ההתמדה משתלמת...
אני וחבר שלי הבאנו את שפיץ, הפקינז המדהים שלנו
הביתה לפניי חצי שנה, בגיל 4 חודשים אמרו לנו שהוא כבר גדול, שיש סיכוי שכל נושא הצרכים יחסך מאיתנו... בהתחלה היתה לי אפשרות להישאר איתו בבית כי בידיוק עזבתי את הלימודים ולא התחלתי לעבוד אז הייתי מורידה אותו המון, ובכל זאת הוא היה עושה בבית, אפילו שעה אחרי שהיינו חוזרים מטיול. ניסנו כל מיני שיטות, דרכים, כן להעיר, לא להעיר... ואז מצאתי עבודה, וחבר שלי גם הוא עובד, ושפיצקה היה נשאר בבית הרבה שעות לבד וכשהייתי חוזרת הייתי מוצאת שלוליות פיפי וגם קקי. בחודשיים האחרונים אני וחבר שלי רבנו המון פעמים, עד מצב שכמעט נפרדנו כי הוא רצה שנמסור אותו, ואני לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן. אולי זה נשמע לכם אכזרי מצידו לדרוש דבר כזה, אבל אתם לא יודעים איך ההרגשה שלמרות שאני שוטפת כל יום, ודואגים להוריד אותו כמה שאפשר, עדיין הבית מסריח מפיפי כ-ל הזמן!!! ואני מבינה למה הוא התייאש מהמצב. לפניי בערך חודש התחלתי לרדת למטה עם 2 חטיפים, אחד על פיפי ואחד על קקי. לאט לאט הוא התחיל לדרוש אותם אחרי שהוא עשה, מיד מסתובב אליי "איפה הממתק שלי?". זה אומנם מעט הוריד את תדירות עשיית הצרכים בבית, אבל נותרנו עם בעיה אחת- כשהוא קם בבוקר הוא לא מצליח להתאפק (וזה לא משנה כמה מאוחר הורדנו אותו בלילה), ובדר"כ הוא קם בסביבות 7 ואנחנו רק ב10, ושוב 2 שלוליות מחכות לי. החלטתי לא להתייאש, והמשכתי בתוכנית, אני לא מעירה לו כשהוא עושה בבית, וכשהוא עושה למטה- ממתק. (יש לציין ששפיץ כלב שצ'ופרים מאוד מדברים אליו, כשעשינו לו שבב הוטרינר הזהיר שהוא עלול לצווח מכאב, אבל שמנו לו ממתק בכל אופן, והוא היה כל כך מרוכז בממתק שאפילו לא הזיז לו הכאב של השבב). ביומיים-שלושה האחרונים, בשעה 7 הוא נעמד מחוץ לדלת של החדר שינה שלנו (שסגורה, מכיוון שיש לנו שטיח מקיר לקיר בחדר ואנחנו לא רוצים לקחת סיכון שיעשה שם פיפי או קקי), ומתחיל לנבוח- במטרה שנוריד אותו. במהלך היום אם יש לו פיפי הוא בא ומסמן לי, או שנובח עליי- שזה גם בסדר. ואני כמו אמא גאה, מתמוגגת משמחה שסוף סוף יכול להיות שהגענו לסיומה של תקופה מאוד מייגעת, אני מודעת שיומיים זה לא מדד לכלום עדיין, אבל יש שיפור, הוא למד להודיע, והוא למד שאסור לעשות בבית- שני דברים מאוד בסיסיים.
מצרפת תמונה של הנסיף הקטן
אני וחבר שלי הבאנו את שפיץ, הפקינז המדהים שלנו
