הייתי נותן הכל להיות ילד נורמאלי ומאושר.
אני בן 17 ,אני הומו,אני אוהב לצייר לשחק לשמוע שירים לדבר לחלום לאהוב לשנוא לטייל לישון ועוד כל מיני דברים אני בי"ב, קשה לי, אין לי כבר חברים כי אני לא רוצה, חברים הם דבר בוגדני ושקרן, אני לבד, אני מת להוציא נפשי בצבא כי אני יודע שאני יהרוג את עצמי שם { בקושי אני מחזיק את עצמי בחיים אז..} אני שונא את הבית ספר שלי והילדים והמורים שנמצאים בו טוב רשמתי קצת על תכונות האופי והמצב שלי,עכשיו אני רוצה לספר קצת יותר בפרטים...אוקי, אז נולדתי לפני 17 שנה בבאר שבע ועברתי לגור בעיר מטומטמת ששמה לא יצוין, יש לי 2 אחים מעצבנים שאני מקנא בהם עד עמקי נשמתי שהם נולדו : יפים , סטרייטים,הם מקובלים, יש להם חברים {ואני לא צריך להמשיך עוד נכון?} יש לי אמא טובה מאד ואבא מרגיזן שיושב לי על הווריד וחושב שהוא צודק בהכל ואני זה שלא מסתכל על הצד שלו,שהוא בעצם בחיים לא הסתכל על הצד של אחרים, יש לי כלבה שהיא היחידה ששמה עלי ואני שם עליה, המשפחה המורחבת שלי די גדולה ויש שם המון אנשים משכילים ומוכשרים,גן, רק אני נולדתי עם בעיות חמורות כל כך, כנראה רצו להתעלל בי... עד שקיבלתי את עצמי כהומו לקח הרבה זמן, בעיקר בגלל האנשים המזויפים סביבי שגרמו לי לגדול על שקרים וצביעות, כמעט התאבדתי אבל בסוף נלחמתי ויצאתי מזה וקיבלתי את עצמי, בגיל 16 יצאתי מהארון רק בפני ההורים, אמא קיבלה את זה בפתיחות ואמרה שהיא תומכת בי, אבא עשה צרות למשך תקופה ארוכה ומאז לא דיברנו על הנושא{ וזה גם לא מעניין אותי מה הוא חושב יותר, הוא גרם לי לבכות הרבה} הרבה ילדים התעללו בי לאורך השנים בבית ספר, ואני מאד הייתי רוצה שהם יסבלו, לא ימותו, יסבלו. היו לי כמה "חברים" טובים לאורך החיים והם עזבו אותי כי נגררו אחרי אלו שלא מצאתי חן בעיניהם. עברה שנה מאז שיצאתי מהארון, מאז שקיבלתי את עצמי נשבעתי שיותר לא אתכחש למי שאני ולכל דבר חדש שאגלה על עצמי, עברה תקופה לא קטנה מאז אבל הבעיות העיקריות לא הסתיימו לפני כמה חודשים גיליתי שיכול להיות שאני טרנסג'נדר כלומר, שהאישיות שלי היא בת יותר מאשר בן, קשה לי להסביר, אבל זאת האמת, אני כבר כמה חודשים מנסה להתמודד עם זה,ולקבל את עצמי, פשוט סבלתי כל כך הרבה בילדות, הייתי מופנם שקט, חייתי בשקרים גם שהחברה האכילה אותי ובניתי לעצמי דמות שהחברה עיצבה, לא אני, החברה ורק עכשיו, בתקופה האחרונה לחיי אני מגלה את הדברים שהטרידו אותי באמת, זה עצוב, זה קשה וזה כואב, אין לי מושג מאיפה לקבל את הכוח להתמודד עם הנושא הזה הבדידות, שאין כבר חברים אמיתיים החוסר ביטחון בעצמי ובמי שאני והפחד להתמודד עם מי שאני הם אלו שמנסים להפוך את החיים שלי לסיוט כתבתי המון, אבל עליי תמיד יהיה עוד מה לכתוב, עם כל הבעיות האלה חשבתי כבר מזמן למות אבל לא יודע למה, יש לי כוח להתמודד, בינתיים ואני מקווה שזה יספיק לי כדי לנצח ולהיות מאושר אתם לא יודעים איך אני מרגיש עכשיו ואיך אני מרגיש שאני צריך לעשות את עצמי שמח לפני המשפחה והעולם הצבוע אני לא מצפה שיבינו זה פורום של מאחורי התמודדות ואני חושב שההתמודדות שלי היא לא אנושית לילד בגילי, והיא הרסה לי הרבה מהחיים אין אף אחד שמבין אותי, שדיבר איתי, אני לבד, באמת לבד לבד אז למי שמתמודד נגד דברים קטנים יותר כדאי שיעריך כי אני הייתי נותן הכל להיות ילד נורמאלי ומאושר.
הפורום שלכם נפלא..