ההשראה...

ההשראה...



``איך זה``, את שואלת אותי, ``איך זה אפשר לכתוב 300 מלים על הצוואר שלי?, ועוד לא ראית אותו בכלל...`` אז זהו שאפשר...ההשראה, ההשראה היא כל הסיפור...המילים המתפרצות ממעמקי הלב והנפש, אינן בוקעות כך סתם, אין להן כל קיום עצמאי בלי שאת עצמך תבואי ותמשכי אותן, תשליכי להן חבל הצלה אל נבכי הבאר בו הן מצויות, ממתינות לך...את יקירה, את ההשראה ובלעדייך אין סיפור, ובלעדייך גם סופר סתם הוא סתם סופר... והמילים, השורות, התחושות, הן בסך הכל המראה שלך, הן המשקפות את דמותך את תמונתך, הן בבואתך, הן נשמתך המועלית על הכתב...לא רק את כתיבתי את אוהבת, גם את בבואתך הנשקפת אליך ממול את מחבבת, אם כן... ואם שאלת - לא, זה לא אומר שאת נרקיסיסטית חסרת תקנה (טוב, אולי קצת...) אלא רק שאת תאבת חיים ושוחרת סערות, וטוב שכך, שאם לא כן אי הייתי מוצא את ההשראה? ולכן מיוחדת, לכן לך מגיעה התודה ולא לי, לצווארך ולא לאצבעותי, לשפתייך ולא לשפתיי...והמעיין, בזכותך הוא נובע, ומי יתן ולא ייבש לעולם... סופר סתם (אפילו לא קניון חחחחח)
 

מיכל 1

New member
לסופר סתם



קוראת את המילים שלך לגבי ההשראה...מוצאת לנכון להגיד לך מילה.. השראה - הנה מילת קסמים של כל מי שיודע לכתוב - בלעדיה אנחנו בעצם אוויר. זה נכון שמילים שעצורות בליבנו ומחפשות משמעות ..מחפשות מעין חבל הצלה- בוקעות מגרוננו רק לעיתים רחוקות ומביאות הקלה... והשראה שכזאת יכולה להגיע מהמון מקומות - יכולה להגיע דווקא מכיוונים שאינם צפויים מראש. יכולה להגיע ממקום אוהב ויכולה להגיע גם מכאב.. השראה - הינה מילת מפתח של כותבים מעניקה לנו את היכולת להשתמש נכון במילים חלקן לסנן חלקן להביע - לברור בדיוק בלי תמיד להשפיע. להנות מיכולות מיוחדות של הבעה - לאהוב, לשנוא, בלי נגיעה -
 
השקט לאחר הסערה



בוקר טוב. לאחר המילים החכמות שלך ושל מיכל, כל מה שיש לי להגיד זה - בוא מהר לצ`ט, ועכשיו. אחכה לך שם.
 
במחשבה שניה..



1- לא על כל מי שנחה השראה מסוגל להפיק תוצאות מהנות ומעמיקות כמו שלך, סופר שלי 2- אולי הגיע הזמן לדבר על האשליה, ולא על ההשראה 3-אני? נרקסיסטית? נעלבת עד עמקי נשמתי ומחכה להתנצלות
 
אם נעלבת מזה...



נעלבת? את? ממני? מזה שכתבתי שאת מקור ההשראה, שאת חבל ההצלה של הנפש, של המילים, של הנשמה? מזה שכתבתי שבלעדייך שין סופר ואין סיפור? נעלבת? אם כן, אז סליחה יקירה, סליחה אמיתית, ואני מישיר את עיני העמק לתוך עינייך, מציץ בבבואתי הנשקפת מעינייך, מהנרקיסיזם ההפוך...ומבקש מחילה אם אמנם נפגעת, כי הרי גם את יודעת שלא היתה כל כוונה לפגוע... הסופר שלך...
 
למעלה